כזה עוד לא היה | כש'אולפן כיכר' נהפך לסטודיו צבעוני משוגע

שלום איתי, תודה שבאת לשתף אותנו בסיפור שלך. מה זה בעצם איירבראש, מה מיוחד בו?

"שלום, תודה שהזמנתם אותי! איירבראש, או 'מכחול אוויר' הוא כלי שמשלב קומפרסור שדוחס אוויר עם עט ריסוס מיוחד. מה שמיוחד בו זה היכולת ליצור ציורים מדויקים עם הצללות עדינות וקווים דקים על כל מיני משטחים – חולצות, קירות, נעליים, קנבסים. זו טכניקה שדורשת שליטה ומיומנות, אבל התוצאה ממש מרהיבה."

איך הגעת לעולם הזה?

"התחלתי להתעסק בזה בארץ והחלטתי לנסוע לארה"ב כדי להתמקצע. שם גיליתי את עולם ה-'Airbrush T-shirts' – חולצות מותאמות אישית עם כיתובים וציורים. התאמנתי שעות על כתיבה, כי שם הבנתי שזה מה שאנשים הכי רוצים – שם, מוטו או לוגו. התחלתי גם לצייר על קירות, אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי מתפרנס מהחולצות."

נראה מדהים, אבל הוא גם נראה מורכב. מה האתגר הכי גדול בו לדעתך?

"האתגר הוא הסבלנות והאימון. זה דורש אימון משעמם, כמו ללמוד אקורדים בגיטרה. הכלי עצמו לא זול – קומפרסור שקט עולה בערך 1,500 שקל, ועט איירבראש בין 450 ל-600 שקל – וצריך מוטוריקה עדינה. אם אתה לא יודע לצייר, יהיה לך קשה. אני תמיד ממליץ להתחיל מרישום בסיסי לפני שקופצים לאיירבראש."

מה הציור הכי מיוחד שעשית, משהו שאתה ממש גאה בו?

"יש כמה, אבל אני זוכר ציור של ירושלים שציירתי על קיר במשרד בארה"ב. הוא צולם ממסוק, והיה בו משהו שממש אהבתי. היום אני חולם לצייר פורטרטים של רבנים מדורות קודמים, להחזיר אותם לחיים דרך הצבע."

יש משהו שלא תסכים לצייר?

"כן, יש דברים שציירתי בעבר והיום לא הייתי עושה. בארה"ב, למשל, ציירתי פעם תמונה של ישו על מגן רוח של אופנוע. בימים ההם זה לא הפריע לי, אבל היום, עם השנים והשינוי בחיים שלי, אני לא הייתי עושה את זה."

מה היא אומנות בעיניך?

"אומנות בעיניי היא משהו שמביע את מה שעובר עליך – רגשות, מחאה, שמחה – ומעביר את זה לאחרים. זה יכול להיות במוזיקה, בציור, בכל דבר. איירבראש התחיל מגרפיטי, מהרצון של אנשים להראות שהם קיימים, וזה לגמרי אמנות. מי שחושב שזה לא, פשוט לא מבין את העומק שבזה."

אוקי חזרה לסיפור שלך, אתה חוזר לישראל בעקבות?

"חזרתי אחרי כמה שנים, בעיקר בגלל משפחה. אחותי התחתנה, וזה היה סוג של טריגר לחזור ולנסות את מזלי פה. כשהגעתי, הקמתי עם חבר דוכן בתחנה המרכזית בירושלים. זה הפך לאטרקציה – אנשים היו מתגודדים סביבנו, מחכים לאוטובוס ונהנים מהציורים. זו הייתה תקופה מדהימה."

אני עוקב אחריך ואני רואה שאתה גם עושה אירועים, גם מצייר קירות אבל מה שתפס את תשומת ליבי זה משתמש באמנות שלך כדי לשמח אנשים, במיוחד בימים קשים כמו במלחמה. ספר לנו על זה.

"מאז תחילת המלחמה אני מגיע למלונות של מפונים ולאירועים כמו בר מצוות של ילדים מעוטף עזה. אני מצייר להם, והתגובות מדהימות. אנשים אומרים לי, 'שימחת אותנו,' ואני לא תמיד מבין על מה ולמה, כי בשבילי זו עבודה. אבל בשבילם זה רגע של שמחה. אני גם מפעיל סדנאות לילדים ולמבוגרים, שבהם הם יוצרים בעצמם – זה טיפולי, מוציא אותם מהלחץ של החדשות."

סיפרת על סדנה עם משפחות חטופים. איך היה?

"זו הייתה חוויה מיוחדת. הפעלתי סדנה שבה הם יצרו קנבס עם תיאורים של החטופים. זה נתן להם שעה של הפוגה, משהו להיאחז בו. הקנבס הזה עדיין נמצא איתם, וזה מרגש לחשוב שנתתי להם משהו קטן שמחזיק אותם."

לסיום, מה האתגר הבא שלך כאמן?

"אין סוף באמנות. אני רוצה להתפתח לפורטרטים יותר מורכבים, אולי לא רק באיירבראש אלא גם בצבעים אחרים. להמשיך ליצור, להביא שמחה, ומי יודע – אולי יום אחד אעשה משהו גדול שישאיר חותם."

תודה רבה, איתי, על שיחה מלאת צבע ורגש. מאחלים לך פורים שמח והרבה יצירה!

"תודה לכם! שיהיה לכולנו חג שמח וצבעוני!"