נהג שיכור שגרם לתאונה בפורים חייב לשלם?

הגמרא (עירובין סה ע"א) אומרת כי למעשה הקניין של שיכור יש תוקף, וכן ממכרו של השיכור חל, כדין כל מעשה מכירה של אדם אחר, כמו כן על השיכור חלה אחריות לכל מעשה עבירה וממילא , השיכור יכול להתחייב בדיני שמיים, במלקות או במיתת בית דין.

עוד אומרת הגמרא כי למרות שבאופן עקרוני חלים על השיכור חיובים בדיני ממונות ובדיני שמיים אך אם השיכור הגיע למצב שיכרות קיצוני המוגדר כשכרותו של לוט, אזי אין למעשה קניינו תוקף ולא חלה עליו אחריות בגין דבר עבירה.

את דברי הגמרא שמחלקת בין שיכור סתם לשיכור כלוט פסק הרמב"ם בשני מקומות, בהלכות נזירות (פרק א הלכה יב ) פסק הרמב"ם שהשיכור כלוט אינו נושא באחריות לדבר עבירה ולכן אין לחייבו במלקות, מיתת בי"ד או שאר חיובי שמיים. בהלכות מכירה (פרק כט' הלכה יח) פסק הרמב"ם כי למעשה הקניין של השיכור כלוט אין כל תוקף.

מצינו כמה שיטות ביחס להגדרה מיהו שיכור כלוט. הרמב"ם בהלכות מכירה סובר, כי אם השיכור אינו מודע למעשיו, אזי הוא מוגדר כשיכור שהגיע לשכרותו של לוט.

המהר"י ברונא סובר, כי הבדיקה האם השיכור הגיע לשכרותו של לוט, נעשית לאחר שהשיכור התפקח משתיית היין, אם השיכור מודע למה שעשה בעת שהיה שתוי, אזי הוא מוגדר כשיכור בעלמא, אך אם לאחר שנתפקח הוא איננו זוכר את מעשיו, הרי הוא מוגדר כמי שהיה במצב שכרות של לוט.

בהגהות יעב"ץ כתב כי שיכור כלוט הוא מי שאינו יכול לדבר בפני מלך או אדם נכבד, אך יש לו מודעות קלושה למעשיו. הבחנה זו מבוססת על דברי הגמרא שחילקה בין שיכור בעלמא שחייב בדיני שמיים, לבין מי שהוא שיכור כלוט שהוא פטור.

את סברתו מוכיח ההגהות יעבץ מתוך דברי הגמרא אשר מציינת כי השיכור כלוט פטור מחיובי ממון ומחיובי עבירה, וזאת למרות שכל אדם שאינו מודע למעשיו פטור מאחריות ממונית ומאחריות עונשית וממילא משמע כי השיכור כלוט איננו בלתי מודע לחלוטין למעשיו אלא קיימת אצלו רמה מסוימת של מודעות.

ב. שיכור משתיית מצווה

הגמרא (בבא קמא כו ע"א) מביאה את דברי המשנה האומרת כי אדם מועד לעולם בין ער ובין ישן, וממילא אחריות המזיק על מעשי נזקו היא גם במצבים בהם הנזק נגרם ללא כל תשומת לב או מודעות של המזיק.

לאור האחריות הנזיקית שחלה גם בעת שינה, כתב המהרש"ל (ים של שלמה ב"ק פ"ג סי' ג) כי שיכור שגרם לנזק הרי הוא נושא באחריות וחובת פיצוי וממילא השותה יין ביום הפורים כדי לקיים את מצוות היום הרי הוא נושא באחריות נזיקית למעשיו ואינו יכול להיפטר בטיעון של חוסר שליטה ומודעות.

עוד כתב המהרש"ל שאין לטעון כי ביום הפורים, יש לפטור את השיכור שהזיק מתשלום נזק, משום שקיימת מצווה בשתיית היין, משום שהרמב"ם (הלכות מגילה פרק כט הלכ' טו ) סובר, שמצוות שתיית היין היא בשיעור של כדי שיישן, ולא בשיעור או בשביל שיאבד את דעתו ויתנהג כשוטה וממילא מי שהכניס את עצמו במודע למצב של שכרות ללא שליטה הרי יש לו לשאת באחריות הנזיקית למעשיו.

