'חסל סידור פסח', והחג כבר עומד מאחורינו, מתרחק ונעלם. המילים "אחרי פסח" הפכו למציאות כאן ועכשיו. חמישה חודשים וקצת נותרו עד לחגים הבאים. כמעט חצי שנה שבה אפשר לעשות, לחולל, ליצור ולהתקדם. עולם ומלואו. הסבתות היו אומרות: "ראש השנה פסח, והנה חלפה שנה". בימים אלה נפתחת בפנינו הזדמנות שניה 'להספיק את השנה'. מה שלא הספקנו בחצי הראשון, בחודשי החורף, אפשר לעשות כעת.
בימים אלו, כאשר יוצאים ל'עונה' חדשה, מקננת לא פעם תחושה של רצון לעשיה ולפעולה, אך לא יודעים בדיוק מאיפה להתחיל, מה לעשות, איך להספיק וכו'. הרצון קיים, התכניות מוכרות, אבל הידע איך ליישם את התכניות – אינו.
רבקי, אם לארבעה, התלוננה באחד מפגישות האימון, כי בכל שנה היא נשארת עם התכניות על הנייר. "הילדים גדלו קצת, אני מסוגלת ורוצה לצאת מהבית ולהספיק לא מעט. ועם כל זאת, אין לי מושג כיצד בסופו של חודש / בסופה של שנה, רוב מוחלט של התכניות נותר על הנייר". רבקי אינה מתבטלת, היא מבצעת את מטלות הבית השגרתיות וזה דורש לא מעט זמן, אולם בכל זאת היא הייתה רוצה לצאת מהשבלונה הקבועה של העבודות הטכניות של היום יום.
"מה היית רוצה לעשות?" שאלתי. לבקשתי הכינה רשימה של מטרות: היא הייתה רוצה ללמוד משהו בשביל הנפש, היא מבקשת לצאת בבקרים עם חברות לכוס קפה, ויש לה גם חלום לממש כשרונות כתיבה ישנים. כל זה חוץ מהליכה יומית, השקעה בזוגיות, ועשיית פעולות עם הילדים מעבר לשגרה היומית הנדרשת.
זו דוגמה קלאסית של רצון לפעולה, תכניות מגובשות, אך משהו בשלב הביצוע נשאר תקוע. מה עושים?
כוונות והצהרות, אינם מספיקים
לא פעם מתאמנים שנכשלים בביצוע מטלות, מתפלאים לשמוע כי בעצם הנכונות שלהם להגיע לביצוע, היא מינימלית, בלשון המעטה. הם כמעט נעלבים כשמשקפים להם זאת. במהלך תהליך האימון הם מגיעים למסקנה כי אמנם הם רוצים להשיג מטרות כלשהן, אבל לא באמת מוכנים להשקיע, או למצער, המטרות אינן בראש סדר העדיפויות. אי אפשר גם לרצות להשיג יעדים וגם לשבץ אותם בדירוג חמישי או שישי בסדר עדיפויות. רבים רוצים להיות עשירים, נו, אז מה? אבל כמה באמת מוכנים להתאמץ לשם כך?! זה אינו רצון, אולי הצהרת כוונות.
אשר על כן, בראשונה ראוי לברר עם עצמנו האםהנכונות היא האמיתית, ועד כמה אנו מחויבים לצאת לעשיה ופעולה בכיוון הרצוי. אין דרך לברר זאת מלבד מבחן התוצאה, כי בכוונות טובות ובהצהרות, כמעט כל אחד מצטיין. מתאמן צריך לעמוד ברצינות במשימות שהמאמן נותן לו, שכן תהליך אימוני מתרחש באמת בין המפגשים ולא במפגשים עצמם.
פוטנציאל: לא פעם אנשים מצהירים כוונות לבצע יעדים ומשימות שהם מעבר ליכולותיהם. קביעת רף גבוה יש בו משום כוונה טובה ואתגר נהדר, אולם בחוסר התממשותו, יכולה להיגרם נפילה ובעקבותיה אכזבה אישית גדולה. יש אפוא לבצע התאמה בין היעדים הרצויים לבין הפוטנציאל האמיתי; ככל שההתאמה בין הפוטנציאל לבין הציפיות גבוהה יותר, כך קיימים סיכויים רבים יותר להשגת היעדים.
קביעת יעדים ומשימות
לאחר כל זאת, אפשר להתחיל לצאת לדרך: קביעת יעדים ומשימות. בראש ובראשונה ראוי לבדוק את סדר היום הקיים, למפות את המטלות השגרתיות המוכרחות, להבין את חשיבותם ואת מיקומם בסדר העדיפות, רק לאחר מכן כדאי להתחיל לבנות ולמצב את היעדים החדשים, לקבוע את חשיבותם בסדר היום הנפשי (ולא רק בלוח הזמנים), לבדוק כמה זמן נדרש לכל פעולה, ובהתאם לזאת להתחיל לבצע את הגשמת היעדים החדשים באופן זהיר תוך התקדמות הדרגתית. לא פעם, השאיפות הגבוהות מפתות אותנו לקפוץ למים ולהסתער על עשרים משימות בו-זמנית, אבל זה מתכון בדוק לכשלון ברוב הנושאים אם לא בכולם. בעולם האימון, "לקפוץ למים" זה שינוי הרגלים. גם צעד ראשון מחוץ למסגרת השגרה המוכרת, הוא "קפיצה למים" וזה דורש העזה וכוח רצון.
טיפ קטן: רישום מסודר של המשימות לצד לוח זמנים משוער, יכול לסייע רבות. באמצעות הרישום, המטלות תהיינה ברורות וממוצבות, כך נוכל גם לרשום את סדר ההתקדמות ולעקוב בנאמנות אחר ביצוע השלבים השונים.
לסיום, 'טיפ' ניחומים: אם פעלתם בסדר האמור, התקדמתם אך לא הגעתם לרף היעדים שהצבתם – גם טוב. חז"ל מיצו זאת בארבע מילים: "לא עליך המלאכה לגמור". לפחות יצאתם מהמקום הראשוני בו הייתם, וזה לא מעט.
מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה בקריה האקדמית בקרית אונו.
לשאלות, הערות בונות והארות: eimunmz@gmail.com