צוות מומחים לפסיכולוגיה והתפתחות ילדים מאירופה וארצות הברית ביקש לחקור כיצד מתפתחת התנהגות נרקיסיסטית אצל ילדים. המחקר עקב במשך למעלה משנה וחצי אחר 565 ילדים והוריהם המשתייכים למעמד הבינוני.
במחקר נמצא כי להורים אשר העריכו יותר מידי את ילדיהם, והסכימו, למשל, עם אמירות כמו "הילד שלי יותר מיוחד מילדים אחרים", היה סיכוי גבוה יותר שילדיהם יאובחנו כנרקיסיסטים במבחן שנערך לילדים ששה חודשים לאחר מכן.
למרות שהגורמים להתפתחות נרקיסיזם אצל מבוגרים עדיין נחקרים, הניסוי הנוכחי מציע שהנרקיסיזם עשוי להתפתח כבר בגיל בית הספר היסודי, באמצעות הערכת יתר לא מציאותית מצד ההורים כלפי הילדים.
זה לא אומר שההורים לא צריכים להיות נחמדים כלפי הילדים שלהם. במהלך הראיונות שנערכו לילדים, הם נשאלו האם הם חושבים שהוריהם מתייחסים אליהם יפה ומביעים את אהבתם. להורים שהוגדרו כאדיבים ואוהבים, הייתה סבירות טובה שילדיהם יהיו בעלי הערכה עצמית גבוהה יותר.
בין הערכה עצמית גבוהה לנרקיסיזם קיים הבדל דק, אך משמעותי. זוג פסיכולוגים ניסח זאת כך: "הערכה עצמית גבוהה היא לחשוב טוב על עצמך, בעוד שנרקיסיזם הוא התשוקה העמוקה לרצות לחשוב טוב על עצמך". נרקיסיסטים אינם מרוצים מעצמם לעתים קרובות כל כך, אך מרגישים עליונות על האחרים וזכאים לזכויות יתר.
הנה דרך נוספת לחשוב על זה: במסגרת המחקר נמצא כי ילדים עם הערכה עצמית גבוהה הסכימו עם אמירות כמו "אני שמח בעצמי כאדם", "אני אוהב את סוג האדם שאני". לעומתם, ילדים נרקיסיסטים מסכימים עם אמירות כמו "אני אוהב לחשוב כמה נהדר אני", "לילדים כמוני מגיע יותר".
חשוב לחנך את הילדים להעריך את עצמם ואת יכולותיהם, אך צריך להיזהר לא לעבור את הגבול ולהחדיר בהם תחושות של הערכה עצמית לא ריאלית העלולה להפוך בגיל בוגר יותר לנרקיסיזם.