הידיעות המופיעות באתר על אודות מעשי ה'סיקריקים', מכעיסות אותנו בכך שהם כופים השקפתם על הזולת על פי רצונם ושאיפתם. פסק הלכה? מנהג ישראל? עזבו, רק על פי הפוסקים שלהם. שורש הבעיה נעוץ בכך שאינם מסוגלים לקבל את העובדה שאנשים חושבים אחרת, מרגישים שונה, הולכים בתלמי דרך שסללו להם אבותיהם ורבותיהם.
עם יד על הלב, לא פעם אנחנו מתנהגים כמו הסיקריקים. מבלי שהתבקשנו אנחנו עוטים את גלימת השופט השחורה, ואם צריך, גם את גלימת התליין. בת זוגך ביקשה משהו שלא נראה לך? ("מה פתאום? טירוף! מאיפה לקחת את זה?"); השכן מבקש להוציא סוכה? ("על גופתו המתה!"); הבת של השכנים התחתנה עם בחור ממוצא אחר? ("היא תמיד הייתה קצת, אפעס...); ומה עם ההוא שהתחתן עם בת הדודה והוא, אבוי, 'נוטל כדורים'? ("בטוח שהוא לוקח, לא נראה לך? אחרת הוא לא היה מתנהג ככה").
היי, אתה, מי שמך לשופט? מאין לך העוז להחליט על רגשותיה של בת זוגך, לכפות עליה רצונותיך? מה אתה יודע מה הביא את השכנים להחלטות שנראות מופרכות בעיניך? מתי קיבלת תעודת 'פסיכולוג' כדי לאבחן אמירות או מצבים כדי להפוך אנשים לחולים? ואם אכן החליט לקחת אחריות על חייו כדי לחיות חיים שפויים והוא נוטל כדורים, לא מגיע לו תשואות חן?!
בעבודתי כמאמן אני ניתקל במגוון של אנשים שונים. הסיפורים המושמעים בין כתלי החדר מתאימים לפעמים לעלילה ספרותית. לא פעם אנשים מתנהגים באופן שקשה להבין את הרציונל שעומד מאחורי המעשים. הכי קל לקבוע מסמרות ובהתאם לכך לחרוץ דין ומשפט.
אנו משתמשים באמצעי זה, לא אחת, כדי להצדיק את אורחות חיינו. יודעים מה? אפילו את החולשות שלנו. קל יותר לרמוס בהבל פה אורח חיים שונה, מאשר 'להכיל' את השונה מאתנו ואת זכותו להיות גוון אחר בעולמו של הקב"ה בכל דרך שהוא מוצא לנכון. אנחנו קוטלים ללא רחם כאילו היינו שבעים ואחד דיינים המותרים לחרוץ דיני נפשות. האם אנחנו פחות גרועים מהסיקריקים?!
הגדולה שלנו כיהודים יראי שמים, היא הרצון להשתנות ולפתח בעצמנו את היכולת לקבל את מי ששונה מאתנו (ואנחנו מהם), להכיר ולהרגיש את המקום ממנו אדם התנהג בצורה מסוימת, ולהבין את המניעים שמשם צמח אותו דפוס התנהגות. תמיד יש מניעים נסתרים. הגדולה שלנו תהיה בהתאמת עצמנו לתפיסת עולמם של האנשים סביבנו במקום לנסות להתאים אותם לתפיסתנו. גם אם לא נסכים להם – נסכים לפחות שיש מקום וזכות לאחר.
אז איך עושים זאת?
הכלי הראשון הוא הקשבה. היא המאפשרת לנו לגלות את העולם הפנימי של הזולת. הקשבה פירושה לתת תשומת לב לנאמר ולשחרר כל שאר מחשבות תוך כדי הדיבור של הזולת, כמו 'מה ואיך אענה לו מיד כשיסיים את דבריו'. הקשבה פעילה קיימת כאשר האדם המדבר מרגיש שדבריו חשובים ומקבלים את מלוא תשומת הלב. להתכוונן לערוץ של המדבר אלינו ולהפנות את האנרגיה מהריכוז בעצמנו – אל דבריו.
הכלי השני הוא המשוב. כששמענו משהו חדש ולא מוכר, לתת משוב (פידבק) על מנת שנדע שהבנו נכון את הדברים. באמצעות שיקוף דברי הדובר נוודא שהמסר הועבר. כשמדובר בריב וכדומה, יש בכוחו של משוב להכהות הרבה מן העוקץ לאחר שהזולת ירגיש שהבנו אותו. לא הצלחתם לתת משוב כמו שצריך? אמרו בפשטות: "אשמח אם תחזור שוב על הדברים כדי שאבין אותך היטב. זה חשוב לי".
הכלי השלישי הוא המתינות. להרגיל את לשוננו לומר "הקשבתי, והקשבתי באמת, אני מבקש זמן לחשוב על הדברים ולראות אותם בזוויות נוספות". מניסיון שלי, לא פעם נפתחות לנו זוויות מאירות חדשות שמעניקות מימד אחר, חדש ועוצמתי יותר, למקום בו נמצא הזולת. יודעים מה? זה אפילו הופך להיות רווח אישי שלנו, שכן נהיה במקום עוצמתי יותר, מרומם ונעלה הרבה יותר.
המוטו שלנו צריך להיות על פי הנוסחה הבאה: קשה יותר לשנות מה שאתה רואה בזולת, קל הרבה יותר לשנות את מה שהזולת רואה אצלך. אם אתה רוצה לשנות – תשתנה.
עם החלטה טובה ברוח זו, נוכל להיות כנים יותר בתפילתנו בסוף השבוע הזה: "אנא ה' אלקינו ואלקי אבותינו, אל תבוא במשפט עם עבדיך, כי לא יצדק לפניך כל חי, ותתנהג עמנו במידת החסד והרחמים, כמנהגך הטוב..."
בחן/י את עצמך:
1. את מי 'קטלת' לאחרונה בשיחת סלון / שיחת חברים, ולמה?
2. נסה/י לראות את הדברים מזווית אחרת ולסנגר (זה חשוב בימים אלה).
3. נסה/י את שיטת 'המשוב' הערב, עם אישך / רעייתך או חבר/ה. ייתכן ותופתע/י להיווכח כמה פעמים לא היטבת להבין באמת את הזולת.
4. בהזדמנות קרובה פתח/י שיחה עם מכר/ה, ונסה/י בשמונים אחוז מזמן השיחה להיות בעמדת הקשבה ולא בעמדת דיבור. (יהיו הפתעות!...)
מנחם זיגלבוים הינו מאמן אישי, סופר ומרצה בקריה האקדמית בקרית אונו.