בעקבות סערת בית-החולים "ברזילי" באשקלון, חיבר הרב חיים אמסלם מש"ס חיבור הלכתי הקובע: "מותר לפנות את הקברים הסמוכים לבית-החולים על-מנת לבנות במקומם את חדר המיון".
הרב אמסלם הגיש את חיבורו ההלכתי לגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א, ראש-ישיבת "כסא-רחמים" בבני-ברק וקיבל את התשובה הבאה: "קראתי הכל, הדברים פשוטים וברורים לעניות דעתי, להלכה ולמעשה".
הרב מאזוז כותב עוד: "אין שום חשש שהגויים בחו"ל ילמדו מזה דאשקלון שאני שכל הזמן מופצצת בטילים בעוונות הרבים ובניין זה הוא פיקוח נפש, ועוד שאנו מעלים את העצמות לירושלים והדברים ברורים ופשוטים".
הפסיקה של הרב מאזוז, היא הפסיקה המשמעותית הראשונה, שגורסת הפוך מעמדתו של סגן שר הבריאות החרדי יעקב ליצמן, המגובה בגדולי ישראל ובראשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א.
בחיבור של הרב אמסלם, הוא כותב: "הנה ב' טעמים נאמרו בפוסקים לאיסור פינוי קברים א) משום בלבול וחרדת הדין ב) משום בזוי וניוול המת. תחילה נברר בעיקר דין איסור פינוי עצמות המתים ממקומם האם איסור פינוי המת מקברו לקבר אחר הוא מדאורייתא או הוא איסור דרבנן ונפקא מינה במקום שאנחנו מסופקים אם מדובר בכלל בקברי יהודים, ומינה לנד"ד להלכה למעשה".
כתב-ידו של הרב מאזוז
במהלך החיבור, הוא מביא מקורות הלכתיים לדבריו. בין-היתר הוא כותב: "אמנם מצאנו אצל רבותינו הפוסקים שהורו להתיר פנוי בתי קברות אם יש חשש שהמקום יעבור לרשות הגויים, וינהגו במקום בזיון כגון חרישה או בניה על גביהם חלילה, וכשמוצאים עצמות ישליכום בניוול לאשפה, וכ"פ בשו"ת שיבת ציון (סי' ס"ג) ע"ש, ובאמת כך נהגו למעשה בכמה מקומות בחו"ל כשהממשלה המקומית החליטה לבנות כבישים וכדומה ולהלאים שטחי בית הקברות, ובהוראת גדולי הרבנים פינו הקברים לקבורה במקום אחר, ודאגו כמובן שהכל יהיה דרך כבוד, וכל שהוא דרך כבוד ולמנוע מהנפטרים בזיון שרי, וכפי שכתב השבו"י הנ"ל. ועיין בשו"ת חתם סופר יו"ד (סי' של"ד) ובשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' רכ"ד) שכ"ה להלכה".
עוד כותב: "הנה הכא מאחר שמומחים מעידים כי מדובר בקברי גויים, כי אזור אשקלון לאורך ההיסטוריה היה מיושב ע"י גויים כגון פגאנים או רומיים וכדומה, הרי בקברי גויים אין שום חשש מצד חרדת הדין ולא משום כבוד המת וכדומה, כי הגויים עצמם אינם מקפידים לפנות ולהעביר קברים מכל סיבה שהיא, ואין להם בזה שום בזיון ושום חיסרון, ואפילו לא יהיה זה אלא ספק חזיא לאיצטרופי דעת הנוב"י ודקיימי בשיטתיה לס"ס, במקום סכנת נפשות והצלת חיים, לבנות במקומם חדר מיון , וכל שינוי בתוכנית שיגרום עיכוב בביצועה, או שיהיה בו טרחה ממונית וכדומה הוי בכלל היזק לרבים, ובהיזק לרבים מותר לפנות הקברים אפילו בלא הטעם של ספק ספיקא, ואין מקום לחפש חומרות מיותרות ולגרום טרחה עצומה ונזק כספי ודחיית הבניה לעוד זמן זמנם ע"י נסיון באיתור שטח אחר, שאולי אף הוא יהיה בו קברים, כ"ש וק"ו כשאין הדבר ברור כי מדובר בקברי יהודים, והדעת נוטה לקבל את קביעת המומחים כי מדובר בקברי גויים, וכאן הרי כבר נבנה בעבר בית החולים בסמוך, ומדובר בהרחבתו ע"י בניית חדר מיון ממוגן, להצלת חיים ופקוח נפש, וכל יום שעובר מי יודע לשער ההפסד".
הרב אמסלם מביא דוגמאות וסיפורים מהעבר היהודי - "שעשו גדולים ורבנים לפנות קברות לכל צורך ואפי' שלא נגע הדבר לעניין פקוח נפש וכדומה, וכמו שהעיד בגודלו הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל בספר אוצר המכתבים ח"ג (סי' אלף תתכ"ד) והביא כמה מעשים שנעשו בהסכמת גאוני עולם וכמו שהביא שם המעשה שהעמיקו באדמה לבנות יסודות לבית מרחץ ומצאו ארונות של מתים, וע"פ הסכמת הגאון הגדול והמפורסם הראב"ד מוהר"ר שלמה אבן דנאן זצ"ל, וכן הביא יקר סהדותא מהגאון הגדול רבי חיים בלייח זצ"ל רבה של עוב"י תלמסאן שהשיב בכגון זה ג"כ, שאין להטריח על הציבור לא תוספת עבודה, ולא תוספת הוצאות, ולא איבוד אדמה, והאריך והרחיב בזה כמו שיראה המעיין ע"ש, וביקשתי ומצאתי את דברי הגאון מוהר"ש אבן דנאן זצ"ל בספרו שו"ת בקש שלמה (סי' ט"ז), בעניין הרחבת מקום מגורי יהודים ע"ג בית העלמין והתיר שם לפנות קברי הקדמונים".
לסיום, הוא כותב: "ואם אף בפגיעה וחילול בבית הקברות ידוע, פסקו התה"ד והרמ"א שאין להטיל הוצאות מרובות על הקהל ובפרט כשאין ידם משגת, כ"ש וק"ו בנדון כזה כשאין מדובר בקברי יהודים בודאות גמורה אלא בספק, ורגלים לדבר כי בקברי גוים איירי, ואף בקברי יהודים דין הפינוי בהם אינו כ"א מדרבנן, ולכן לחייב להוציא הוצאות מרובות כאלה ועכוב כל הפרויקט הזה, הוא בכלל טרחה גדולה שאין להטילה על הצבור, ובפרט במקום צרכי חולים וסרך פקוח נפש, ובהיפך יש לומר כי כל הצעה אחרת הוי בכלל נזק לרבים, ובכלל מה שנפסק כדין פשוט בש"ע סי' שס"ד ס"ד קבר שהוא מזיק לרבים שמותר לפנותו".