לרבים מאיתנו, מתנוצצים בראש כל מיני רעיונות עסקיים, מוצלחים ככל שיהיו שהציפיה שלנו היא להביא אותם לידי מימוש ולהיות ההצלחה הבאה בתחום.
האם ללכת על זה? האם להביא את המחשבה לידי מעשה? אני לא מדבר על מי שסוגר חניה בבניין שלו ועושה ממנה מחסן להשכרה או חנות וגם לא על מי שהופך את ביתו לעסק קטן, הכוונה לעסק של ממש, איך מתחילים ומה עושים? ראשית כל, לפני שבונים תוכנית עסקית ושופכים כספים על יועצים, מעצבים, פרסומאים, עורכי דין, רישום פטנט וקל וחומר לשכור מקום, לשפץ אותו, לקנות מלאי ולגייס עובדים כדאי לחשוב האם כדאי בכלל לפתוח עסק עצמאי, הנה כמה נקודות:
-
ברוך הבא לג'ונגל: הסביבה העסקית והתחרותית שבה פועל בעל העסק, לא משנה עד כמה העסק שלו הוא מוצלח ויש ביקוש רב למוצריו והוא אלוף במכירות, היא סביבה מאד אגרסיבית, ממש כמו בג'ונגל, משכנן של חיות הטרף, כך שמי שרוצה להיכנס לזה, "ברוך הבא" אבל תבין לאן אתה נכנס. תנסה לדוגמא לשווק לאחת מרשתות המזון מוצר שהוא כולו פיתוח וייצור והפצה שלך ותראה מה יעשו איתך. הם יחייבו את היצרן על הקירור, על הסדרנות במדפים, על הנחת כמות, על בונוס מכירות בחגים וכמובן יקחו עמלה מאד מכובדת בנוסף למאה אחוז החזרות של כל מה שלא נמכר או נפגם או פג תוקפו, ומה נשאר לייצרן? בסביבות הכלום!
-
כוננות ספיגה: הרבה לפני שהעסק מתייצב ואתה מצליח לעמוד על הרגליים, עוד לפני ששמים שלט על דלת הכניסה, כבר נלטשות לעברך המון עיניים, חלקן של קנאים, חלקן של סקרנים וחלקן של הרשויות, שעוד לפני שהתחלת לדבר, כבר יש שכנים זועמים, ארנונה, אגרת שלטים, כיבוי אש, רישוי עסקים של העיריה, משרד הבריאות ועוד ועוד..וכולם מנסים לקחת ממך כסף וכמה שיותר. שלא לדבר על השותפים הטבעיים – רשות המסים והביטוח הלאומי שהנתח שלהם מגיע ליותר מ 50 אחוז מהרווח אם יש כזה בכלל. עם סף כניסה כזה, אם אינך מתוכנן ומפולפל הרבה, הסיכויים לשרוד הם נמוכים ביותר. אני יכול להעיד על הרבה עסקים שפתחתי להם תיק ברשויות ורק אלו מתוכם שהיו קבלני משנה, פרי לנסרים או שבאו עם לקוח גדול וקבוע, רק הם שרדו, כל היתר נפלו תוך כמה חודשים ונשארו עם חובות כבדים ה' ירחם.
-
אשם עד שתוכח חפותו: היחס של רשות המסים לעוסק הוא של אשם עד שלא תוכח חפותו. בשנה הראשונה לפעילות חייב כל גוף מסודר לנכות במקור לפחות 5 אחוזים מכל תשלום שמשלם לעסק. אין פטור מניכוי במקור. יש מיד מקדמות למס הכנסה הרבה לפני שהעסק יודע אם הוא ירוויח השנה אם בכלל, מעמ מזכים את העסק בביקורת, וביטוח לאומי הוא הנהנה הגדול מכל זה. 17 אחוזים לחודש מהרווח למי שמשתכר מעל חמש וחצי לחודש.
-
מוסר התשלומים במדינה: קרה לך פעם שנתנו לך שיק והשיק חזר? אז זהו שבמגזר העסקי, אם הצלחת בכלל לקבל את השיק זה כבר הישג. מוסר התשלומים במשק גרוע מאד וכל המשק כמעט עומד על כרעי תרנגולת – משחקים בנדמה לי. צא וראה כמה חיים מניכיונות שקים – המחלה של המדינה. מי שהיה רגיל כשכיר לקבל את המשכורת בעשירי בכל חודש ללא חריקות, יכול לחלום על כך בתור עצמאי, אלא אם כן אתה "כאילו עצמאי" דהיינו שכיר שקוראים לו עצמאי כדי לא לשלם לו זכויות סוציאליות.
-
הגדולים אוכלים את הקטנים: הרי לכם סיפור מכלי ראשון. אחד מלקוחותיי, בנוסף לעסק הקבוע שלו, הוא פיתח שיטה לעיבוד בסיסי ללא חומרים משמרים של עשבי תיבול מתוך מסורת שעברה במשפחתו לכדי עסק של ממש. הוא שכר יועצי ייצור, אריזה ואחסון, הקים מפעל וחתם חוזה עם אחת מהחברות הגדולות בתחום המזון לשיווק תוצרתו אצל הרשתות הגדולות על בסיס עמלה משיעור המכירות. החברה נהגה בו שלא בתום לב, למדה מאחורי גבו את הנוסחאות ואת צורת העיבוד, ייבשה אותו תזרימית, העמיסה עליו כל מיני חיובים בגין קירור, סדרנות, הנחת מחזור וכו.. מבלי לגרוע בכי הוא זה מהעמלה שלה ובסופו של דבר, הוא נפל בתוך שנתיים והיא פתחה קו מוצרים זהה לשלו מיד ובסמוך לנפילתו. מול סוללת עורכי הדין שלהם, למי יש את האמצעים והכח לעמוד..
