שבוע שעבר עסקנו באיסור האמירה לגוי. לאור הדברים הגענו למסקנה כי לא ניתן להעסיק את הגוי כעובד מן המניין ולהטיל עליו לבצע את פעולות האבטחה או את תפעול המכשור הטכנולוגי של מערך האבטחה. השבוע נדון כיצד ניתן להעסיק את הגוי כעובד מבלי לעבור על איסור אמירה לעכו"ם. בעז"ה בשבועות הבאים נעמוד על עיקרי השאלות ההלכתיות שבהפעלת טכנולוגיות אבטחה בשבת.
הגמרא (עבודה זרה כא ע"ב) אומרת שאסור ליהודי להשכיר את בית המרחץ שלו לגוי, משום שהגוי יפעיל את בית המרחץ בשבת. למרות שהפעלת בית המרחץ נעשית על ידי מי שאינו מצווה על שביתת שבת, בכל זאת משום מראית עין חששו חכמים שבני העיר יטעו ויחשבו כי הגוי מפעיל את בית המרחץ עבור היהודי, ובכך ייחשד בעל המרחץ שהוא עובר על איסור אמירה לגוי בשבת.
למרות איסור השכרת המרחץ לגוי, הגמרא מתירה למסור שדה לגוי בהסכם אריסות אשר מחלק את רווחי השדה בין האריס הגוי לבעל השדה היהודי. רש"י מבאר כי למרות שסביר להניח שהאריס יעבד את השדה בשבת, בכל זאת הסכם האריסות מותר והוא שונה מהשכרת המרחץ לגוי שנאסרה. סיבת ההבדל נובעת מהעובדה שהאריס פועל עצמאית עבור עצמו וממילא אין לראות בהסכם כאילו האריס הוא שליחו של היהודי לבצע את עבודות השדה בשבת.
ביחס להסכם בין היהודי לגוי כתבו האחרונים( משנה ברורה סימן רמה סע"ק יח, חזון איש שביעית סימן ד סע"ק כ) שאין לבעל השדה לבקש מפורשות מהגוי שיעבוד בשבת (או בכל מלאכה אחרת בהתאם לנושא הסכם השותפות שבין היהודי והגוי), אלא שאם הגוי באופן עצמאי יחליט לעבוד בשבת לטובת השותפות והפקת הרווחים, אין בכך כל איסור משום שהמלאכה נעשית על דעת הגוי ולא בשליחות היהודי.
עוד כתבו הפוסקים(ביאור הלכה סימן רמג סעיף א ד"ה שכן) כי במקרה של אריסות השדה חכמים לא חששו למראית עין ואסרו את הסכם האריסות, משום שהסכמי אריסות היו נפוצים ומאוד מקובלים, וזאת לעומת השכרת בית המרחץ שלא הייתה נפוצה ולכן חכמים חששו ואסרו את השכרת המרחץ משום מראית עין. לאור זאת הסכמי אריסות או שותפות מעין אריסות יהיו מותרים, ובתנאי שהסכמים מעין אלו הם נפוצים ומקובלים במקום, אך במצבים של הסכמים חריגים יש לאסור את האריסות משום חשד ומראית עין.
בדומה להסכם האריסות והטעם להתירו, כתבו הראשונים (תוספות עבודה זרה כא ע"ב, ר"ן דף ו ע"ב בדפי הרי"ף) כי מותר לכרות הסכם ביצוע עבודה עם קבלן גוי, משום שהקבלן הגוי עושה את עבודתו באופן עצמאי ומתוך רצון אישי, ואין פעולתו בשבת מתייחסת אל היהודי שהזמין את העבודה. בנוסף לטעם זה כתב הר"ן כי בהסכם קבלנות, אין היהודי נהנה מעבודת הקבלן הגוי בשבת, משום שהקבלן הגוי יכול לעשות את המלאכה גם ביום חול, וממילא אין לראות את היהודי כנהנה מעבודת הגוי בשבת.
