את הרצף אליו מובילה הפתיחה 'יום קדוש ומבורך' פותח הפיוט "כי אשמרה שבת" (אותו שמענו בשבוע שעבר). הרצף יסתיים כעבור שנים-עשר פיוטים בפתיחה "מזמור שיר ליום השבת". לאחר 'כי אשמרה שבת' מופיע הפיוט "אשתבח בתהילות" (ר' אברהם סיתהון) לחנו פשוט ולרוב הוא ייוצג בשירת שנים מתוך אחד עשר בתיו.
מיד אחריו מופיע הפיוט "שיר חדש זמרו'' (ר' שמואל מורסייא) בו נעסוק בטור זה. 'שיר חדש' הינו שיר הודאה לה' אודות נסים משמעותיים שהתרחשו בשנת תרי"א (1850) בקהילה היהודית בארם צובא - היא חאלב.
הפיוט הפותח במילים "שיר חדש זמרו לאל אשר שבת... נערץ בעם רבת". בכל בית מכאן ואלך יסתיימו שתי הפסקאות הראשונות במילים הנחרזות עם המילה 'שבת' - "קרבת "רחבת" "תועבת" וכיו"ב. המילה שבת מהדהדת לאורך הפיוט כולו וההסבר לכך מופיע בבית הרביעי, בו תולה הפייטן את קיום הנס בזכות שמירת השבת. בתי הפיוט יחתמו כולם בפסוקים הקוראים לישועה וכן מהללים ומשבחים את הקב"ה על אודות הנסים שחולל לקהילה.
עפ"י הסיפור, כפי המתואר בפיוט, בי"א בחשון באותה שנה נתגלע סכסוך בין הקהילה המוסלמית לזו הנוצרית בעיר חאלב "מאחד עשר חשון, אלי אר"ץ לחפוץ קרבת, והרסו בעברתם מושב תועבת". הסכסוך הביא לשפיכות דמים ושפטים שבצעו המוסלמים בנוצרים ובמהלכן אף הרסו כנסיות ובתי תפילה.
הקהילה היהודית צפתה באירועים מתוך דאגה וחשש כבדים "ולשארית נחלתו הצרה רבת.." כי בתום מלחמותיהם יתפנו הפורעים לפגוע בה ובבתי הכנסת שלה. החשש נתבדה "הניא את מחשבות עמים ה' " ולקהילה היהודית היה רווחה והצלה. בבית השלישי מתואר אירוע דומה " ובשני בכסלו, פתחה ארץ רחבת, ולזרע אברהם הציל מכאבת..", כך בתום סבב נוסף של פרעות בין הגויים רגעו הרוחות ולקהילה היהודית שלום ושלווה.
בבית הרביעי כאמור, מציין הפייטן, את הסיבה, לטעמו, בשלה אירע הנס "אל זכר שמירת מועד ושבת, שריו משמיו שלח באש לבת, לשמור את עדתנו כאישון בת.." הפייטן תולה אם-כן את הנסים שנתחוללו בשמירת השבת עליה הקפידו ביתר-שאת בני הקהילה.
לאחר סיפור המעשה, פונה הפייטן לה' בשני הבתים האחרונים בבקשת לגאולה שלמה "..ובנה לנו עיר צבי ארץ זבת.. קיווינו לישועתך.." וכן בבית האחרון "..תסמכם מאיתך רוח נדיבת, וחיש וגאלנו מיד אויבת, חזקו וגם אמצו כל המייחלים לה' "
בבית לפני האחרון, בפסקה "בשנת נפשנו קשורה בך אהבת" רומז הפייטן גם לשנה בה אירעו המאורעות. 'קשורה' בגימטריה עולה 'תרי"א' שנת המאורעות. בנוסף לכך ניתן למצוא כי 'תרי"א' עולה כמנין "חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'" הפסקה החותמת את הפיוט.
הפייטן אם כן, במלאכת מחשבת פיוטית, חורז את סיפור המעשה ודרכו מעביר מסר להלל ולשבח לה' בשבת, על הנסים שחולל, בזכות שמירתה. זה גם יכול להסביר את שילובו של הפיוט כחלק מסדר הבקשות בלב רצף פיוטי השבת.
