במוצאי שמחת תורה תשע"ב קיבלתי את המסרון הבא:
"כמה עצוב שהחג נגמר. היה יפה כל כך, וזהו. ככה החיים עוברים חולפים להם כמו חלום. מפחיד".
הביטוי "אחרי החגים" הוא ביטוי נפוץ ושגור בפי רבים. הקניות, מילוי הטפסים, הפגישות המחייבות, השיפוץ בבית, הדיאטה, השיחה עם המנהל על העלאה במשכורת – את הכול אנחנו דוחים ל"אחרי החגים".
למה?
כאשר ניצבת לפנינו מטלה, אך איננו מוצאים בקרבנו די מוטיבציה ורצון לביצועה, אנו נוטים לדחותה בתירוצים שונים לזמן אחר. אינני מכיר איש הרואה בדחייה זו פתרון, וברור לכול כי אינה אלא טמינת הראש בחול. המטלות לא יתבצעו מאליהן, וגם לא ייעלמו. סביר דווקא, שבעתיד ישתנו הנסיבות וביצוע המטלות יהיה נוח פחות. אנו יודעים כל זאת מראש ואף מוכנים לשלם את מחיר הדחייה, ובלבד שלא להתמודד עם המטלות כעת.
למה שלא נתנהל בכיוון הפוך? מדוע שלא נבצע מטלה מייד, כשזה אפשרי, וכך נדע שהיא בוצעה והיא מאחורינו? הידיעה שהמטלה ניצבת בעקשנות לפתחנו ודורשת אותנו לעשייה, גוזלת מאתנו הרבה מאוד כוחות נפש; זה כמו מכונת 'שואב אנרגיה' שנצמדת לעורק הצוואר ושואבת מאתנו בשיטתיות את האנרגיה הבריאה המפעמת בנו. בזבוז כוחות על כלום.
"משום מה", בעיות ומטלות לא רק שאינן מסתדרות מעצמן, אלא גם גדלות ומתעצמות, ואז? ה' ישמור. החור הקטן בשן הפך ל'כתר'; הסתימה בצנרת הפכה לבעיה אקוטית שדורשת שבירת קיר והרמת מרצפות; מבצעי ההנחות בחנויות שתכננו לבקר בהן, כבר הסתיימו; המנהל במקום העבודה פתח בדיוק כעת (נו, "אחרי החגים") בהליכי גירושין והוא לחוץ ועצבני, כבר אין עם מי לדבר על העלאה במשכורת. בקיצור: הכול כואב יותר, קשה הרבה יותר, ויקר פי כמה.
כשאנחנו דוחים ביצוע מטלות ל"אחרי החגים", אנחנו עומדים פתאום מול צורך לממש משימות רבות שהבטחנו לעצמנו ולסובבים אותנו, בקשת רחבה של תחומים. כשהכול מגיע בבת אחת, המטלות עלולות להפיל אותנו, ובצדק. פתאום צריכים לצאת לדרך עם משימות ואתגרים שדורשים מאתנו שינויים בנפש, יציאה ממסגרות, חשיבה שונה ודרך חדשה. זה לא קל, ואולי אפילו קצת מפחיד, אחרת לא היינו דוחים זאת ל"אחרי החגים".
הנפילה של "אחרי החגים" מעוררת חששות, לא רק בגלל המשימות שעלינו לבצע; פתאום נגמרה האווירה השמחה והחיובית כל כך שנשאה אותנו על כנפיה בחודש האחרון: חשבון הנפש של ראש השנה, הרהורי הלב של יום הכיפורים, השמחה הגדולה של סוכות, הריקודים המרוממים של שמחת תורה וההרגשה החגיגית של 'בראשית' - כל אלו מתבקשים לפנות את מקומם למשהו מעשי, פרקטי תובעני ומחייב; וכשמדברים על חורף בפתח – יש בזה גם גוון אפור, עגמומי-מה. תחושה זו יכולה להשבית אותנו כבר על ההתחלה.
אני מציע כאן דרך הסתכלות שיכולה לסייע: להבין שהתקופה של "אחרי החגים" אינה סוף, אלא התחלה הנושאת בחובה אין ספור אפשרויות חדשות. כעת, בימים אלה, נפתחים לפנינו כמה וכמה פתחים חדשים ועלינו רק לבחור באיזה מהם נרצה לעבור.
אחרי החגים "מפרקים את החבילות" שהוטענו בהן בימי החגים, ומתחילים להשתמש בהן. הן הטעינו אותנו באנרגיה מחזקת, בשמחה מחשלת שמביאה אותנו כעת לאמונה עצמית ולעשיה אמתית. התקופה ש"אחרי החגים" אינה סיום, היא התחלה. התחלה של שנה חדשה עם עוצמות מתח 'חשמליות' גבוהות. כעת רק מתחילים לשאוב את הכוח.
זה הזמן לבחור במה נתמקד בשנה הקרובה, כעת הזמן לתת דגשים לנושאים שיהיו קרובים ללבנו בחודשים הבאים; בתקופה זו נפתחות אפשרויות רבות ועלינו פשוט לבחור מתוכן את המשימות ואת האתגרים שאנחנו רוצים בשנה הקרובה. בחירה של שניים-שלושה נושאים עקרוניים, קרובים ללבנו, יכולה לא רק לתת לנו תחושה טובה, אלא גם לרומם אותנו למקום טוב יותר
אני מציע כי כבר כעת, כשעדיין אנו תחת הרושם של ימי החגים, נקבל על עצמנו החלטות טובות; נציב משימות ואתגרים מעשיים למשך השנה הקרובה. החיבור הזה לעולם העשייה יאפשר לנו לחוות את החוויה של החגים גם בחודשים הבאים, בזכות ביצוע ועשייה של אותן החלטות טובות שהתקבלו מתוך אווירה זו. החלטה מעשית 'תעגן' את האווירה המיוחדת שחווינו בעת קבלת ההחלטה.
בדרך זו, תוכן המסרון שפתחנו עמו, "ככה החיים עוברים חולפים להם כמו חלום. מפחיד", יתחלף ב"ככה החיים עוברים מלאי עשייה וסיפוק, מלאי אתגר".
משימות ואתגרים לימים אלה:
1. בחר/י שניים-שלושה נושאים שבהם היית רוצה להשתפר בשנה הקרובה (כמו: דיאטה / לימוד והעשרה / קידום בעבודה / שלום בית / שיפוץ בית).
2. אל תקבל/י על עצמך משימות כבדות מדי, אלא משימות ברות-ביצוע. עדיף להצליח במעט פחות מאשר להרגיש כישלון במשימות גדולות.
3. רשום/י את הנושאים הללו על פתק, קפל/י בזהירות והכנס/י לארנקך/תיקך בידיעה שלקראת פסח (וכן לקראת סיום השנה הזאת) הנושאים ייבדקו.
4. תוכל/י לחלק כל משימה לשניים-שלושה שלבים משניים, וכל שלב ייושם בתוך חודש / חודשיים / שלושה. עליך לסמן וי עם ביצוע שלבים במשימות.
5. שתף/י את בן/בת הזוג, חבר/ה קרוב/ה ברישום. כך זה יחייב אתכם יותר.
מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה בקריה האקדמית בקריית אונו.