לאור טעמיהם של התוספות והר"ן בהיתר הסכם הקבלנות עם הגוי, כתבו הפוסקים כי קיימת נפקא מינא בין הטעמים, במקרה שבו היהודי מכניס בהסכם סעיף מפורש המטיל על הגוי חובה חוזית לעבוד בשבת, לטעמו של התוספות שעבודת קבלן גוי מותרת בשבת משום שהוא עושה את עבודתו האישית, שהרי הוא קבלן עצמאי, אזי אין סעיף ההסכם שמחייבו לעבוד בשבת אוסר את ההסכם, ואין הקבלן מוגדר כשליחו של היהודי אלא, אבל לטעמו של הר"ן שהיתר קבלנות הגוי נובעת מכך שהיהודי אינו נהנה מעבודת השבת של הגוי, משום שהגוי יכול לבצע את העבודה גם ביום חול, אזי במקרה הנדון אין אפשרות להתיר את ההסכם, משום שהגוי אינו יכול לבצע את המלאכה בימות החול משום שהוא מחויב בחוזה לבצע את המלאכה בשבת.
הבית יוסף (או"ח סימן רמד) הביא את תשובת המהר"ם מרוטנברג שנשאל האם יהודי שקנה את זכות גביית המכס מהממשלה, יכול להעמיד בשבת גובה גוי בתחנת המכס. על כך השיב המהר"ם מרוטנברג כי ראוי שהיהודי יעשה עם הגוי הסכם קבלנות כאשר הסכם השכר יהיה תלוי בהכנסות מגביית המכס ולא יושפע מכמות שעות העבודה. הסכם כזה ייחשב כהזמנת שירותי קבלן ביצוע וממילא הגוי לא יהיה מוגדר כשליחו של היהודי לעבוד בשבת.
הגר"ז (סימן רמד סעיף א) מבאר שקיימת הבחנה מהותית בין שכיר יום לקבלן, שכיר יום נדרש לבצע עבודה למשך מספר שעות מוסכם, לעומת זאת קבלן נדרש לייצר תוצאה או להעמיד תוצאה וזאת ללא קשר לזמן העבודה, כך גם שכר הקבלנות משולם עבור התוצאה ולא עבור שעות עבודה מסוימות, ממילא אין לראות בקבלן כשליחו או כפועל מטעמו של היהודי, אלא הקבלן הינו עצמאי המקבל החלטות עסקיות עמצאיות.
עוד כתב המהר"ם מרוטנברג כי לכאורה יש לאסור את עבודת המוכס הגוי בשבת, משום שאומנם נכרת בין היהודי והגוי הסכם קבלנות לביצוע עבודת גביית המכס, אך הסכם הקבלנות עוסק רק בתוצאה של גביית המכס בשבת, וממילא זהו הסכם שמחייב את הקבלן הגוי לעבוד דווקא בשבת ולכן יש לראות בו כהסכם אסור, משום חובת הגוי לעבוד בשבת.
המהר"ם פסק להלכה כי מאחר שסוגיית העסקת הגוי היא שאלה הנובעת מאיסור דרבנן של אמירה לגוי, אזי במקרה של הפסד גדול וחשש שהיהודי לא יעמוד בניסיון העשוי להכשילו באיסורים נוספים, יש להתיר את כריתת הסכם קבלנות עם הגוי גם בסיטואציה של סעיף המחייב עבודה בשבת(להרחבה עיין בדברי המהר"ם מרוטנברג ).
הקשה הט"ז (סי רמד) על דברי המהר"ם מרוטנברג שלכאורה לשיטתו מדוע השולחן ערוך (או"ח סי' רמג סעי' א) אסר את השכרת בית המרחץ לגוי, והרי גם ההימנעות מהשכרת בית המרחץ יכולה להוביל להפסד כספי וממילא לכאורה אם צודק המהר"ם בדבריו, אזי היה צריך להתיר את השכרת המרחץ לגוי. ותירץ הט"ז כי היתר המהר"ם מרוטנברג עוסק רק במצבי הפסד מרובה, אבל הימנעות מהשכרת מרחץ וכדומה אינם נכללים בגדר ההפסד המרובה, ולכן אין במקרים אלו להתיר העסקת קבלן גוי בעבודה המחויבת בשבת. (ועיין עוד בדברי המהרש"ל והמג"א בסימן רמד סע"ק לג, ובשער הציון אות לג)
מתוך הדברים ניתן לכאורה להסיק כי במצבי הפסד מרובה, יהיה ניתן לשכור חברת שמירה בבעלות גוי או לשכור מאבטח גוי באמצעות חוזה עבודת קבלן.
הדברים נכתבו בתמצות רב לצורך עיון ולימוד ואין לראות בהם כלל הלכה למעשה. בכל שאלה מעשית בעניין, יש לשאול מורה הוראה.
לתגובות stern1416@gmail.com