כל פעם שאומרים לנו שהממשלה גוזרת גזירות כלכליות. אני תוהה אם מקבלי ההחלטות באוצר ובממשלה, המעדיפים את הקיצוצים בתקציב באופן רוחבי יודעים מה זה עושה לאזרח הפשוט, שלאחרונה תיחמנו אותו בהגדרה של "מעמד הביניים".
על השכבות החלשות והמוחלשות עדיין לא דיברנו כלל, הם לא מופיעים בלוח שיקולי הדעת של מקבלי ההחלטות. חשוב לדעת: קיצוץ רוחבי הינו קיצוץ באחוז שווה בכל משרדי הממשלה רק בסעיפי התקציב הגמיש.
גמיש הוא ההיפך מקשיח - זאת אומרת קיצוץ בכל תקציבי הפעילות ולא בעלויות השכר והוצאות התפעול. בקיצוץ רוחבי, שיקול הדעת לקיצוץ הספציפי ניתנת עצמאות לשר לקבוע את הקיצוץ בהתאם לסדרי העדיפות של השר והמדיניות שהוא מתווה.
פועל יוצא מהאמור הוא: הקיצוץ המושת על סעיפי התקציב הגמישים הוא גדול יותר מהאחוז המפורסם, כדי להגיע לסכום הנדרש מבסיס נמוך יותר צריך להגדיל את אחוז הקיצוץ, לכן כשאומרים שמקצצים 1% מתקציב של משרד מסויים זה מגיע לעיתים ל-5% בסעיפי התמיכות והפעילות.
ולכן הקיצוץ מורגש באחוז גבוה יותר בפעילות הנוגעת ישירות באזרח הפשוט. הקיצוץ האחרון נועד לממן את הסיוע ליישובי עוטף עזה וחלק מהעלויות האזרחיות של מבצע "צוק איתן".
אני מבין שצריך לאתר את מקורות המימון לתוספות התקציביות, ואני מוכן להצטרף לאלה שנצמדים לקדושת הערך "יעד הגרעון" ואי פריצתו.
הקיצוץ הרוחבי הוא פתרון קל ולא אנושי, הדרך לאתר מקורות מימון ויתרות תקציב לטובת הקיצוץ, היא בצמצום חופש הפעולה של השר בבחירת יעדי הקיצוץ.
זאת אומרת, אם האוצר היה יורד לנבכי תקציבי המשרדים היה מגלה תקציבים רבים שלו נוצלו דיים, והיה מגלה סעיפי תקציב מחויבים שאין סיכוי שימושו בעתיד הקרוב, ובזה היינו מגיעים לקיצוץ גדול יותר ובאפס פגיעה באזרח הפשוט.
אם כן מדוע האוצר לא עושה זאת לאלתר, הרי החכמה לא נמצאת רק אצלי ובוודאי פקידי ובכירי האוצר מכירים ויודעים עובדה זאת.
אני לא תמים, אך באוצר חושבים שהשרים והאזרחים תמימים ולא מבינים. האוצר רוצה להרוויח מכאן ומכאן, לקצץ בתקציב החי של המשרד שיתן להם תוצאה ישירה הן ביתרות והן במדדי ההוצאה הממשלתית.
ואותם סעיפי תקציב כלואים ולא ממומשים שמניתי הם ממילא שלהם הם ממילא לא ימומשו.
רבותי! אמרתי גזירות לא אנושיות. ואני עומד אחרי מילותי,מומחים רבים קובעים כי הקיצוצים הורגים.
להזכירכם: נתונים שפורסמו בדוח טאוב לבחינת ממדי העוני.
• ישראל עדיין מובילה בשיעורי העוני ופערי ההכנסות בהשוואה לשאר מדינות העולם. המפותחות. ולמי שיטען שזה בגלל שיעור התעסוקה הנמוך במגזר החרדי והערבי. להם אני אומר על פי הדוח: גם לאחר הוצאת החרדים והערבים מהמדגם, נותר שיעור העוני בישראל גבוה בהשוואה ליתר מדינות העולם המפותחות.
• רבע מן האוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני.
• 21% מהילדים החיים בישראל חיים מתחת לקו העוני.
• כחמישית מהאוכלוסייה בישראל מדווחת כי מסיבות כספיות הם נמנעים מלרכוש מזון בסיסי.
• יותר משליש מהאוכלוסייה איננה מחממת או מקררת את דירתם על פי הצורך.
• כשישית מהאוכלוסיה ויתרו על תרופות או על טיפול רפואי.
• 21% מהאוכלוסיה ויתרו על טיפולי שיניים. דוח העוני של המוסד לבטוח לאומי מתייחס במפורש לתרומתם של הקיצוצים והעלאת המיסים למימדי העוני.
• לוח 4 מראה כי תחולות העוני מגיעה ב-2102 ל-21.2% אצל משפחות, ל- 20.4% אצל נפשות ול-23% אצל ילדים.
וללא התערבות הממשלה באמצעות תשלומי העברה היו תחולות העוני גבוהות יותר, ובעקבות התערבות זו חולצו מעוני 26% מהמשפחות מתחולת העוני, ו-14% מהילדים.
• המדד לעומק העוני מושפע אף יותר מהקצבאות והוא יורד בכ-41% בעקבותיהן.
• תרומת המיסוי הישיר להפחתת העוני היא שלילית, מאחר שהמע״מ ודמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות משולמים על ידי כלל הציבור, לרבות מעוטי ההכנסה.
• המיסוי הישיר העלה את תחולת העוני של משפחות, למשל, ב-7.7% ב-2102. • התרומה הנקיה של תשלומי ההעברה להפחתת העוני (ללא המיסוי הישיר) מגיעה לכ-42%.
• העברות של מוסדות ממשלתיים שאינם ביטוח לאומי מפחיתות עוד 6% וקצבאות המוסד לביטוח לאומי מפחיתות כ21% מתוך אותם 42%.
ולאור כל האמור כאן ניתן להבין מדוע העלאת מע״מ וכן כל קיצוץ בתקציב בכלל, ובקיצוץ רוחבי בפרט הינו קיצוץ לא אנושי קיצוץ שפוגע באיכות החיים פוגע בתוחלת החיים - בקיצור הקיצוץ הורג.