"Snowplow Parenting" הוא סגנון הורות טרנדי ומעניין שסוחף אחריו את ארה"ב. בעברית: "הורות מפלסת" (כפי שוודאי תיארתם לעצמכם, המושג לקוח מעולם מפלסות השלג) שכשמה כן היא: ניקוי מכשולים מחוץ לנתיבים שבהם הילדים שלכם צועדים לפני שהם פוגעים בהם.
או כפי שהשכילו לתאר זאת ב"ניו יורק טיימס": "כמה אמהות ואבות אמידים עכשיו דומים יותר למפלסות שלג: מכונות צועדות מקדימה, מסלקות [כל דבר שעלול למנוע את הצלחתו של הילד שלהם], כך שהם לא יצטרכו להיתקל בכישלון, בתסכול או בהזדמנויות שאבדו".
ובכל זאת, יש קו דק המבדיל בין סיוע ובין הסרת מכשולים ובעוד אתם כנראה לא משלמים למישהו לסלק את המהמורות עבור הילדים שלכם (אנו מקווים!), כדאי לוודא שאין לכם אף אחד מאותם סימני אזהרה קטנים שמצביעים על כך שאתם עלולים להגזים בגישה המגוננת שלכם.
אתם 'עוזרים' לילדים שלכם עם שיעורי הבית שלהם
הספרון בן עשרה עמודים על ציד ציפורים? כן, חני התכוונה לקרוא אותו, אבל זה יהיה מחר והיא בכלל רק בפרק השני. אמא (או אבא) מתייצבים להציל אותה, מציבים סימניה מדוגמת במקום המדויק ומכוונים שעון מעורר כדי שתוכל להתעורר מוקדם ולהשלים את החסר.
אנחנו מקבלים את זה: הדבר האחרון שאתם רוצים הוא שילדכם יעבוד קשה ויקבל ציון נמוך, אבל הסרת המכשול הזה באופן של כניסה לפרטים והכנה דקדקנית של השטח כדי שהוא יוכל להינצל, הוא כלל בהורות שאין לעבור עליו. (האם זה לא טוב ללמד אותה את הלקח לגבי מה קורה כאשר היא נזכרת מאוחר מדי?)
ביצוע חצי מהעבודה עבורה, יכול להיות תוצר של אימהות או אבהות אינטנסיבית, על פי מחקר שפורסם בכתב העת האקדמי "Social Forces" - והוא יכול להוביל להורות שמרוכזת יותר מדי בילד. (שלא לדבר על סטנדרטים שקשה להשיג).
אתם מתקשרים למורים שלהם, במקום להשאיר את האחריות לילדכם
אז, הילד שלכם הלך לישון מוקדם כיון שהיה עייף ולא סיים עם העבודה שהיה עליו להגיש למחרת. במקום זאת, אתם מתקשרים לבית הספר כדי להסביר את כל הסיבות שבגינן הוא נדרש לשבוע נוסף כדי לסיים את המשימה. שוב, הוא לא לומד לקח.
במקביל, פעולה זו למעשה מחלישה ילדים וגורמת להם לא לדבוק ביעדים שהוצבו בפניהם ומסרבת לתת להם הזדמנות לצבור ניסיון בשיחות עם הממונים עליהם. (שזו מיומנות חיים הדורשת תרגול).
אתם משחקים את משחק ההאשמה
הילד שלכם קיבל ציון גרוע בהכתבה על 10 מילים חדשות באנגלית. "זה בסדר", אתם אומרים לו, זאת אשמה של מישהו אחר. ("המורה הזה לא לימד את החומר מספיק טוב") במקום לעודד ילדים לבחון את טעויותיהם, אתם גורמים למכשול ללמד לקח מסוכן: אתה תמיד צודק, אחרים תמיד טועים.
אתם לא נותנים לילדים שלכם אפשרויות
על ידי ביטול אבני הנגף לפני שהם מציגים את עצמם, אתם בסופו של דבר מתווים את הפעילויות המדויקות שבהן הילדים צריכים להשתתף ואפילו אנשים ספציפיים מאד שהם צריכים להיות בחברתם.
במילים אחרות, אם אתם לא נותנים לילדים הזדמנות לצבוע מחוץ לקווים ולעשות טעויות בדרך, אתם לא נותנים להם את ההזדמנות להבין מה הם באמת רוצים לעשות בחיים. השקעת מאמץ מתמשך "לטפח" את חיי הילדים שלנו, משקפת לחץ על לדבוק באחידות - משהו שאולי או לא, יכול להיות משהו שאתם שואפים אליו, וחבל.