הבן הרביעי, שאינו יודע לשאול, זוכה ליחס מיוחד בהגדה. בגלל חוסר היכולת שלו לשאול בעצמו מורה לנו בעל ההגדה 'את פתח לו', עלינו מוטלת החובה לסייע לו ולספק לו את הצורך שאין ביכולתו להשיג בכוחות עצמו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בחיינו ישנם אנשים רבים סביבנו שהם בחינת 'שאינו יודע לשאול'. רבים הם הנתונים במצוקה, בין אם זו מצוקה התלויה באדם אחר הגורם אותה להם ובין אם היא מצוקה פנימית שיוצרת סערת נפש ומשבשת את סדרי החיים. כיצד עלינו לפעול מצבים כאלו? מן ההגדה עולה כי אם אין האדם פונה מעצמו בבקשה ובשאלה עלינו לפתוח לו פתח בכך שנעשה אנו מעשה.
עקב חשיבותם של הדברים והנחיצות בידיעה של הדרכים הנכונות לסייע למי שנצרך, ישבנו לשיחה עם ינון איבגי, יו"ר ארגון מקשיבים ובעל הכשרה מקצועית בתחום הטיפול והנפש. את התואר הראשון עשה ינון בחינוך ופסיכולוגיה באו"פ, תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית וכיום הוא דוקטורנט לפסיכולוגיה באריאל בנושא אובדנות וחוסן.
שלום וברכה, נשמח לשמוע על נקודת ההתחלה, כיצד ניתן לראות אצל אדם אחר מצב הדורש סיוע? אני מדבר על אדם שלא דיבר על כך, האם ישנה בכל זאת דרך לזהות?
"הדבר הראשון בתהליך הזיהוי של אדם השרוי במצוקה נפשית הוא לשים לב לשינויים שמתרחשים לאורך זמן. אם אדם רגיל לאכול מעט והתחיל לאכול הרבה או להיפך, או למשל אדם שישן יותר או פחות מהרגלו וכן הלאה. כל שינוי שמתרחש אצל אדם יכול להעיד על דבר שעובר עליו. אנחנו מכירים את התחושה הזו שאפשר לומר למכר שלנו 'אני רואה שמשהו עובר עליך' זה הרבה פעמים נובע משינויים שאנו רואים ומזהים אצלו, לא תמיד באופן מודע, והם נראים לנו שונים.
"מובן שלא תמיד שינויים הם מעידים על בעיה בדווקא, יתכן ושינויים מתרחשים מסיבות רבות, אבל זה יכול להדליק אצלנו נורה אדומה, סימן שאלה, שמצריך מאיתנו תשומת לב.
"דבר שני, כל אירוע שהוא חריג, כמו משהו שאנו יודעים שעובר על האדם כדוגמת מוות של אדם קרוב או גירושין וכדומה, אירועים שמערערים את שגרת החיים, זה מצריך התייחסות. פעמים רבות זיהוי של שלב כזה בחיים יכול להציל ממש את האדם ואולי אפילו גם את הסביבה שלו".
ומה קורה כאשר זיהיתי את הסימנים האלו אצל אדם מסוים, מה אז עלי לעשות?
"אפשר לחלק את זה לשני חלקים, בן משפחה או אדם זר. נתחיל מבן משפחה. כאשר אנחנו מזהים סימני מצוקה אצל אדם קרוב חשוב לעזור לו להגיע למצב של שיתוף, שיוכל לשוחח על מה שהוא מרגיש. חשוב לדעת שאדם שבמצוקה מעוניין בכל ליבו לפתור אותה, הוא רוצה לשתף עליה ולשחרר את אשר יושב על ליבו. זה כמו שאדם שמגיע למקום עבודה חדש ברור לכולם שהוא ישמח שיפנו אליו ויצרו איתו קשר, הוא עצמו מתבייש לעשות זאת וישמח שיעזרו לו בזה. כך גם מי שסובל ממצב נפשי מורכב, לפעמים הוא לא בטוח בשיתוף או שהוא מתבייש ולכן בעזרת פניה עדינה אליו אפשר לסייע לו להיפתח".
איך אפשר לפנות אליו בצורה נכונה?
"דבר חשוב הוא המקום שבו פותחים את הנושא, יש לתכנן מראש את השיחה. אפשר לקבוע את השיחה למקום שמנעים את אווירה כמו בטבע או על חוף הים. הסביבה יכולה לסייע מאוד בתהליך של השיתוף.
