חשיבה לחישה אמירה זעקה
כשלב אחר שלב מתגלה
בזמן של חול ובזמן שבת
שלפניה ואחריה נאמר
שכבר ולא יהיה עוד
הליכה ברחובותיה
ובעקבותיה נהירה
של שמא לא יהיה ואם לא יישאר
ומגבוה אומרים שאין לחשוש
ומנגד לא נותנים להיכנס
ורק חירום כך נאמר
ומה זה אומר לגבי השאר
והזמן דוחק והלחץ גובר
ובלב זה פוגע מכולם יותר
יותר חזק יותר נראה
ולאט גם שם מתקבלת האמירה
כי עוד ועוד כך נגועים
ומרגישים ולא מאמינים
ושבת היא מלזעוק וישועה קרובה לבוא
ובכל פינה ומכל נקודה
מתאספים ולא מוותרים
אבל וכעת יותר מכל הם שומרים
על מרחק על אי נגיעה
ופעם ב-מקום שהיה אפשר משחק מרחב הליכה
כעת משמש לתפילה
תפילה של בוקר מוקדם מרגיל וגם לאלו שלא התאימו בגיל
יש שמלמעלה מבקשים את הקול להגביר
כי כבר לא נצא ומי יודע מה יהיה
זעקה בלב איש ואף לא יחריש
וזמירות בקול חזק מושמעות
מלב אל לב ומעין דומעת
דמעה של כאב דמעה של ממש
ובה אסור לדאוג והיא תשמור מכל חשש
והלב גובר והרגש גם כן
והזעקה אליו עוד לא תיפסק
ובלב ליבו שעמוק נגוע
התפילות והתחינות לא תפסקנה
נמשיך בכל הכח ולא נרפה
את האמת נאמץ ובה נלך
כי יש שם למעלה ש-לנו, מחכה