חלקה השני של שירת הבקשות נפתח במחרוזת פיוטים במקאם חוסייני, המקאם בו הסתיימה הפתיחה 'מזמור שיר ליום השבת'. אופיים הקליל וקצבי יחסית של הלחנים המגיע בתום אתנחתא ארוכה מאפשר התעוררות מחודשת לקראת שירת חלקו השני של הסדר.
באמצעו של רצף הפיוטים בחוסייני, באופן מעט מתמיהה, משובצים להם שני פיוטים בעלי אופי שונה לחלוטין משאר הפיוטים ואף במקאמים שונים – נהוונד ועג'ם. מיקומם של השנים בלב הרצף בחוסייני מעורר שאלה שהתשובה אליה לא לגמרי ברורה.
הראשון בין השניים הוא 'חי ונעלם' לר' חיים שאול עבוד. ר' חיים שאול עבוד הוא העורך האחרון של סדר הבקשות החלבי. רבים משיריו מצויים בספרי הפיוטים (רובם מהמוסיקה המצרית של ראשית המאה העשרים ובעיקר כאלו שהולחנו ע"י המלחין הידוע עבדל-ווהאב). 'חי ונעלם' ונעלם הוא הפיוט יחיד פרי עטו אשר נכנס לסדר הבקשות.
אופיו המוסיקלי של הלחן יוצא דופן באופן משמעותי ביחס לשאר לחני הבקשות. בהאזנה לו ניתן להתרשם די בנקל כי מקורו איננו מזרחי. ר' חיים שאול עזב את חלב בראשית המאה העשרים לארגנטינה, שם כיהן כחזן במשך מספר שנים. כפי הידוע, בארגנטינה הוא נחשף ללחן. מקורו של הלחן (ליתר דיוק חציו השני) הוא ביצירה בשם "על גבעות מנצ'וריה" שהולחנה בשנת 1906 ברוסיה על-ידי המלחין אליה שאטרוב.
הוא בנוי משני חלקים. למעשה מדובר בשתי מנגינות שונות אשר חוברו להן אל תוך פיוט אחד ע"י ר' חיים שאול. שתי המנגינות נושאות אופי מנוגד לחלוטין. הראשונה איטית, מפותחת ומסתלסלת ואילו השניה קצבית, מהירה ובעלת מזג ריקודי-משהו.
יש לציין כי הלחן במקורו הרוסי בנוי גם הוא משני חלקים, איטי ומהיר, אך ר' חיים מסיבותיו שלו בחר לשאול ממנו רק את החלק הקצבי. את החלק האיטי שאל ממקור אחר, זאת אולי בשל שיקולי התאמה בין הלחן לטקסט. ייתכן גם כי המנגינה אותה אימץ פשוט מצאה-חן בעיניו יותר מאשר זו הרוסית ובשל כך בחר בה.
אופיו הייחודי של 'חי ונעלם' משפיע באופן ישיר על דרך ביצועו בשירת הבקשות. הדבר מתבטא, ראשית, בגוון קולות המשתתפים המשתנה עם תחילת שירתו ומקבל אופי מערבי-משהו. התופעה בולטת במיוחד בתפקידי הסולו 'עם עם ישראל' בבית הראשון ו'וגם תפילין' בשני, בהם מתאימים הסולנים (באופן מודע או בלתי מודע) את אופן שירתם לאופיה המערבי של המנגינה, עד כי לעיתים מתקבל גוון הנע בין סגנון השירה האנדלוסי לבין זה האשכנזי.
