פעמים רבות אנחנו שומעים מאחרים תירוצים לכך מדוע ש"אני לא יכול לבצע את זה" או "אינני מסוגל" לבצע דבר מה. אנחנו מגייסים את כל הכישורים כדי להעלות תירוצים ולהשתמט ממטלות שונות הניצבות לפתחנו ודורשות את פתרונן. "אני לא אצליח", "זה בלתי אפשרי", טוענים אנשים לעתים קרובות. יש כאלו שכבר ניסו וניסיונם הקודם הוא התירוץ להימנעות מעשייה: "ניסיתי ולא הצלחתי, אין בי כוח לפעם נוספת". ותמיד יש כאלו שחותמים בפשטות: "זה לא בשבילי", בלי לנמק למה ומדוע. ככה וזהו, נסתם הגולל. אנחנו אלופים בתירוצים.
יושב לו פלוני בפגישת אימון ומצבו לא פשוט. משפחתו רגע לפני קריסה, אבל הוא מסרב בעקשנות ללכת לטיפול זוגי. "זה לא מתאים לי", הוא טוען בלי לנמק למה. "אז מה אתה מציע כאלטרנטיבה", אני שואל, "שהבית ימשיך לעלות בלהבות?!"
או פלוני שעומד לפני קריסה כלכלית, אך אינו מוכן להתפשר בבחירת סוג ה'קצפת' של עבודתו כמו גם בתנאי השכר. "אין טעם לעבוד בשביל שבעת אלפים ₪ בנטו", הוא סובר ומתעקש. "נכון, אולי המשכורת אינה גבוהה די סיפוק צרכיך, אבל מה אתה מציע כבחירה", אני שואל, "להישאר בבית ולהמשיך להפוך אותו לגיהינום?"
אינני מדבר על אלופי תירוצי ההתחמקות, אלא על אנשים שמעלים סיבות נכונות, אמינות ואמיתיות 'למה לא'. אך ברור שהמצב שבו הם נמצאים הוא קשה, תקוע ובלתי אפשרי. כאן עולה וניצבת השאלה המתבקשת: נניח שהתירוצים יתקבלו כנכונים וכאמתיים, אבל מה אתה תרוויח מהם? בכנות, האם הם יקדמו אותך למקום טוב יותר? האם הם יביאו אותך למקום שבו אתה באמת רוצה להיות, או שזו בררת מחדל שתעזור לך בעצם לשקוע עוד יותר בצרותיך?
●
בשבוע שעבר נלקח לפתע פתאום הגאון הרב צבי יהודה פינקל זצ"ל. אין בידיי הכלים להעריך את גדולתו, את היקף ידיעותיו בתורה, אף לא את מידותיו ואת מעשיו. כל מה שנתאר, יהיה רק קצה. אולם אפשר בהחלט להתבונן על חייו הגלויים לנו, כפי שהם התנהלו בשנים האחרונות. מפתיע להיווכח כי גם אדם במצב בריאותי קשה כשלו - אדם הסובל סבל רב מפרקינסון, מחלת ניוון שרירים קשה ואיומה, חשוכת מרפא, ומרותק לכסא גלגלים - לא הרים ידיים, לא 'התפנק' בביתו, ואף לא שקע ברחמים עצמיים.
מדהים: במקביל למחלתו שגברה בשנים האחרונות, הוא פיתח, מינף והעצים את ישיבת 'מיר' על כל שלוחותיה, העמיד אלפי תלמידים, וכלכלם ופרנסם ברוחניות ובגשמיות. יכול היה בקלות להזדקק לתירוצים 'למה אני לא יכול', אבל ביטוי מעין זה פשוט לא היה קיים בלקסיקון שלו. היו לו הרבה מאוד סיבות מוצדקות למה לא. יכול היה להסתפק במסירת שיעורים לפני חריפי המחשבה שבישיבתו, אך הוא לא התפתה.
רבי נתן צבי היה לא רק מקים עולה של תורה, אלא דמות שבמעשיה ובתפקודה היוותה השראה מעוררת התפעלות לכל מי שהכירו, ולו במעט, את הדרך לחיים של עשייה, בלי תירוצים והתחמקויות.
