כל אחד יכול להפוך ל'ארגון חסד'

בתקופת הקיץ השתתפתי בכמה אירועים משפחתיים שלנו, שמתי לב בשלב התמונות המשפחתיות שחסרה לי בעין משפחה קרובה, בני דודים של אימא שלי, שנוכחותם בדרך כלל קבועה, הם אלה מהסוג שלא מפספסים, תמיד באים, חורף קיץ, גשם שמש, אותם תראה, כשאתה שם את הבול על ההזמנה, זה אישור ההגעה שלהם, כך שאי נוכחותן לאחרונה העלה בי תמיהה גדולה, פעם אחת אמרתי, יתכן ויש להם שימחה מקבילה, בירושלים הרחוקה, בפעם השנייה חשדתי בחברת האוטובוסים שלא עצרה בקרבת ביתם, בפעם השלישית, האחרונה, בקיץ, אמרתי בטח האריכו את חופשתם בשוויץ הקסומה, אבל לא העליתי בדעתי שמשהו חריג עובר עליהם.

שטחתי בפני אימי הורתי, את אשר על ליבי, אייה קרובי משפחתה הרחוקה, מדוע נעדרו הם, בשלוש השמחות האחרונות, הטלתי עליה את משימת הגישוש בילוש, לפני שאני יעשה את זה לא כעדינותה של אימי, אתם יודעים, אצלנו אנשי השיווק, הטאקט הוא לא מהצדדים החזקים, הייתי ישר שואל, בישיר, דוגרי, נלחצה אימי והבטיחה תשובה תוך 24 שעות.

ואכן כך, כאחת בעלת אופי ייקי חסר תקנה, חזרה, ועדכנה אותי בטלפון באישון ליל, "אבי שלום" אני מאוד מודה לך על העירנות, אתה לא תאמין למה שאספר לך", בעלה של בת אחותי, חלה במחלה הנוראה, הוא יוצא ונכנס בבתי חולים, מהקרנה לטיפול, ומטיפול למנוחה, רק לאחרונה עבר ניתוח מורכב בראש, כך שהוא מעל שנה לא עובד, הם הגיעו לפת לחם, וזו הסיבה שהם לא מגיעים לשמחות.

הרגשתי שהמילים בורחות לי, כיצד ? מה איך ? כמה ילדים יש להם בבית ? הם חיתנו כבר, מה הגיבה בת דודתך על ההתעניינות, מה סיפרה, "היא פרצה בבכי" הודתה שהתביישה לבקש עזרה, אבל אם כבר שאלת, אמרה לאימא, אז כן, אנחנו צריכים.

מיד פניתי לכל ידידי ומכרי, חברים ובני משפחה, מי לה' אלי, מי בכיסו, ומי בממונו, כל אחד נרתם למשימה באשר הוא יוכל, אחד סידר להם אספקת מזון, הקרויה חבילת הישרדות, למקרר ריק שלא ראה עוף קפוא בתקופה האחרונה, מזווה שלא זכה שבין מדפיו יעמדו קילוגרמים של סוכר, קמח, ואבקת מרק, כן כן, ממש כך, הגעתי לשם בדחיפות, למחרת השיחה עם אימא, העזובה ששלטה שם בכל, קרעה אותי לגזרים, מה שנקרא "אפשר למות מבושה לא מהרעב" , הררי כביסה, חשבונות של ארנונה ומים שלא שולמו, פסטה דבוקה לדפנות הסיר, בטח היא עונה להגדרה של חמץ שעבר עליו הפסח, המטבח כשלעצמו ידע ימים יפים יותר, ומריחים פחות, לא ידעתי היכן לשים את עצמי, על מה לא להביט, הוא, אבי המשפחה דיבר אלי בקול מתכתי כזה, כחלק משלבי הריפוי הצטרכו הרופאים, לקבע באמצע גרונו, מין מיקרופון זעיר, שדרכו יוכל להשמיע את דברו, קולו חרישי, נשמתו נכאה, אבל זיק של תיקווה ניבט מתוך ארכובות עיניו, תתפלאו, אבל הוא שיתף פעולה, שח לי את מר גורלו, את אפס התקווה שרופאיו נותנים לו, עודדתי אותו כמה שיכולתי, שלפתי ממאגרי מוחי, אוצר מילות עידוד, חלקן שחוקות, חלקם נכנסו לליבו, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו/גרונו [תרתי משמע] אל יתייאש מין הרחמים", דמעות נקוו בזווית עיניו, חיבק אותי מחום, הבטחתי להשתדל לעשות הכל.

אני לא בא כאן להלל ולשבח אותי ואת פועלי, אני בא כאן לומר, ולמסור הודעה בפניכם, ובקשה מכל אחד מאיתנו, שיביט ימינה ושמאלה, לשכן, לקרוב ולרחוק, אם אדם לא מגיע לשמחתכם, תשתדלו לדון לכף זכות, בוודאי יש לו סיבה טובה לא לבוא, שלא לדבר על בעיה כספית/רפואית כמו במקרה שלנו, לעיל, אני גם רוצה לומר תודה לכל אלו שעזרו, ועוד יעזרו, לאותה המשפחה, מי ייתן וכוחם יעמוד להם לעזור גם למשפחות אחרות, אין לכם מושג, או שכן יש לכם, איזה אושר פנימי הציף אותי, בעומדי בסניף הדואר, בתור, לשלם להם את החשמל/הארנונה/המים, אין לכם מושג כמה נהניתי כשאגלי הזיעה התגלגלו ממצחי ובמורדות פני, והתערבבו להם בדימעותי שלי, כשסחבתי את ארגזי המצרכים, כל גופי קיבל גלי חום כשהכנסתי את כל המוצרים המצוננים, לתוך המקפיא שלהם, התרגשתי מאוד כשראיתי את עולליהם לועסים במבה, בהנאה צרופה משל היה זה מעדן מלכים, אני כבר הגעתי לשם, לביתם, לאחר שהעוזרת ששלח אחד מחברי על חשבונו, לקרצף את ביתם לכבוד חג הסוכות שמישמש ובא.

במאמץ קטן, ובפקיחת עיניים, כל אחד מאיתנו יכול להיות "ארגון חסד" בשעות הפנאי, נכון, לארגון שלנו, אין לו מכוניות, משרדים, מתנדבים בשכר, יש לנו כל אחד את האני העצמי שלו, את יכולת הגיוס הפרטית למען הזולת, כך שנוכל להקל על איזו שהיא משפחה במצוקה, וגם להוריד מהנטל של ארגוני הצדקה הפועלים ללא לאות כל השנה, "איש לאחיו יעזור ולרעהו יאמר חזק"