תופעה מעניינת נוספת הנגזרת מאופי הלחן היא השירה בשני קולות. במוסיקה המזרחית לא קיים מרכיב ההרמוניה, היינו: שירה בשני קווים מלודיים שונים בה-בעת. יש לציין כי במוסיקה המזרחית קיימת תופעה של שירת קולות שונים במקביל. בניגוד להרמוניה המערבית בה מתבצעת השירה בקווים מוגדרים היינו: אותה מנגינה בסולמות שונים, במוסיקה המזרחית ריבוי הקולות נובע מהחופש המוענק לכל אחד מן השרים לתת פרשנות אישית לחומר המלודי. הדבר בא לידי ביטוי בין השאר בסלסולים שונים בהארכת או קיצור צלילים או בהדגשות צלילים מסוימים, כל זאת, באופן שלא יחרוג מהקו המלודי הבסיסי. תופעה זו, הנקראת בשם 'הטרופוניה' הינה מאפיין בסיסי ומרכזי בביצוע מוסיקה מזרחית (סוגיית השימוש בתווים במוסיקה המזרחית של העשורים האחרונים ואחדות הקולות הנובעת מכך היא נושא למאמר בפני עצמו)
כך אם-כן נוכל לשמוע במשפטים 'לו מקדישים ומפארים' בבית הראשון ו 'הנחיל לעם תפארה' בבית השני, שני קולות המתמזגים זה בזה באופן הרמוני וטבעי אשר לעיתים עשויים להישמע למאזין החיצוני כלקוחים מבית כנסת אירופי.
לא ממש ברור מתי בדיוק הצטרף הקול השני והפך אינטגראלי בביצוע הפיוט. ככל הנראה וכפי שקורה לא אחת במסורת העוברת בעל פה, מתישהו, מישהו, באופן ספונטני, שר את הקול השני (הדי מתבקש בנקודה זו בלחן) ומשזה מצא-חן בעיני המשתתפים אימצו אותו עד שבמהלך השנים תפס לו מקום קבוע באופן הביצוע.
התופעה המוכרת של השתנות המנגינות לאורך השנים (לרוב באופן מזערי ולא משמעותי), נדמה כי הרחיקה לכת במיוחד במקרה של 'חי ונעלם'. בחלק מבתי הכנסת וכפי שגם ניתן לשמוע בהקלטות השונות, הלך במרוצת השנים הקול השני ותפס את מקומו של זה הראשון. לעתים בשירת הבקשות ישיר הקהל כולו את הקול השני בעוד זה המקורי נעדר לחלוטין. זוהי עוד תופעה המתאפשרת רק במסורת העוברת בעל פה, אשר בה לעתים גוברת נטיית הלב על הנאמנות למקור. ניתן לראות זאת בפיוטי בקשות נוספים אך שם מדובר לרוב בהשתנות צליל אחד או שניים המשנים את מקאם הלחן.
ר' חיים שאול עבוד אשר כאמור, ערך סדר הבקשות בגרסתו הסופית, ופיוטיו, מצויים לרוב בספרי הפיוטים החלבים-ירושלמים, בחר לשבץ בקובץ הבקשות רק פיוט אחד פרי עטו. פיוט אחד, אך כזה הנושא אופי מוסיקלי יוצא דופן ומתוך כך גם בולט בין עשרות הפיוטים האחרים. כך הטביע את חותמו הצנוע אך גם הייחודי מאד בשירת הבקשות אותה לימד והנחיל לדרות רבים של חזנים ופייטנים ועל עריכתה עמל לאורך חייו.
בביצוע הראשון המצורף נוכל לשמוע את הפיוט מבוצע כפי שהוא במקורו (מתוך פרויקט 'מזמור שיר ליום השבת')
בביצוע השני (מתוך פרויקט 'שחר אעיר מתנומות' בבית כנסת הר-ציון) נוכל לשים לב כי קול א' (בשני המשפטים הנ"ל) נעלם כמעט לחלוטין בעוד את מקומו תופס קול ב'.
ההקלטה השלישית היא היצירה המקורית ממנה הושאל חלקו הקצבי של הלחן.
הערת עורך: היצירה המקורית זכתה גם למילים במקור באידיש שכתב ר' יו"ט ארליך ואחר מכן לתרגום וביצועו של אברהם פריד באלבום 'אוצרות יהודים 2'.
לפני מותו (תשל"ז) ביקש ר' חיים שאול עבוד כי בהלווייתו ישירו את 'חי ונעלם' שככל הנראה היה קרוב במיוחד לליבו. כך אכן נעשה ולצליליו עלתה נשמתו לגנזי מרומים.
ת.נ.צ.ב.ה