הרמ"א (או"ח סי' תרצה) פוסק כי המזיק מתוך שתיית יינו בפורים אינו חייב לשלם על נזקיו. בפרי מגדים ביאר כי סברת הרמ"א היא כי יש להניח שהניזוק מוחל על הנזק שנגרם לו שלא מתוך כוונה להזיק אלא בהיסח הדעת של קיום המצווה.

סברת פטור נוספת כתב בבית יוסף (או"ח סי' תרצה) כי בפורים יש מצווה לשתות יין עד כדי שכרות שלא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי וממילא המזיק מתוך שכרות פטור מלשלם משום שהשתכר ברשות ולשם קיום מצווה.

ג. המזיק מתוך שמחה

בגמרא ( סוכה מה ע"א) מובא כי לאחר נטילת הלולב ביום הושענא רבה, התינוקות היו שומטים את לולביהן ואוכלים אתרוגיהם.

רש"י בסוגיא מבאר כי הגדולים שמטו את לולבי הקטנים מידם ואכלו את אתרוגי הקטנים, והחידוש הוא כי אין באכילת האתרוג של הקטן משום גזל, מפני שנהגו כך נהגו מתוך שמחה.

מדברי רש"י עולה כי יש לפטור את מי שמתוך שמחת חתן וכלה גרם לנזק, וזאת משום שהנזק נעשה מתוך שמחה.

המרדכי (סוכה סי' תשמג) פוסק כי המזיק מתוך שמחה הרי הוא פטור על נזקיו. כן גם פוסק התרומת הדשן שהמזיק בלא כוונה בעת שמחה, הרי הוא פטור מלשלם על נזקו.

הגר"א (חו"מ סי' שעח ) הביא את דברי המרדכי בסוכה ועוד ראשונים הסוברים כי מזיק שלא בכוונה ומתוך שמחה הרי הוא פטור, אך הוסיף בדבריו לבאר, כי דין זה אינו מוסכם על כל הראשונים וכי הרא"ש חולק וסובר שאין לפטור את המזיק מתוך שמחה.

הרא"ש (שו"ת סי' קה ) נשאל מה דינו של המזיק בעת שחברי החתן ליוו אותו על סוסיהם לאחר חופתו ובאמצע הדרך אחד הסוסים פגע והזיק לסוסו של החתן. המזיק טען שאין לחייבו בתשלומי נזק, משום שהסוס הזיק ברשות הרבים וזהו מקום שמותר לסוס להלך בו ועל הניזק היה לשמור את עצמו.

הרא"ש פסק שאין לקבל את טענת המזיק, משום שאומנם יש למזיק רשות לרכב על סוסו ברשות הרבים, אך מנגד אין למזיק רשות לדהור עם סוסו ברשות הרבים, באופן שיכול להזיק לאחרים.

יש המדייקים מדברי הרא"ש, כי אין לפטור מזיק שגרם לנזק מתוך שמחה, וזאת משום שהרא"ש לא העלה כלל את האפשרות לפטור את חברו של החתן בגלל הטענה של מזיק מתוך שמחת חתן, וממילא משמע שהרא"ש אינו סובר כי קיים פטור של מזיק מתוך שמחה.

אך בשו"ת הב"ח הישנות (סי' סב) וכן בכנסת הגדולה (סי' שעח) כתבו לבאר את פסקי הרא"ש השונים, והכריעו כי המעיין בדבריו ימצא ששיטת הרא"ש לדינא היא, שכן יש לפטור את המזיק שלא בכוונה ומתוך שמחה.

ד. הזיק מתוך שמחה או מתוך שכרות של מצווה

לאור האמור עולה כי נהג שיכור שגרם לנזק הרי הוא נושא באחריות נזיקית וזאת למרות שהשתכר ברשות ולצורך מצווה, אך נזק שנגרם מתוך שמחת מצווה כגון ריקוד של מצווה וכדו' אזי קיימת סברא לפטור את המזיק.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה

לתגובות stern1416@gmail.com