בת ה-8 שלכם עשתה טעות בתמונה שציירה ושמעתם אותה אומרת, "אני כל כך גרועה באומנות! אני זורקת את הדף הזה לפח עכשיו!". אין ספק, באותם רגעים הלב שלכם נשבר קמעה ומן הסתם, מיהרתם לתקן את הדיבור העצמי השלילי שלה: "זה לא נכון, מותק. אני חושבת שאת אומנית דגולה". ובכן, למרות שזה די טבעי לרצות לגרום לבשר מבשרכם להרגיש טוב יותר כשהוא מתחיל "לרדת" על עצמו, פסיכולוגית הילדים ומומחית ההורות, ד"ר בקי, מסבירה שהאינסטינקט הזה לא ממש יעיל.
ד"ר בקי גורסת (ובצדק) שלביטחון עצמי אין שום קשר לאמונה שאתם מצוינים בכל דבר, אלא שהוא נובע מאמון (ואימון) עצמי (כלומר, להרגיש שזה בסדר להיות פשוט אתם).
אז אם כן, מה לא להגיד?
למרות שכוונתכם טובה וטהורה כשאתם מנסים לגרש את הרגשות השליליים של ילדתכם, אתם עלולים לערער את הביטחון העצמי שלה בלי כוונה. לפי ד"ר בקי, כשיורש העצר שלכם מציין שהוא לא טוב בתחום מסוים, הוא לא מחפש שתגידו לו שהוא טועה או תזרקו לעברו מחמאה. במקום זאת, "הוא מחפש שנפחד פחות מהמציאות הזו ממנו".
במילים אחרות, אתם עלולים לחשוב שאתם נותנים לילדכם בוסט לביטחון כשאתם אומרים לו שהוא בעצם רץ מאד מהר / מעולה בקריאה / טוב בדיוק כמו כל חבריו במשחק הכדורגל, אבל בפועל, אתם רק מחזקים את אי הנוחות הפרטית שלכם וזה לא משפר את הביטחון העצמי שלו.
ומה לומר במקום?
לדברי ד"ר בקי, הגישה הבונה יותר היא כזו שמאמתת את נקודת המבט של ילדתכם ומאפשרת לה להרגיש יותר "בבית" עם עצמה. כדי לעשות זאת, פשוט הכירו ברגשותיה ובנוסף, בקשו ממנה לדעת יותר.
הנה תסריט לדוגמה: "זה לא נעים, נכון? ספר לי יותר על זה" או "את שמה לב להבדל הזה, הא? אני כל כך שמחה שאת משתפת אותי בזה - המשיכי כך".
על ידי תגובה כזו, אתם מראים שיש באפשרותכם להכיל את הרגשות שלה - ואם אתם יכולים לעשות את זה אז גם היא יכולה. "כשאנחנו מראים לילדים שלנו שאנחנו לא מפחדים מהאתגרים שלהם, הם למדים לא לפחד מהם בעצמם", ד"ר בקי מסבירה. וזה, חברים, מה שבונה את אחד הכלים החשובים ביותר להצלחה בחיים: ביטחון.