בפרשת קדושים נאמר "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים" (ויקרא יט כג). מפסוק זה נלמד כי בשלושת השנים הראשונות לנטיעתו של האילן פירותיו אסורים באכילה.
המשנה במסכת ערלה (פ"א מ"א) אומרת כי נטיעת אילן לצורך אכילת פירותיו אוסרת את פירות האילן במשך שלוש השנים הראשונות לנטיעתו, אבל נטיעה לצורך שימושים אחרים כגון נטיעת אילן כדי שישמש כגדר החוצצת בין חצר הבית לרשות הרבים, או נטיעת אילן כדי להשתמש בענפיו ובגזעו להסקה אין פירות האילן נאסרים באכילה מדין ערלה.
בגמ' ירושלמי מבואר כי ההבחנה בין נטיעת אילן לצורך מאכל האוסרת את פירות העץ בערלה ובין נטיעה לשם שימושים אחרים אשר אינה אוסרת את הפירות בערלה, נלמדת מלשון הפסוק "ונטעתם כל עץ מאכל" המורה כי רק נטיעה לצורך מאכל מחילה דין ערלה על האילן.
הראשונים (ר"ש ערלה פא" מ"א, רא"ש ערלה סי' ב) הביאו את דברי הירושלמי וכתבו כי כוונת הנוטע לעשות שימוש בעץ הניטע שלא לשם גידול פירות צריכה לבוא לידי ביטוי באופן נטיעת העצים, ולכן הנוטע נדרש להעמיד את העצים באופן שונה מנטיעת עצים לצורך גידול פרי וזאת באמצעות נטיעה צפופה שאינה מקובלת בנטיעה לצורכי גידול פירות, אך מדברי הרמב"ם (הלכות מעשר שני פ"י הלכ' ב) משמע כי אין צורך שהנוטע יעשה שינוי בצורת הנטיעה או יעשה סימן על כך שכוונת נטיעתו היא לצורך שימושים שאינם גידול פרי, אלא די במחשבת הנוטע כי נטיעת האילן נעשית לצורך גידור החצר וכדו' בכדי שפירות האילן לא יהיו אסורים בערלה.
להלכה פסק השו"ע (יו"ד סי' רצד סעי' כג) כשיטת הר"ש והרא"ש המחייבים עשיית היכר לכך שמטרת הנטיעה נעשית שלא לצורך גידול פירות אלא לצרכים אחרים, וכתב המנחת חינוך (מצווה רמו סע"ק ב) שהצורך לעשות היכר בנטיעה הינו חיוב מדרבנן, אבל מדאורייתא די במחשבת הנוטע כי הוא אינו מעוניין בפירות ושאין נטיעת האילן נעשית לצורך גידול פרי.
לאור האמור לכאורה ניתן להסיק כי פירות עצי מאכל שניטעו לנוי או לשימושים אחרים לא יהיה להם דין ערלה ונטע רבעי כפי שפסק השו"ע שהנוטע לסייג – לגדר, אין פירות האילן חייבים בערלה משום שהאילן לא ניטע לצורך מאכל. אלא שמסקנה זו אינה כה ברורה ויש לעיין בה.
השו"ע (יו"ד סי' רצד סעי' כד)פסק כי הנוטע אילן לצורך גידול אתרוג או לולב אזי האילן חייב בערלה. מקור פסק השו"ע הוא מדברי הירושלמי (ערלה פ"א) המבאר כי נטיעה לצורך גידול אתרוג או לולב חייבת בערלה משני טעמים: א. משום שבנטיעת עצי אתרוג לצורך מצווה עיקר מטרת נטיעת האילן נעשית לצורך הפרי בכדי שיהיה ניתן לקיים איתו את מצוות ארבעת המינים, וממילא למרות שהנוטע אינו מעוניין לאכול את פרי האתרוג, אך לא ניתן להתעלם מהעבודה הברורה כי הנוטע מעוניין בפרי ובקיומו וכי הפרי הוא מטרת נטיעתו וממילא לא ניתן להחיל במקרה זה את הפטור של הנוטע אילן שלא לצורך מאכל וכגון נטיעה לצורך גידור השדה.
ב. התורה מכנה את האתרוג "פרי עץ הדר" ולכן למרות שמטרת הנטיעה היא קיום מצווה ולא אכילת הפרי, אך התורה מגדירה את האתרוג כפרי, וממילא הנטיעה לצורך מצווה איננה מפקיעה את שם הפרי מן האתרוג ויש בו דין ערלה ונטע רבעי.
לאור דברי הירושלמי בטעמו הראשון ניתן להסיק כי באם הנוטע מעוניין בקיום הפרי, אזי למרות שהנוטע אינו מעוניין לאכול את הפרי, אין לראות בהימנעותו מאכילת הפרי כסיבה המפקיעה את חלות איסור הערלה מהפרי, וזאת משום שכוונת הנוטע בנטיעת האילן שהוא יניב פירות וממילא ניתן לטעון כי עץ הניטע לנוי חלק מהדרו ויופיו הם הפירות ולכן הפירות יהיו אסורים בערלה ובנטע רבעי.
עוד יש לטעון כי עץ מאכל הניטע לצורך נוי וצל יהיה חייב בערלה ונטע רבעי משום שהרעק"א בהתייחס לדברי השו"ע הפוסק כי בנוטע אילן מאכל לצורך גידור השדה אין חל על הפירות איסור ערלה ונטע רבעי, כותב כי גם הנוטע אילן מאכל לצורך ריח ובישום אין הפירות אסורים בערלה ובנטע רבעי, וביאר המנחת שלמה (סי' עא ) כי הרעק"א פוטר נטיעה לצורך ריח רק במקרה שהפירות אינם איכותיים ואינם טובים לאכילה וממילא הנטיעה נעשתה אך ורק לצורך בישום וריח אבל אם הפירות ראויים גם לאכילה אזי הם יהיו אסורים בערלה ונטע רבעי.
החזון איש (ערלה יד) מביא את דברי הרעק"א המובאים לעיל וכותב כי קשה להקל בנטיעת אילן לצורך בישום וריח משום שבנטיעה לצורך ריח אין שום סימן המעיד כי אכן הנטיעה נעשתה שלא לצורך מאכל, וכן בדרך כלל הנוטע אינו מבטל את מחשבתו מאכילת פרי האילן שהוא נטע וממילא ניתן להגדיר כי הנטיעה נעשית גם למטרת אכילה וגם לריח, ולכן אין כל סיבה לפטור את הנטיעה הזו מערלה ונטע רבעי.
לאור האמור עולה כי מכוח פסק השולחן ערוך שהנוטע אילן מאכל שלא למטרת אכילה אזי אין חלים על הפירות דיני ערלה ונטע רבעי, לכאורה כך יהיה הדין גם בנטיעה לצורך נוי משום שמטרת הנטיעה היא שימושים בפירות שאינם אכילה ואף מיקום הנטיעה ואופן עימוד העץ מוכחים כי הנטיעה נועדה אך ורק לנוי, אך אם דעת הנוטע בגינת ביתו ליהנות גם מנוי הפירות עצמם, ייתכן כי לאור פסק השו"ע ביחס לנטיעת אתרוג מצווה ודברי החזון איש והמנחת שלמה בביאור דברי הרעק"א ביחס לנטיעה לריח, יחולו במקרה זה על הפירות דיני ערלה ונטע רבעי.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה
לתגובות stern1416@gmail.com