שבוע שעבר ראינו כי אי ביצוע של פעולות אשר נדרשות ומתחייבות מההסכם שבין הצדדים, יכולה להקים חובת פיצוי גם בגין הרווחים שנמנעו מחברי הקבוצה, למרות שבדרך כלל מניעת רווח היא נזק שאינו ישיר, וממילא מכוח הפטור של נזקי גרמא לכאורה אין מארגן הקבוצה נושא באחריות נזיקית, בכל זאת יחסיו המיוחדים של מארגן הקבוצה עם חברי הקבוצה, מקימים אחריות נזיקית רחבה, הכוללת גם אחריות פיצוי על נזקים שאינם ישירים.
הראשונים מנו כמה טעמים לקיומה של אחריות מורחבת, נימוק ראשון עוסק באמון הרב ובהסתמכות שחברי הקבוצה נתנו במארגן הקבוצה, עובדה המקימה חובת אחריות מוגברת. נימוקים אחרים עוסקים בנוהג המקובל שמקים אחריות אישית על פי כללי השוק. טעמים נוספים עוסקים בהגדרת הנזקים כנזקי גרמי ולא גרמא, משום הוודאות הקרובה של הנזק.
השבוע נעסוק במצבים שכיחים יותר, בהם מארגן הקבוצה ביצע פעולות מסוימות ואף קידם את המיזם, אלא שפעולות אלו התבצעו בין השאר גם בניגוד לטובתם המוחלטת של חברי הקבוצה. פעמים מארגן הקבוצה דואג לאינטרסים שלו או לרווחיו על חשבון טובת חברי הקבוצה. מארגן הקבוצה כשליחם של חברי הקבוצה לקידום המיזם, חייב להעמיד אל מול עיניו אך ורק את טובת חברי הקבוצה (בעז"ה בשבועות הבאים נדון בהגדרת מעמדו של מארגן הקבוצה כשליח של חברי הקבוצה) ומשלא פעל כמצופה ממנו, הרי הוא מוגדר כשליח שעיוות את שליחותו ומנקודה זו נגזרים כמה נפקויות הלכתיות.
הגמרא (בבא בתרא קסט ע"ב) דנה במקרה של אישה אשר מינתה שליח בכדי שיבצע עבורה הליך רכישה בחלקת קרקע מסוימת. השליח אומנם ביצע את השליחות ורכש את הקרקע המבוקשת, אך השליח לא עמד במשימת השליחות באופן מלא, משום שהוא רכש את הקרקע ללא אחריות מוכר. רכישה ללא אחריות מעמידה בסכנה את זכויות הקניין של הרוכש, משום שאם נושה של המוכר יציג שטר שיעבוד הקודם ליום המכירה, הוא יהיה זכאי להוציא את הקרקע מיד הרוכש.
לאור ביצוע השליחות הלקויה, טוענת האישה לשליח "לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי" (מיניתי אותך לשליח בכדי שתרכוש עבורי קרקע ולהיטיב עימי, אך לא מיניתי אותך לשליח בכדי שתגרום לי נזקים ותקנה עבורי קרקע בסיכון) טענה זו מעלה שאלה האם ביטול השליחות בעקבות הביצוע הלקוי, משפיעה על יחסי הקונה מול המוכר (צד ג') באופן אשר מבטל את הקניין מעיקרו(בעז"ה שאלה זו תדון בשבועת הבאים). בנוסף מתעוררת שאלה האם השליח צריך להחזיר לאישה את מעות הקניין, וכן האם השליח חב באחריות נזיקית במקרה שנושה יוציא את הקרקע מחזקת האישה.
בסוגיית הגמרא מובא כי רב נחמן המליץ לשליח לרכוש את הקרקע מהמוכר בשנית (שלא באחריות המוכר) ולאחר מכן למכור את הקרקע לאישה באחריות (משמעות האחריות היא שאם הקרקע תוצא מחזקת האישה, אזי השליח יפצה את האישה בגין ההפסד). הראשונים נחלקו כיצד לפרש את סוגיית הגמרא.
