ימים ימים עוברים עלינו. עבודה, לימודים, ילדים, שגרה, תסכולים, בלגן, כסף, משכנתא. המורה של הילדה התקשרה להתלונן שהיא לא מרוכזת, השכן אמר שהצנרת שלנו רקובה, אמא בבית החולים, והקטנטנה המתוקה שתהיה בריאה מנסה להיגמל מחיתולים. אנו נשטפים בזרם החיים מנסים להתמודד עם היומיום, להשאיר את הראש מעל המים. לא להיטבע. לא להיכנע.
ואז מגיע פסח.
ומתוך הלחץ והבישולים, מתוך הניקיונות שחוזרים על עצמם שוב ושוב, מתוך המירוק והשפשוף, מתוך האקונומיקה והכימיקלים, מתוך המים הנשפכים כנהרות, עולה ומתעוררת התהייה: בני חורין?! האומנם?!
אכן, בני חורין
ובקפה הקטן שאחרי הניקיונות, ברגעי החסד השקטים, בין ארגזים של כלי פסח לארגזים של כלי חול, כשברקע מתנגנת נעימה "שים שלום טובה וברכה, חן וחסד ורחמים וחיים ושלום", אני מוצאת את עצמי נושמת את אדי הפסח לריאותיי ומקבלת על עצמי את משמעות החג. אכן בני חורין.
ה' ברא אותנו בצלמו. לכל אחד ואחד מאיתנו יש את היכולת ליצור ולתת, לכל אחד ואחת מאיתנו יש את היכולת לבחור. החופש שלנו עצום כל כך שאנחנו בדרך כלל מעדיפים להתעלם ממנו.
ה' ציווה עלינו לבחור בחיים, להתנהג באופן מוסרי, לקיים מצוות, לדקדק בהלכות. אבל הוא נתן לנו את חופש הבחירה. כל אחד ואחד מאיתנו יכול לבחור לרצוח. יכול לבחור לקלקל, להרוס, להשמיד, ללכלך, לפגוע. ה' נתן לנו כוחות עצומים, וסמך עלינו שנשכיל להשתמש בהם.
בידיים הקטנות שלנו אנחנו יכולים להכות או לבנות, יכולים למעוך או להשקות, לשבור או לנקות. בפה הפרטי שלנו אנחנו יכולים להלבין או לשמח, לרסק או לעודד, לקטר או לאהוב. בזרועות שלנו אנחנו יכולים לאיים או לחבק, להשפיל או להרים, להתייאש או להתפלל.
החופש לבחור - מתנת החיים
קשה לקלוט את זה כשאנחנו עסוקים בהישרדות, כשהמטלות שוחקות והשגרה דורשת. קשה לקלוט את עומק הבחירה שיש לנו כשאנחנו עסוקים ב"מה יגידו אחרים" ו"איך זה יתקבל בעולם". קשה לקלוט עד כמה אנחנו חופשיים כשאנחנו רצים ממטלה למטלה, מנסים להספיק את החיים.
אבל זה נכנס לכל תחום בחיים שלנו, נכנס לכל רגע. לכל אחד ואחד מאיתנו, קטן ושפל ככל שיהיה יש בחירות בלתי פוסקות. אפילו אם אנחנו מרגישים חסרי ערך לחלוטין, עדיין אנו חופשיים לחשוב את מחשבותינו, להחליט מה אנחנו רוצים לעשות, ואיך אנחנו רוצים לעשות זאת.
רק בן חורין יכול לעבוד את ה' בשלמות
בפסח אנו חוגגים את המעבר מעבדות מצרים לעבדות ה'. המעבר שגרם לנו להיות בני חורין. ה' הוציא אותנו ממצרים לפני שהפך אותנו לעבדיו. אי אפשר לעבוד את ה' בשלמות אם אנחנו משועבדים למישהו או למשהו אחר. החופש האישי שלנו הוא תנאי הכרחי לעבודת ה'. כאשר עבד עברי מבקש להישאר בבית אדוניו לאחר שש שנים ומסרב להשתחרר התורה מצווה אותנו לרצוע את אוזנו. ואומרים חז"ל על כך : "וכי מה נשתנה אזן לרצע מכל אברין, לפי ששמעה מהר סיני "כי לי בני ישראל עבדים", ופרק ממנו עול שמים והמליך עליו עול בשר ודם, לפיכך אמ' הכת' תבוא אזן ותרצע שלא שמרה מה ששמעה". (תוספתא בבא קמא, ז', ה').
ההכרה באדון בשר ודם היא גנות ומלמדת על פריקת עול שמיים. לעומת זאת קבלת מלכות שמיים אמיתית פירושה בחירה חופשית וחרות אמיתית. בתלמוד הירושלמי מופיע כי עבד אינו קורא קריאת שמע כיוון שהוא אינו בן חורין. רק אדם בן חורין יכול לקבל על עצמו עול מלכות שמיים באופן אמיתי, והעובדה שאנו מקיימים את המצוות וקורין קריאת שמע מעידה על כך שאנו חופשיים ובני חורין.
ומתוך השגרה והמצוקה
בא נמצא את נקודות הבחירה הקטנות האלו שמפוזרות בחיינו, בא נזכור את המתנה האדירה שקיבלנו, את היכולות העצומות שיש לנו, את החופש שלנו להחליט ולבחור. שיעבוד אמיתי לה' כולל השתחררות מכל אותם המכשולים המכבידים עלינו להיות חופשיים. החיים מלאים במכשולים, בקשיים ובניסיונות, אבל את החופש שלנו להאמין ולבחור אף אחד לא יכול לקחת ממנו. גם מתוך השגרה, מתוך המטלות ומתוך הקשיים, אפשר לבחור, אפשר להאמין ולהשתעבד לה' בלבד. והלוואי שנזכה בפסח הזה להרגיש את השעבוד לה' שמנטרל את השעבוד לכל הבלי הזמן האחרים, כמו שאומר ריה"ל בפיוטו המופלא: "עבדי זמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי, על כן יבקש כל אנוש חלקו, חלקי ה' אמרה נפשי".