שער הדולר היציג, שעמד הבוקר (שלישי) על 3.33 שקלים, גבוה היסטורית רק מתקופת השפל של המשבר הגלובלי ב-2008, אז עמד על 3.23 שקלים.
הסיבה לכך נעוצה מן הסתם, בראש ובראשונה, במגיפת הקורונה שפגעה אנושות בארה"ב: רבע מיליון מתים, 12 מיליון וחצי נדבקים. טריליוני הדולרים שהוזרמו מהבנק הפדרלי לממשל, כדי להילחם בנגיף, והכלכלה השוטפת שנפגעה, גרמו לצניחת 'המלך הירוק', שעדיין - למרות ערכו הנמוך - מגדיר את הנעשה בשווקים ברחבי העולם.
בימים רגילים, של טיסות והעברת מוצרים יומיומית בכמויות גדולות, מחיר השקל, הגבוה יחסית, היה מרוסן במהירות יתרה על ידי בנק ישראל. הסיבה הכלכלית מובנת: אם יבואן קונה 1,000 בגדים ב-10 דולר כל אחד, הוא ירוויח עליהן יותר ככל שהשקל חלש יותר.
אבל בימי קורונה, שהתנועה הכלכלית בהם נמוכה, ומתקיימת בתדירות רגילה בעיקר בנושאי טכנולוגיה, צניחת הדולר לא מבשרת בהכרח רע לכלכלת ישראל.
במחצית הראשונה של 2020, הכוללת את התפרצות הקורונה והסגר הראשון, נכנסו למדינת ישראל 7.8 מיליארד דולר יותר ממה שיצאו ממנה. הווי אומר: היצואנים עבדו הרבה יותר מהיבואנים.
הסיבה לכך היא, כי יצוא השירותים, ובעיקר תעשיית ההייטק שנחשבת היצואנית העיקרית, המשיכו לעבוד כבשגרה, כולל מספר 'אקזיטים' נאים.
לכן גם נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון לא ממהר לרכוש דולרים ולהוריד שוב מערך השקל. הוא פשוט לא רואה סיבה מספיק טובה לעשות זאת, כאשר ההתנהלות הכלכלית בישראל כל כך לוקה בחסר.
הנתון הזה לא בא לומר שכלכלת ישראל במצב מצוין, כמו שטוענים ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כץ - כשיש כמיליון מובטלים אי אפשר לומר שהמצב מצוין. הוא רק אומר שלפחות על ההייטק, שהמשיך לעבוד די כרגיל גם בימי הסגר, לא ניכרת השפעה, והתעשייה הזו ממשיכה לפתח את ישראל.