"הדבר הבא הוא השיחה עצמה. כדאי להתחיל את השיחה בכמה מילים על כך שהאדם שאליו אנו פונים הוא חשוב לנו ולומר לו מה המטרת השיחה, הכל מתוך כנות אמיתית כדי שהוא יוכל באמת לחוש בטוח ו'בידיים טובות'. כמו כן, חשוב לומר ולהדגיש לאדם שאנחנו פה בשביל להקשיב. עלינו להאזין בסבלנות וללא קטיעות, לשמור על קשר עין יציב מצד אחד אבל בצורה שהוא ירגיש בנוח מצד שני ולא להתעסק בדברים אחרים במהלך השיחה. וגם כדאי לומר בפירוש שהשיחה הזו היא אך ורק ביננו ולא נעשה שום דבר בנוגע אליה שלא בהסכמתו.
"במהלך השיחה טוב לחזור ולהדהד את סופי המשפטים שאומר בן שיחנו, לא בצורה מלאכותית אלא מתוך הדגשה שאנחנו מקשיבים לו והריכוז שלנו כעת הוא רק בו. גם לא לחשוש מלשתוק במהלך השיחה, לא חייבים להגיב על כל מה שנאמר, אפשר לשמוע מבלי לומר דבר גם אם זה יצור שתיקה לפרקים".
ומה לעשות כשהאדם שאני מזהה אצלו מצוקה הוא לא ידיד או קרוב שלי?
"במקרים כאלו אפשר לפנות אליו ולשקף את הדברים. לגשת ולשאול לשלומו ולהתחיל שיחה ידידותית כזו שבמהלכה לומר שנראה לנו שהוא מוטרד ממשהו ולהציע לו לשוחח על זה, אם הוא יפתח וישוחח איתנו מה טוב ואם הוא יסרב אז את שלנו עשינו, אין הרבה מה לעשות מעבר במקרים שאין לאדם נכונות לשתף".
לפעמים אנו עדים למצבים קשים כמו אלימות פיזית או מילולית בין אנשים זרים או אף בקרב בני משפחה, מה אפשר לעשות במקרה כזה?
"במקרה שבו אדם עד להתנהגות לא תקינה אצל אנשים בסביבתו, כמו בין בני זוג או בין הורים לילדים, כדאי לשוחח על זה עם הצד הנפגע - אישה עם אישה ואיש עם איש בשביל שיחושו בנוח - ולברר מה התחושה של אותו אדם והאם הוא זקוק לעזרה. באם ישנה נכונות והאדם אליו פנינו נפתח בפנינו אנחנו נפנה אותו למקומות הרלוונטיים (לא נייעץ בעצמנו כשלא הוסמכנו), אפשר להפנות אותו להתקשר למוקד העירוני לסיוע נפשי שניתן להשיג בחיוג לעירייה המקומית, שם ישנם מוקדנים מקצועיים 24 שעות והמענה הוא מקצועי ומהיר מאוד".
ומה ניתן לעשות באם האדם שבמצוקה מסרב לשוחח איתנו וטוען שאין לו כל צורך בעזרה?
"אם מזהים מצוקה אמיתית כדאי תמיד להתייעץ עם אנשי מקצוע. הם יכולים להיות אנשי הרווחה שעושים עבודה מעולה ובמקרים חריגים של אלימות שניכר שיש בה סכנה יש חובה לפנות גם כן למשטרה, זה יכול להיות סכנת נפשות ויש במקרים כאלו חובת דיווח בפרט כאשר מדובר בחסרי ישע. ואם אתה מתספק, אז הכלל הוא 'אם יש ספק - אין ספק' ויש להתקשר ולהציג את המקרה והגופים הממונים על כך יחליטו האם וכיצד לפעול.
"תראה, ישנה הנחת יסוד אצל אנשים רבים שהמוסדות המדיניים הם לא טובים, כאילו הם פועלים שלא מתוך התחשבות במשפחות. זאת כמובן טעות חמורה שמי שמציג אותה זה בדרך כלל הצד הפוגע שרוצה להציג את עצמו כנפגע. צריך לזכור את כל המקרים שבהם לצערנו הפגיעה נגמרה לא טוב כמו סיפורים קשים שכולנו מכירים. לכן אסור לנו ליפול לסטיגמה המוטעית הזו ודווקא לעשות שימוש, שפעמים הוא מציל חיים פשוטו כמשמעו, ולפנות אליהם בעת הצורך".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מה תוכל לומר כתובנה מתוך הניסיון שלך בנוגע לטיפול?
"בעבר חשבתי שהאימון האישי, הקואצ'ינג, הוא טוב לכולם. בין אם אדם רוצה להתפתח אישית ובין אם הוא במצוקה. אבל עם הזמן למדתי שהכל טוב ויפה כאשר הכל בסדר אצל האדם, אז ניתן ללכת גם לאנשים מהסוג הזה, אבל כאשר אדם עבר טראומה קשה והוא לא במקום טוב וזקוק לעזרה לצאת מהמצב הזה, אז הכתובת היא אנשי טיפול מקצועיים בלבד, זהו עולם אחר והכלים שלהם הם מותאמים למקרים מעין אלו".