רבים מתושבי העיר פתח תקוה השתתפו בראש חודש שבט בהלווייתו של הרה"ג רבי אריה וינגורט זצ"ל, שנלקח לבית עולמו בשיבה טובה בגיל צ"א שנים, וזכה ללמוד וללמד, להעמיד תלמידים רבים ולהחדיר בהם תורה ומוסר במשך עשרות רבות בשנים, והעמיד דור ישרים מבורך בדרך התורה והיראה.
הרה"ג רבי אריה וינגורט זצ"ל, נולד בעיירה אפטא בפולין בשנת תרצ"ג לאביו ר' יעקב זצ"ל ואימו מרת רחל ע"ה, שהיה נין ונכד בעל ה'קקיון דיונה', בילדותו זכו הוריו לעלות עם משפחתם לארץ הקודש והתגוררו בעיר חיפה. זמן קצר לאחר שעלו ארצה, בקשה משפחת אביו שנשארה בפולין שישובו לשם כדי שיוכל להתפרנס בנחת, ואביו שהיה קשור לחסידות גור, התייעץ עם מרן ה'אמרי אמת' מגור זצוק"ל שעלה באותו הזמן לארץ ישראל, שעודד אותו להשאר 'בבית' כלשונו, ובזכות כך נצלו מהשואה האיומה שהתחוללה באירופה.
בימי בחרותו למד בישיבת 'תפארת ישראל' בחיפה בראשות הרב רובמן זצ"ל, ומשם עלה ללמוד בישיבת פוניבז'. בעת שנוסדה ישיבת סלבודקא נקרא לחזק את גרעין התלמידים המייסדים, שם התעלה בתלמודו, כשהוא דבק ברבותיו ראשי הישיבה זצוקללה"ה ובמיוחד להגאון רבי הגאון מרדכי שולמן זצ"ל, וכן לרבו הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל שאף זכה לשהות במחיצתו עד לרגעיו האחרונים. זכה לשבת בספסל הלימודים לצידו של ראש הישיבה הגר"ד לנדו שהגיע ללמוד בישיבה לאחר שנעשה חתנו של ראש הישיבה. במהלך כל חייו היה חוזר על אמרות ששמע מראש הישיבה רבו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצוק"ל. בצעירותו אף זכה להכנס ולהתייעץ כמה פעמים עם מרנא בעל ה'חזון איש' זצוק"ל.
בהגיעו לפרקו נשא את רעייתו תבלדחט"א מרת שושנה תליט"א בתו של הרה"ג רבי אשר קרלינסקי זצ"ל, מפארי גידולי ישיבת חברון, ויחד הקימו בית נכבד להשם ולתורתו, כששניהם מחנכים את הדורות הצעירים בדרך ישראל סבא.
ביתו היה תמיד בית ועד לחכמים, והיה תל תלפיות לאורחים, ומקום חסד לנצרכים בכל התחומים. הנהגתו הייתה בענווה ובהצנע לכת, הילך בשולי דרכים ולא החזיק טיבותא לנפשיה. כן קיים בעצמו 'סייג לחכמה שתיקה', והיה בבחינת אומר מעט ועושה הרבה.
במהלך השנים השפיע רבות על נערים מישיבות תיכוניות, לעבור משם לישיבות הקדושות ולהגות בתורה הקדושה בטהרתה. כדוגמא ניתן לציין, כי לפני תקופה קצרה התקשר אליו אחד ממנהלי הת"תים החשובים בירושלים, ואמר לו שהוא חב לו את חייו, כאשר הוא הגיע ממשפחת עולים פשוטה ולמד ב'נחלת ראובן' וחשב משם ללכת לצבא או לישיבת הסדר, ורבי אריה זצ"ל כששמע על כך, תפס אותו ואמר לו "אתה תלך לישיבה" וכך היה עד שנתעלה בדרך התורה.
במהלך שנות חייו ניצל את זמנו ללימוד התורה, והיה שקוע בה בכל מאודו. עם הגיעו לגיל הפנסיה, קבע מיד חברותא עם רעו יבלדחט"א הרה"ג רבי דב קצנלבוגן בישיבת לומז'ה, ונעשו אברכים מן המנין, בלימוד בעיון סדרים מלאים, והיו לאות ולמופת לאברכי ישיבת לומז'ה הצעירים לראות התמדה ושקיעות בלימוד מה היא, כשאף היו מוסיפים על תלמודם ומאריכים גם אחרי זמן הסיום של סדרי הלימוד, וכך המשיך למעלה מעשרים שנה! היה זה מחזה מפליא כשלצד האברכים הצעירים, יושבים אברכים ישישים העמלים כתלמודם במרץ ובהתמדה.
גם בתקופות שקשתה עליו ההליכה, וכל עוד הדבר התאפשר, לא ויתר על תפילה בציבור גם אם הדבר היה כרוך במאמץ פיזי.
זכה בסייעתא דשמיא להגיע לשיבה טובה בצלילות הדעת, כאשר עד ליומו האחרון 'באהבתה ישגה תמיד', והיה נהנה להתפלפל בדברי תורה והלכה עם נכדיו וניניו, כשהוא מפליא בידיעותיו העצומות ובסברתו הישרה, בכל חלקי התורה.
ביממה האחרונה לחייו נחלש ליבו עד שנדם ונלב"ע בשיבה טובה ובשם טוב, כשסביבו דור ישרים מבורך, צאצאיו שזכו להפרד ממנו בשעת יציאת הנשמה.
ביום חמישי האחרון, בשעות הצהרים, הובאה מיטתו לישיבת 'לומז'ה' בפתח תקוה, כשרבים מתושבי העיר, מכריו, משפחתו וצאצאיו באים לחלוק לו כבוד אחרון. עקב יום ראש חודש לא נישאו דברי מספד, אלא דברי זכרון קצרים. לאחר מכן ליווה אותו הקהל לחלקת החרדים בבית העלמין 'סגולה' שם נטמן לפני שקיעת החמה.
הותיר אחריו את תבדלחט"א רעייתו מרת שושנה תליט"א שהשקיעה את כל כוחותיה כדי שיוכל ללמוד בנחת עד ימיו האחרונים, ודורות ישרים מבורכים, זרע ברך ה', את כלתו אשת בנו הבכור הרה"ג רבי מרדכי מנחם זצ"ל שהרביץ תורה הלכה ומוסר ונלב"ע לפני 3 שנים, ויבלחט"א הרבנים הגאונים בנו רבי גרשון מבני ברק, בתו שתחי' הנשואה לחתנו רבי אליהו מאיר אלטמן ראש כולל 'עטרת צבי' באשדוד, בתו שתחי' הנשואה לחתנו רבי אלעזר ברודמן מגני הדר בפתח תקוה, ובתו שתחי' הנשואה לחתנו רבי יהונתן פוזן משכונת בית וגן בירושלים, וכן את אחותו מרת חיה ורשביאק הי"ו מקרית אתא, נכדים ונכדות נינים ונינות אשר ממשיכים כולם בדרכו דרך ה' כפי שחינך תמיד.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.