בשיעורו האחרון לפני תלמידי הישיבה אמר: "צריך ללמוד וללמוד, לדחוף הלאה, ללמוד בעיון רב. אם יש דחף ללמוד - מספיקים. זו לא שאלה אם ללמוד מהר או לאט, בעיון או בבקיאות, אלא איך לומדים. זו הבקשה שלי מכם, זו התביעה שיש לי אליכם - ללמוד, לא לחלום". זו הייתה דרישתו לבחורי הישיבה המונחים באוהלה של תורה. אם נתרגם זאת לשפת 'בעלי בתים', קל לדמיין כיצד היה דוחף אותנו לעשייה ולפעילות המביאות לחיים מועילים ומשפיעים: 'צריך לעשות ולעשות, לדחוף הלאה – זו לא שאלה אם לעשות מהר או לאט, אלא איך לעשות'...
לקחת את ההחלטה
חז"ל מציינים שלושה אישים שבהנהגתם מלמדים אותנו לקח מאלף. הלל הזקן, רבי אלעזר בן חרסום ויוסף הצדיק. לכל אחד מהם היו סיבות מוצדקות למה לשקוע בעולמו ולא לעסוק בתורה, ובכל זאת השקיעו את חייהם בתורה, והגמרא שם מסכמת: "נמצא הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים" (יומא לה ע"ב). ובדורנו אפשר להוסיף: רבי נתן צבי במעשיו ובהנהגתו מחייב אותנו לעשייה ולמינוף.
מילים... מילים... אבל איך מבצעים זאת?
האמת היא שלא ידוע לי על דרך שאינה נפתחת בראש ובראשונה בהחלטה פנימית כנה ונחושה – 'אני רוצה להיות כך ולא להיות אחרת'! אני רוצה חיים פעילים מלאי עשייה בריאה ולא חיים של בטלה ושקיעה, ולצורך כך אני מוכן לעבוד ולהשקיע. נדרשת החלטה כנה וחד-משמעית.
שנית: שאל את עצמך: במה אני כן מוכן להשקיע? באיזה תחום אני כן מצטיין? או אז התחל לנוע בו קדימה. אין טעם להילחם בקושי ולהתמודד עם החולשות, הזמן קצר והמלאכה מרובה. עדיף לבחור בצדדים החזקים שלנו, במקומות שבהם אנו טובים, ולהתחיל משם. נכון שלשם כך דרוש כוח, ובעיקר כוח רצון, אבל אין בי ספק שכוחות אלו נמצאים בתוכנו וצריך רק להציף אותם. כבר בפעולה הראשונה בכיוון החדש יתחילו לזרום כוחות חדשים כמו גם מוטיבציה והנעה לפעולה.
אמת, יש לך הרבה סיבות טובות למה לא להתקדם בחייך: אתה עסוק, אתה עייף, אתה עמוס, אתה בלי מצב רוח, אתה לא חש בטוב, אתה... ואתה... אבל עם יד על הלב: התירוצים הללו הופכים את חייך לטובים יותר? למאושרים יותר? למספקים יותר? האם אתה נמצא במקום בריא יותר מבחינה נפשית, כלכלית, זוגית או רוחנית? אם התשובה היא שלילית, אז פשוט התבונן עוד קצת בתמונתו של רבי צבי יהודה פינקל, בהארת פניו ובחכמתו; קרא עוד על הבחירות בחייו המרתקים ועל פועלו. זה כדאי.
בחן/י את עצמך והצב/י משימות:
1. זהה/י את מקומות החולשה שלך ש'מפילים' אותך בכל פעם מחדש.
2. רשום/י לעצמך את החוזקות שלך, את המקומות שבהם את/ה מרגיש/ה בטוח/ה ושמח/ה 'להיות' שם.
3. בהתאם לחוזקות, קבע/י משימות ביצוע ברורות ויעדים קצרי טווח ומועד. רשום/י זאת על דף.
4. בקש/י מקרוב משפחה או חבר/ה טוב/ה שישמור את דף המשימות בעבורך ויתעניין בנוגע להישגים בבוא המועד שנקבע.
מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה בקריה האקדמית בקרית אונו.