נסתיים לו ראש השנה. הדי התפילות מהדהדים עדיין באוזנינו ואנו בהכנה ובציפייה לקראת היום הקדוש, יום כיפור. חדורים ברצון טוב, מלאים בהחלטות ובקבלות, ומייחלים שכל התכניות, הכוונות הטובות והתעוררות הלב לא יהיו רק התרוממות לשעה אלא החלטות שיש להן קיום, שמחזיקות בחיי המעשה ומוכיחות את עצמן.
סיפור עממי מתאר מעשה בגנב שנכנס בחשאי לאורווה של אחד מעשירי העיר, בשקט התיר אחד משני הסוסים שהיו שם, קשרו במקום מסתור וחזר כדי לקחת את הסוס השני. זחוח מהצלחתו המהירה לא הקפיד על שמירת השקט ובעל הבית ששמע רעשים מכיוון האורווה התעורר ורץ במהירות למקום. "מה מעשיך כאן, והיכן הסוס השני?" הרעים בקולו על הגנב. "אני הוא הסוס השני", השיב הגנב ללא היסוס, "בגלגול הקודם הייתי אדון ואתה היית משרת שלי. אך אני לא נהגתי ביושר ולא שילמתי לך את המשכורת המגיעה לך ולפיכך נגזר על שנינו להתגלגל שוב בעולם הזה. הפעם - אתה הוא העשיר, ואילו אני - נשמתי התגלגלה בסוס שצריך היה לעבוד אותך באמונה תמורת החוב ההוא. לפני שעה קלה סיימתי לשלם את הסכום במלואו וחזרתי להיות בן אדם".
העשיר הביט בו בהשתאות. "ומטלטלים יש לך, בגדים, אוכל?" –"מאומה לא", הסביר הגנב באורך רוח, "הלא אמרתי לך, רק עכשיו נהייתי!" –"המתן כאן מספר דקות", ביקש העשיר ורץ ללא שהיות אל ביתו. תחב בתיק פירות ומיני מתיקה, צרר כמה חליפות בגדים וסכום כסף נכבד ושב אל האורווה. "קח, זה עבורך", הושיט לגנב, "אך לפני שאנו נפרדים הרשה לי להשיא לך עצה הגונה אחת - הגזל אינו משתלם, ראה כמה סבלת בשנים האחרונות, הבטח לי שלא תשלח יותר ידך בגניבה". הגנב נטל את הצרור הכבד, מיהר לתת את הבטחתו ונעלם חיש קל במעבה הלילה. לאחר מספר ימים הלך העשיר אל השוק העירוני ומה נדהם כאשר ראה את סוסו עומד, מוצא שם למכירה. מספר שניות עד שהתעשת אך אחר כך ניגש אל הסוס ולחש לו באוזנו - "משה, משה, לא חבל? רק לפני מספר ימים הזהרתי אותך, וכבר שבת לסורך..."
כמו תמיד, העצה לשינוי אמיתי מתחילה מהדברים הקטנים, מקבלה אחת קטנה, מדידה, שניתן לעמוד בה. הדור שלנו, דור האינסטנט והטכנולוגיה שכל דבר מושג בלחיצת כפתור ואפילו מהירות גלישה של מספר שניות הופכת לאיטית ומעיקה ודורשת שדרוג, בדור כזה קשה לקבל שתהליכים אמיתיים, ובפרט של שינוי פנימי אינם יכולים להתרחש בזמן קצר.
דרושה סבלנות, דרושה התבוננות והכנה לתהליך ארוך טווח. ההרגל שלנו, להשיג הכל ומייד מפיל אותנו לזרועות היאוש ולעתים קרובות גורם לנו להרים ידיים עוד לפני שאפילו התחלנו לזוז. ממילא אנחנו לא באמת משתנים, ממילא חולפות השנים והכל נשאר כשהיה, ממילא לא רואים תוצאות, אז למה, למה להתחיל וליפול בחזרה. אנחנו כאמור, מתייאשים מראש והיצר הרע חוגג ומשכיח מאתנו את האמת - תהליכים אמיתיים לוקחים זמן, דורשים סבלנות, ואם לא נצפה לשינוי המיידי, נאמין באמת ובתמים כי רק, ואך ורק בפסיעות קטנות, עקב בצד אגודל אפשר להשיג ולכבוש את היעדים, בערת ה' נעשה ונצליח, ובפרט בימים קדושים אלו המסוגלים כל כך להתחדשות ולשינוי.
נחתום בדבריו של הרב פינקוס זצ"ל שאמר באחת מדרשותיו כי מעולם לא ראה יהודי שלאחר תפילת נעילה סגר את העסק שברשותו והתיישב ללמוד, אך הוא ראה גם ראה כאלו שעשו זאת בחשוון ובכסלו ובתמוז, והכל