הלחן לפיוט, כפי שנוכל לשמוע, קצבי ואפשר לומר שאף שמח. הבחירה בלחן בעל אופי כזה עשויה לעורר שאלה בנוגע לקשר בין אופיו הדרמטי של הסיפור לבין קלילותו של הלחן. יש להניח כי זו אינה בחירה אקראית וכי אופי המנגינה בא להביע דווקא את השמחה בעקבות האופן בו מסתיימים האירועים המתוארים בו.
'שיר חדש זמרו" בדומה לפיוטים נוספים בעלי לחנים פשוטים החוזרים על עצמם, אינו זוכה להיות מושר בשלמותו. לרוב יבוצעו ממנו הבתים הראשון והאחרון תוך דילוג על השאר. דומה כי במקרה זה ללא שירת הפיוט במלואו לא ניתן להפיק החוויה העולה ממנו בשלמותה. על פשטות הלחן ותחושת המונוטוניות העשויה להיווצר בחזרה מרובה עליו, מפצה כאן הטקס אשר העיון בו בכוחו לספק את המתח והריגוש המופקים לרוב בעזרת המוסיקה.
בביצוע הפיוט ניתן לשמוע כי המילים "י-ה אלי" מופיעות פעמיים בכל בית במקומות קבועים. מילים אלו אינם חלק מהטקסט והשימוש בהן נעשה ככל הנראה כיוון שבביצוע השיר בשפתו המקורית מופיעות בנקודות אלו המילים "יא לילי" כך שהן חלק אינטגראלי מהלחן.
עוד ניתן לשים לב כי הבית האחרון בשיר מסתיים באופן שונה משאר הבתים. הסיומת החדשה המתווספת במילה ''לה' " משמשת כמעבר לפיוט הבא בסדר "אליו מי הקשה" בו נעסוק בע''ה בשבוע הבא.
הביצוע המצורף מתוך הפרויקט 'בקשות של שבת' שהוקלט ע"י פייטני הקהילה החלבית בניו-יורק
שיר חדש זמרו ר' שמואל מורסייא
חלב מאה 19
שִׁיר חָדָשׁ זַמְּרוּ לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת
בְּסוֹד עַם קְדוֹשִׁים אֵלִי נֶעְרָץ בְּעַם רַבַּת
עַל כִּי שָׁמַר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדוֹ כְּבָבַת
מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ
מֵאַחַד עָשָׂר חֶשְׁוָן אֵילֵי אֶרֶץ לַחְפֹּץ קִרְבַת
וְהָרְסוּ בְּעֶבְרָתָם מוֹשַׁב תּוֹעֲבַת
וְלִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ הַצָּרָה רַבַּת
הֵנִיא אֶת מַחְשְׁבוֹת עַמִּים יְיָ
וּבְשֵׁנִי כִּסְלֵו פָּתְחָה אֶרֶץ רַחֲבַת
וּלְזֶרַע אַבְרָהָם הִצִּיל מִכְּאֵבַת
נִפְלָאָה אַהֲבָתוֹ לִי מֵאַהֲבַת
כִּי לֹא עָזַבְתָּ דּוֹרְשֶׁיךָ יְיָ
אֵל זָכַר שְׁמִירַת מוֹעֵד וְשַׁבָּת
שָׂרָיו מִשָּׁמָיו שָׁלַח בְּאֵשׁ לַבַּת
לִשְׁמֹר אֶת עֲדָתֵנוּ כְּאִישׁוֹן בַּת
מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בָּאָרֶץ יְיָ
חַזְּקֵנוּ מַלְכֵּנוּ לִרְאוֹת בְּטוֹבַת
וּבְנֵה לָנוּ עִיר צְבִי אֶרֶץ זָבַת
בִּשְׁנַת נַפְשֵׁנוּ קְשׁוּרָה בָךְ אַהֲבַת
קִוִּינוּ לִישׁוּעָתְךָ כָּל הַיּוֹם יְיָ
קְהַל עֲדָתִי תִּקְוָתָם לְךָ רַבַּת
תִּסְמְכֵם מֵאִתְּךָ רוּחַ נְדִיבַת
וְחִישׁ וּגְאָלֵנוּ מִיַּד אוֹיְבַת
חִזְקוּ וְגַם אִמְצוּ כָּל הַמְיַחֲלִים לַיְיָ