-
עצות אחיתופל: כשה' כועס על מישהו ח"ו ורוצה להפיל אותו, אזי מזמן לו "יועץ" שכל עצה שלו זה שנה אחרי סורג ובריח אם לא גרוע מכך. תחום הייעוץ פרוץ מאד בארצינו. אין גוף מפקח ואין כללי אתיקה, סודיות,.. ולתחום זה נכנסים כל מיני חכמים בעיניהם או אף גרוע מכך שכל מטרתם היא ליצור תלות בינם לבין בעל העסק ולהבטיח ממנו זרם של הטבות כלכליות רבות ומתמשכות ככל הניתן. כשצריכים להתייעץ, ויש תמיד צורך כזה, חשוב לפנות לאדם הגון ואמין, בעל נסיון ניהולי או תפקיד בכיר בעבר ששמו הטוב חשוב לו.
-
הבנקים: בנוסף לרשויות שנוטלות את המיסים לפי חוק, באים הבנקים ועושים זאת מכח הפיתוי. יועצי גיוס אשראי מספרים לי שמנהלי סניפים מטרידים אותם לא מעט שיביאו להם לקוחות. לקראת סוף השנה האזרחית הם מוכנים לתת כמעט לכל אחד 200 אלף ₪ בתנאי שאין לו עבר בעייתי. בניגוד לרעיון הקלאסי של ההלואה שהוא, גישור זמני על פערים בתזרים - אני יודע שאקבל סכום מסויים בעתיד אך אני זקוק לכסף עכשיו ולכן לוקח הלוואה, הרי שלפי הבנקים, ההלוואה היא אמצעי תלות שיוצרים ללקוח כדי למצוץ את לשד עצמותיו עד היסוד. ברוב המקרים אין סבירות גבוהה לסגירת ההלוואה במועד, והלקוח יצטרך לבקש הלוואה נוספת כדי לפרוע את הקודמת. מדובר בשעבוד נצחי לבנק שהאדם לווה ופורע ושוב לווה כדי לפרוע והפעם עם הריביות הקודמות וגם החדשות ה' ירחם . הבנקים באים ואומרים לבעל העסק "בוא תגדל איתנו!", דהיינו "בוא תעבוד בשבילנו", הם יוצרים כדור שלג מתגלגל עם הלווה. נותנים לו גם הלוואה וגם מסגרת אשראי שאותה הוא מנצל ושוב לווה ושוב לווה וכך הלווה מחוייב להמשיך ולהפעיל את העסק, אפילו אם העסק אינו רווחי כל כך רק כדי לפרוע הלוואות וכדי שיתנו לו הלוואות חדשות. את כל הרווח אם בכלל, לוקח הבנק דרך הרבית ונמצא שהאדם עובד רק בשביל לפרוע הלוואות ולשלם לבנק את הריביות. ביום שהעסק ייפול, אל דאגה, הבנק כבר שיעבד מספיק נכסים משל החייב בכדי לגבות בהן את חובו. זהו אבסורד אך זוהי המציאות לצערי.
-
מנוחת הנפש: הנקודה החשובה ביותר אם לא החשובה מכולן, משהו שאנשים היו מוכנים לשלם עבורו המון וזה רוגע! יישוב הדעת!! מה יותר טוב מזה?!! בתור שכיר אתה רגיל לסיים יום עבודה ולצאת ממנה גם פיזית וגם נפשית. הלב והנפש פנויים, נגמר היום – נגמר הלחץ! אתה בא משוחח עם הגברת, משחק קצת עם הילדים, יוצאים לסיבוב לפעמים ויש לפעמים גם חופש שאותו אתה יכול לתכנן מראש, אתה רק מודיע למעסיק. לעומת זאת, בתור עצמאי תשכח מכל זה! אתה תחשוב כל היום וכל הלילה על העסק שלך אם תרצה ואם לאו. לחץ, עצבים, תסכולים ואכזבות הם מנת חלקם הקבועה של עצמאים ובמקום בעל הבית אחד שהיה לך, עכשיו כל לקוח הוא בעל הבית ורוצה את השירות שלו ואת הכל בזמן או אפילו לפני הזמן כי "זה דחוף" וטענות ומענות, בקיצור "כאב ראש".
בקיצור ולעניין צריך להיות לא שפוי או מובטל כרוני, כדי לפתוח עסק במדינה זו, את ההגשמה וההעצמה האישית כדאי לא להפנות לאפיק פתיחת עסק כי הסיכויים להגיע לחיים מאושרים על ידי הצעד הזה הם קלושים ביותר אבל אם כבר פתחתם כי אין ברירה או כי זו הדרך העדיפה עליכם, אזי להיות מחושבים מאד, להיזהר מהשקעות לא נבונות - לא קונים פרה בשביל ליטר חלב, משקיעים את המינימום הנדרש, לא נופלים במלכודות ומתפללים והרבה למי שהעושר והאושר שלו. ותשועה ברוב יועץ וישועת ה' כהרף עין.
להערות ותגובות blanjac@gmail.com