אתם מתקשים לשרוד עם הילדים בחופש הגדול? יש פתרון מעולה!

>> למגזין המלא - כנסו

בתוך ים המשימות הסוער, קל ללכת לאיבוד ולשכוח מה הדבר שהכי חשוב לנו ביחסים עם הילד – להכין אותו לחיים בריאים כבוגר. באופן טבעי אנחנו עסוקים בשאלה אם הוא התקלח או אכל, יותר מאשר בשאלה מה התכלית בעיקרית של כל אלו – ללמד אותו לנהל אורח חיים בריא.

נורמלי ללכת לאיבוד. צריך הרי לדאוג לכל כך הרבה דברים, הקצב אינטנסיבי, אין זמן לעצור רגע ולחשוב. כסוס שוטף במלחמה. אבל כדי שלא נהייה כמו החתן שמרוב העיסוק בהכנות לחתונה, לא הגיע לחתונה של עצמו, כדאי שיהיה לנו מצפן ברור וחד אחד, שיאסוף את כל ההשקעה שלנו בילדים וינתב אותה למטרת העל שלנו. תדמיינו שאתם נוסעים באוטובוס, אין לכם ולילדים מקום לשבת. אתם עומדים והילדים הקטנים מחזיקים ברגליים שלכם, כל אחד מושך לככיוון אחר, כל אחד רוצה את שלו. אתם צריכים מוט, עמוד, ידית – משהו לאחוז בו, כדי שלא תמעדו כשהאוטובוס מיטלטל. צריך עוגן יציבות והוא יכול להיות בדמות מצפן.

להצליח להאמין בילד

לא מספיק שנזכור את היעד החינוכי הגדול שלנו, אנחנו צריכים יעד ביניים, משהו מעשי שנוכל להיצמד אליו ביום יום וישמש לנו כמצפן. כשיש יעד קונקרטי, קל לנו יותר לאסוף את עצמנו ולפעול בצורה חכמה יותר. כל אחד יכול לחשוב על מצפן משלו, משהו שקל לו לזכור בזמן אמת ולהתאים את התגובות שלו אליו. אציע את המצפן הבא: להצליח להאמין בילד. לחשוב עליו טובות, לראות אותו בעין יפה, לשמוח בו ולראות את הצלחתו.

להאמין בילד כולל שלושה פרמטרים:

• להצליח לראות בו את היסודות החיוביים, גם כשיש כעת ערפל שמכסה אותם. לזכור שיש בו עוד צדדים שאותם אנחנו אוהבים ומעריכים. לזכור גם בעידנא דריתחא את זמני האהבה יחד.
• להצליח לראות בהתנהגות השלילית עצמה את הכח החיובי שלא מצליח להתבטא בצורה טובה. למשל, הילד לא ממושמע, כי הוא רוצה לשמור על העצמאות שלו. לזכור שהרצון לשמור על העצמאות היא תכונה טובה, גם אם כעת היא מתבטאת בצורה לא מוצלחת – כך שההורה ממשיך להאמין בילד למרות הקשיים. 
• להצליח לראות את נקודת המבט של הילד, גם אם היא לא מקובלת עלינו. להבין שיש לו צורת הסתכלות מסויימת על העולם והיא מנחה אותו. לזכור שהמניע שלו לרוב הוא חיובי. אינו מכוון כדי להרע להורה. הוא פשוט מנסה לפעול בהתאם להבנתו את המציאות, הוא מנסה לעשות משהו שלדעתו אמור לעשות לו טוב.

וֶרְטִיגוֹ הורי

וֶרְטִיגוֹ טיסה הוא מצב שבו הטייס מאבד את ההתמצאות שלו במרחב. מנגנוני ההתמצאות מורכבים מחוש הראיה, ממנגנון שיווי המשקל שבאזניים ומחיישנים בגוף שמשדרים למוח מידע על מנח הגוף (למשל כפות הרגליים והמפרקים). לפעמים משהו בהעברת המסר משתבש, ואנו מאבדים כיוון או חשים סחרחורת. טייס שאיבד את ההתמצאות במרחב עלול להיות משוכנע שהוא ממריא, בעוד שלמעשה הוא צולל ועומד להתרסק על הקרקע. החושים משדרים לו מסר לא נכון, ועליו להתעלות מעל התחושה הרגעית ולהיצמד למחוונים שיסייעו לו לנווט נכון. אחד העזרים החשובים הוא ה"אופק המלאכותי" אשר נועד להחליף את האופק הטבעי ולסמן לטייס מה הכיוון הנכון שלו.

גם בתפקודים הוריים, לרוב אנחנו צריכים לסמוך על החושים הטבעיים שלנו. אבל ישנם מצבי קיצון שבהם אנחנו חווים וֶרְטִיגוֹ הורי - מאבדים את תחושת הכיוון הטבעית שלנו. למשל, נקלעים לראיית מנהרה צרה שלא מאפשרת לנו לראות את התמונה הרחבה, את המניעים של הילד, את הצדדים החיוביים שבו. אנחנו זקוקים ל"אופק מלאכותי", שיעזור לנו בזמן אמת. גם אם הוא לא ישנה את התגובה שלנו במידה רבה, הוא יכול לדייק אותה.

כל אחד יכול לחשוב על משהו שמתאים לו, משהו שנותן לו כח בזמן אמת, משהו שמזכיר לו, שמרגיע אותו. זו יכולה להיות פעולה, התאווררות, סיפור או תמונה שיושבים בראש. למשל הסיפור הבא.

אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם

העיר סלוניקי שבמחוז מקדוניה שביוון קרויה על שם אחותו של אלכסנדר מוקדון, ת'סלוניקי. התמונה שבהמשך צולמה בטיילת ניקי בעיר, בה מופיעה דמותו של אלכסנדר מוקדון רוכב על סוסו המפואר. מספרים שיום אחד הגיע סוחר הסוסים פילוֹנֶאִיקוֹס והציג למלך פיליפוס השני (אביו של אלכסנדר מוקדון), סוס שחור גדול ומפואר. על חלקו האחורי של הסוס התנוסס קעקוע בדמות ראש של שור ומכאן שמו – בּוּקֶפאלוֹס, 'ראש שור' ביוונית. הסוחר ביקש למכור למלך את הסוס במחיר שהוא פי שלושה ממחיר של סוס רגיל – 12 ככרות.

למרות יכולותיו הגבוהות של הסוס הוא תואר כחיה "פרועה לחלוטין, בלתי ניתנת לאילוף, שלא אפשרה לאיש לרכוב עליה, לא שעתה להוראות של עוזרי המלך, ונעמדה על רגליה האחוריות אם מישהו מהם התקרב אליה". פיליפוס חשב שבהיעדר יכולת לנהל את הסוס הוא יהיה חסר תועלת, והורה לעוזריו להחזיר אותו לסוחר. אלכסנדר מוקדון שהיה אז נער צעיר צעק: "הם עומדים לאבד סוס טוב, רק כי אין להם אם המיומנות והאומץ להשתלט עליו!". אלכסנדר ביקש מאביו שיקנה לו את הסוס והבטיח שהוא יצליח לאלף אותו. "האם אתה מטיל דופי באלה שמבוגרים ממך, כאילו היית מסוגל לנהל אותו טוב יותר מהם?!", התפלא אביו.

אלכסנדר לא התייאש והציע שהוא ישלם בעצמו על הסוס אם לא יצליח לאלף אותו. אביו נעתר ואלכסנדר קיבל לידיו את הסוס הפראי. הוא נגע בסוס ברגיעה, דיבר אליו ברוך. הוא הקשיב לו וחש את הקצב והצרכים שלו. ככל שהתקרב אלכסנדר אל הסוס הוא הבין משהו שאחרים לא הבינו - הסוס מפחד מהצל של עצמו. הוא הפנה את הסוס כלפי השמש, כך שהצל שלו יהיה מאחריו. הסוס נרגע והתמסר לרכיבה עם אלכסנדר.

מאז בוקפאלוס ואלכסנדר היו לצמד. "ועל הסוס ההוא היה אלכסנדרוס מוקדון רוכב בכל מלחמותיו ומפני זה ראה הנביא זכריה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם. ואמר שהיה אדום לפי שהיה כתבנית שור (ראו ברטנורא, נדה, ב,ז). ולהיות הדבר ההוא מפלאות תמים דעים, מורה על אלכסנדרוס ונצחונותיו, הראהו ה' אל זכריה" (אברבנאל, זכריה, א,ח). הסוס רב-הכח שירת את אלכסנדר מוקדון מסעות מלחמה רבים וזו סיבה נוספת בגינה כונה "אדום". לצמד הייתה תכונה מיוחדת, כאשר האיש והסוס באו במחיצת אנשים חיוביים "יעמוד הסוס ולא ירדוף לשפך דם, וכן היה שכאשר בא אלכסנדר לירושלים יצא כנגדו שמעון הצדיק ואחיו הכהנים וירד מעל הסוס והשתחוה לו ולא החריב את ירושלים ולא עשה להם רעה" (מלבי"ם, שם. יומא סט וראו ברכות נד). כשמת הסוס קרא אלכסנדר על שמו עיר, בוקפליה, אותה כבש במלחמתו עם מלך הודו וכיום העיר בפקיסטן.

• • •

אדם לא אמור לשנות את האופי איתו הוא נולד (גר"א, משלי, כו,ב), אך הבחירה בידו באותו סגנון אופי לעשות דברים טובים או לעשות דברים לא טובים. למשל, כח המרידה יכול לגרום לאדם להיות או פורץ דרך או פורץ גדר. הסוס הפראי יכל להשתמש בעוצמה שלו נגד הרוכב ולבעוט במי שמתקרב אליו, אך כשאלכסנדר ידע איך לעבוד איתו, אותו כח הופנה דווקא למטרות שאלכסנדר רצה. ניקח לדוגמה את תכונת החירות שבולטת אצל אנשים עם הפרעת קשב. היא יכולה להיות מנותבת לאפיקים שליליים כמו פריצת גבולות, חוסר ארגון וסדר, חוסר משמעת ואיפוק, ריבים, חיפוש ריגושים והתנהגויות סיכון ועוד. אך היא יכולה גם להיות מנותבת לאפיקים בריאים כמו סקרנות וחופש מחשבה, מנהיגות, יצירתיות, עצמאות, אחריות, השקעה ומסירות ועוד.

• • •

את תשומת ליבי תפסה דווקא דמותו של סוחר הסוסים פילוֹנֶאִיקוֹס. הוא המשיך לדרוש מחיר משולש על הסוס, גם כשהוא לא סיפק את הסחורה. גם כשכולם ראו רק את החלק המופרע שבסוס ורצו להחזיר לו אותו, הוא המשיך להאמין בבוקפאלוס. הוא ידע מה יש לו ביד. אם הוא היה הורה לילד, הוא יכל לתת לו מתנה שאין לה תחליף: להאמין בילד, לראות את החוזקות שלו גם בזמן שהן עדיין לא יצאו לאור. להאמין באופי של הילד – לא אמונה עיוורת, אמונה מושכלת (ראו שלושת הפרמטרים לעיל). להכיר באופי של הילד ולא לנסות לשנות אותו – כן לנתב אותו, לגעת בו ולכוון אותו להצליח לפי דרכו. ילד צריך שההורה יאמין בו.