הרא"ש (ב"ב פ"י סי' כו) סובר כי לאחר ביטול מינוי השליחות, יחסי השליח והשולח בנויים משני שלבים. שלב הראשון עוסק בהחזרת המצב לקדמותו, ולכן על השליח להשיב למשלח את הכסף שהופקד בידו לצורך ביצוע העסקה. במידה ואין ביד השליח די ממון בכדי להשיב את דמי העסקה, אזי על השליח להעמיד אחריות אישית שתופעל במקרה בו נושה יוציא את השדה מחזקתו של המשלח (ובמקרה שהגמרא דנה בו , מיד האישה שמינתה שליח לרכישת הקרקע). האחרונים נחלקו האם השלב השני שעוסק בקבלת אחריות אישית, מבוסס על חובת פירעון חוב שחלה על השליח, או שמא היא נובעת מהצורך לעמוד בהתחייבות ביצוע את השליחות כיאות.
הב"ח (חו"מ סי' קפב סעי' יא) סובר כי אם אין לשליח ממון בכדי להשיב למשלח את דמי השדה, אזי הוא יכול להשיב את החוב באמצעות שווה כסף, כדין כל בעל חוב שיכול לפרוע את חובו גם בשווה כסף. לאור זאת קיימת לשליח אפשרות בחירה בין העמדת אחריות אישית או תשלום באמצעות שווה כסף. לעומת שיטת הב"ח סבור בעל נתיבות המשפט (חו"מ סי' קפב סע"ק ז) כי אין ביד השליח לבחור בין החלופות השונות, ולכן אם הוא אינו משיב למשלח את דמי העסקה, אזי קמה לשליח חובה להעמיד אחריות אישית אשר תיפרע במקרה בו נושה ייגבה את הקרקע בגין חוב שקדם לעסקת רכישת הקרקע. סברת נתיבות המשפט טוענת כי העמדת האחריות נובעת מהחובה לקיים את השליחות, ולכן על השליח לדאוג כי למשלח, או במקרה הנדון בגמרא למשלחת, יהיה שדה, משום שזו מהות השליחות.
הרמב"ם (הלכות שלוחין ושותפין פ"א הלכ' ג) פוסק כי ביטול מינוי השליחות בעקבות ביצוע לקוי, מחייב את השליח בהעמדת אחריות אישית. אחריות זו תמומש רק באם הבעלות על הקרקע תעבור מיד האישה אל ידו של נושה ששעבודו קדם למועד רכישת הקרקע. לדעת הרמב"ם למרות שהשליח לא ביצע את שליחותו כיאות וכמצופה ממנו, בכל זאת גם לאחר ביטול מינוי השליחות, הבעלות על הקרע נותרת ביד האישה. הכסף משנה מבאר כי אומנם ייתכן שמצד דיני השליחות לא ניתן לראות בפעולת השליח כמעשה המחייב והיוצר דין ממוני, ותוצאת בעלות של האישה, אך מכוח דיני הקניין יש לראות באישה כבעלת הזכויות בקרקע. להבנת הכסף משנה פסק הרמב"ם מבוסס על דבריו בהלכות מכירה(פ"ז הלכ' יב) כי גם שליח שהעביר את כסף המשלח ליד המוכר, אך בעת ביצוע מעשה הקניין חשב השליח לקנות את הנכס לעצמו, אין במחשבתו של השליח כלום, ואין השליח זוכה בנכס, משום שכסף הקניין שייך למשלח וממילא המשלח הוא בעל הזכות בקרקע.
לאור הדברים עולה כי מארגן קבוצת רכישה אשר פעל מכוח שליחות חברי הקבוצה וביצע עסקה באמצעות הכסף של חברי הקבוצה קמה לו חובת אחריות מלאה ומקיפה, לכן אם מארגן הקבוצה פעל בניגוד לאינטרסים של חברי הקבוצה, לשיטת הרא"ש יש לו להשיב את הכסף לחברי הקבוצה או במידה ואין לו כסף הוא צריך להעמיד אחריות אישית שתיפרע באם מי מחברי הקבוצה יפגע או יינזק, ולשיטת הרמב"ם על מארגן הקבוצה או להעמיד אחריות אישית לחברי הקבוצה שתיפרע באם יגרם נזק או הפסד לאחד מחברי הקבוצה.
הדברים נכתבו בתמצות לצורך עיון ולימוד ואין בדברים הלכה למעשה.
לתגובות stern1416@gmail.com