שאלה: חולה כליות באופן רציני עד שנשקפת סכנה לחייו, האם רשאי חברו לתרום לו אחת מכליותיו בכדי להציל את חייו?
תשובה: הנה בראשית הדברים יש להסביר, כי עצם הניתוח שעובר אדם התורם כליה לחבירו, אינו מסוכן כל כך לתורם הכליה, מפני שלפי התפתחות הרפואה בשנים האחרונות, כתשעים ותשעה אחוזים מתורמי הכליות, חוזרים לאחר התרומה לבריאות איתנה.
ומעתה נבא לדון בשאלתינו, כי באמת נחלקו הפוסקים אם רשאי אדם להכניס את עצמו בספק סכנה, בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה. וכגון אדם שרואה את חבירו טובע בשטף מים רבים, והוא יודע בחבירו שודאי יטבע במים, שהרי אינו יודע לשחות, אבל הוא, המציל, יודע לשחות היטב. אולם לפי מצב הדברים שהמים גועשים ורועשים מאד, יתכן שגם הוא (המציל) יטבע כאשר ינסה להציל את חבירו. ונחלקו הפוסקים אם רשאי להכניס את עצמו לספק סכנה, בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה, או שמא אינו רשאי.
ולענין הלכה, הסכימו רוב הפוסקים שאין לאדם להכניס את עצמו בספק סכנה, בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה. וכן פסק רבינו הרדב"ז. והוסיף, שהמחמיר להכניס עצמו בספק סכנה בכדי להציל את חבירו, הרי זה חסיד שוטה, שנוהג שלא כדין.
ועל פי הדברים האלה, כתבו כמה מגדולי הפוסקים בדורינו, הגאון רבי יצחק וייס זצ"ל, והגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל, ועוד, שאסור לאדם לתרום כליה לחבירו, מאחר ועצם הניתוח להוצאת הכליה כרוך בספק סכנה, והרי אסור לו לאדם להכניס עצמו בספק סכנה בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה.
אולם מרן הרב שליט"א, אחר שדן בארוכה בענין זה, העיר, שלא נחלקו הפוסקים אם רשאי אדם להכניס עצמו בספק סכנה בכדי להציל את חבירו, אלא באופו שהסיכון היה ניכר באחוזים ניכרים, אבל לאור התפתחות חכמת הניתוח בשנים האחרונות, ירד הסיכון עד כדי כך שאינו מיעוט הניכר כלל, ואין לחוש לו להחשיבו בספק סכנה. ומעתה נראה שאף לדברי הגאונים שהזכרנו שאסרו את הדבר, בזמנינו העיקר להלכה שיש להקל בזה. והביא רבינו שליט"א סיוע גדול לדבריו, מדברי הרדב"ז, שכתב, שמה שכתב הרמב"ם (בפ"א מהלכות רוצח) שכל היכול להציל נפש מישראל ולא הצילו עובר על מה שנאמר בתורה "לא תעמוד על דם רעך", זהו אפילו באופן שיש "קצת סכנה" למציל, כגון שרואה את חבירו טובע בנהר, או לסטים באים עליו, או חיה רעה באה עליו, שבכל אלה יש קצת ספק סכנה למי שבא להציל, ואף על פי כן חייב להציל. ומבואר אם כן בדברי הרדב"ז, שבספק סכנה קלוש, שאינו ספק שקול, מותר לאדם להכניס עצמו בספק סכנה, בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה.
ועל כן להלכה, העלה מרן רבינו הגדול שליט"א, כי מותר וגם מצוה לאדם לתרום כליה אחת מכליותיו להצלת אדם מישראל השרוי בסכנת מחלת כליות. וראויה מצוה זו להגן אלף המגן. ומכל מקום בודאי שלא יעשו כן אלא על ידי רופאים מומחים, ושומר מצוה לא ידע דבר רע.
והשם יתברך ישלח דברו וירפא לכל חולי עמו ישראל, כאמור, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו.