גמרא בבא קמא (מח ע"א): "אמר רבא נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות והזיק את בעל הבית או בעל הבית הוזק בו חייב, הזיקו בעל הבית פטור. אמר רב פפא לא אמרן [שבעל הבית פטור] אלא דלא הוה ידע ביה[בנכנס לחצר], אבל הוה ידע ביה, הזיקו בעל הבית חייב, מאי טעמא משום דאמר ליה נהי דאית לך רשותא לאפוקי, לאזוקי לית לך רשותא"
רש"י מבאר כי הגדרת הזיק בסוגיא משמעותה נזק שנגרם על ידי המזיק במצב בו הניזק עמד במקומו והמזיק התקרב אליו ופגע בו (בין במתכוון ובין שלא במתכוון), ואילו הגדרת ניזק בסוגיא משמעותה נזק הנגרם על ידי פעולת הניזק שגרמה לו להיתקל במזיק ולהיפגע.
מדברי הגמרא עולה כי במקרה בו לניזק לא היתה רשות להימצא במקום קרות הנזק, הרי שהמזיק אינו נושא בחבות נזיקית, אלא אם התכוון או שהיה מודע להימצאותו של הניזק.
הנימוקי יוסף מבאר (כא ע"א ד"ה הוזק) כי סיבת הפטור במקרה בו הניזק שהה במקום קרות הנזק שלא ברשות, מבוססת על טענת המזיק כי הוא היה אנוס ולא קמה עליו חובת זהירות המטילה עליו אחריות נזיקית.
עוד מבאר הנימוקי יוסף כי גם לשיטת הרמב"ן הסובר כי המזיק נושא תמיד באחריות מוחלטת לנזקיו ואפילו בסיטואציה בה הוא היה אנוס, יש לומר כי סיבת פטור המזיק מבוססת על הטענה כי הניזק פשע בכך ששהה במקום קרות הנזק ללא רשות וממילא חובת הזהירות חלה על הניזק בלבד ומשלא נהג כך הרי כאילו הזיק את עצמו.
דין זה נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' שעח סעי' ו) "כל מקום שמזיק חייב לשלם בין ברשות הרבים...אם הכניס בו הניזק ממונו שלא ברשות והזיקו לא שנא בגופו לא שנא בממונו חייב לשלם... ודוקא במזיקו במזיד אבל אם הזיקו בשוגג פטור בעל הבית"
נזק הנגרם במקום בו למזיק ולניזק קיימת רשות להיות בו
בהמשך הסוגיא (ב"ק מח ע"ב) אומרת הגמרא "שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות, הזיקו זה את זה חייבין הוזקו זה בזה פטורין"
רש"י מבאר כי שניהם ברשות הכוונה לנזק שהתרחש במקום בו גם למזיק וגם לניזק קיימת זכות ורשות ללכת בו, כגון רשות הרבים, חצר השותפים או חצר פרטית במקרה שבעל החצר נתן לניזק רשות להיכנס אליה.
לעומת זו שניהם שלא ברשות הכוונה למקרה בו הנזק התרחש בסיטואציה חריגה שאין למזיק ולניזק זכות לקיים אותה, כגון במקרה בו גם המזיק וגם הניזק רצו באופן חריג ברשות הרבים.
הקשו הראשונים שלכאורה דין הגמרא המורה על חיוב המזיק והניזק כל אחד בנזקי חברו בסיטואציה בה הם הזיקו זה את זה, איננה עולה בקנה אחד עם דברי הגמרא (ב"ק לב ע"א) האומרת כי שנים שהיו מהלכים ברשות הרבים והזיקו זה את זה שניהם פטורים.
על קושיא זו נאמרו מספר תירוצים, רש"י מבאר כי יש לגרוס בסוגית הגמרא בדף לב ע"א כי שניהם הוזקו זה בזה (ולא הזיקו זה את זה) שמשמעות המינוח הוא סיטואצייה נזיקית בה שניים נתקלו האחד בשני באופן שכל אחד בעצם הזיק את עצמו בגין היתקלותו ולכן הם פטורים.
דין זה נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' שעח סעי' ז) "... לפיכך ב' שהיו רצים ברשות הרבים או שהיו מהלכים והוזקו זה בזה פטורים הזיקו זה את זה חייבים"
נזקי רכב המתיז מים על הולכי רגל
לאור האמור עולה כי במקרה בו רכב מתיז מים על הולכי רגל הצועדים על המדרכה אזי למרות שלנהג קיימת זכות להנהיג את רכבו בכביש, אם הנהג יכול היה יכול להבחין בעוברים ושבים ולזהות את אפשרות קרות הנזק, הרי הוא חב הוא בנזקים הנגרמים על ידו (בהנחה כי הנזק מוגדר כנזק מכוח האדם ומטיל עליו אחריות נזיקית) כך גם נהג הרכב יישא באחריות נזיקית בסיטואציה בה הוא נהג במהירות גבוהה ובאופן שהתזת המים התרחשה בעוצמה גדולה בגין נהיגתו.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה.
לתגובות stern1416@gmail.com