"מאז חג הפורים לא אכלנו מחוץ לבית," מספרת רחל ו', "תארו לכם שאתם יושבים בסעודת שבת עם שני הילדים שלכם, שבעה חודשים ללא שינוי. תארו לכם שאחים ואחיות שלכם גרים ברחוב שלכם ואתם לא יכולים להזמין אותם וכן להיפך. בהתחלה המשפחה המורחבת חשבה שזה צחוק אבל בהמשך הבינו שבעלי הוא מנפגעי הקורונה. אומנם הוא בריא ומועסק, אבל מחלת הרקע שלו בשילוב החרדה שלו הפכו אותו לנכה ואת בני משפחתו לבני ערובה!"
בעוד תשומת הלב הציבורית נתונה להשלכות הקורונה על בריאות הגוף, הרבה פחות דגש מושם על "הרוצח השקט" של הקורונה: הפגיעה האנושה בבריאות הנפש של רבבות בני אדם.
"האופי המיוחד של הנחיות הבריאות בעניין קורונה – בידוד, ריחוק חברתי, מסכות – יש בהן כדי להעצים ולהחריף מצבים נפשיים קשים, בפרט בקרב אנשים בעלי רקע של חרדה ודכאון," אומרת גב' זהבה קליין, עובדת סוציאלית. "בעוד תסמיני הקורונה מפורסמים וניכרים לעין, התסמינים של תופעות הלוואי הנפשיות של ההתמודדות עם הקורונה אינם גלויים ואינם דרמטיים. זהו הכאב השקט שמשפחות רבות נושאות על כתפיהן בדומיה".
המקרה של רחל הוא דוגמא קלאסית.
רחל נשואה לאדם מוכשר ורב פעלים, איש אשכולות שידיו רב לו בתורה ובתחומים רבים אחרים. במשך שנים סובל בעלה ממחלה כרונית שאינה נחשבת למסוכנת ומחייבת רק הגבלות תזונה מסוימות ומעקב רפואי.
הבעיות התחילו בגל הראשון של הקורונה," מספרת רחל. "יום אחד בהיר החליט בעלי שהוא נמצא בסיכון גבוה. גם לרופא המטפל בו לא ברור על סמך מה מבוססת האבחנה הזאת – אבל ברגע שהרעיון נכנס לראשו אי אפשר היה להוציא אותה משם".
בשלב הראשון המשפחה התייחסה בסלחנות ובחיוך לפחדים המוגזמים של האב, בציפייה שהם יחלפו מאליהם. אבל ככל שנקף הזמן התברר שהתסבוכת הנפשית רק גוברת והולכת. "בעלי נכנס לחרדות והיסטריה. כל הבית נשאב לתוך הפאניקה שלו. כל מיני פחדים סמויים התעוררו אצלו .בגל הראשון הוא לא הניח לי ולילדי לצאת מן הבית כלל".
התגובה ההיסטרית יצרה דרמה משפחתית כאשר בעלה של ר' אסר עליה בתוקף לטפל בהוריה הקשישים, מחשש שכל יציאה תביא לביתו את הקורונה. "הדבר הטיל עומס גדול על כל בני המשפחה שלא הבינו על מה המהומה," מספרת רחל. "אחי התקשרו להבין את הסיפור. הם התקשרו לבעלי ופתאום שמעו אדם שהם לא מכירים. הוא צעק עליהם בטלפון בהיסטריה – 'אתם רוצים להרוג אותי ... אתם תצטרכו לטפל בילדים היתומים שלי!"...
המשבר הנפשי של הבעל גבה גם מחיר כלכלי. רחל נאלצה לעזוב את העסק שהיא מנהלת ויצאה לחל"ת. ביתה ניסתה למצוא עבודה שניתן לעשותה בלי לצאת מהבית – אך לא הצליחה בכך. החיים בבית הפכו לגיהנום.
"באחד מימי הקיץ אחי הגדול, המכהן כראש ישיבה בצפון, עבר באזור ולא הצליח להתאפק. הוא עלה אלי לכוס קפה בהיחבא כאשר בעלי ישן. הכל נעשה בהתגנבות ובחשאיות שבעלי לא יחוש ולא ידע. בדיעבד נודע לי כי אחי סבל מצינון. הוא עשה בדיקת קורונה אני קרעתי שערי שמים שהתשובה תהיה שלילית, אחרת בעלי יגיעה להתמוטטות נפשית מוחלטת. בסוף התפילות התקבלו והתשובה הייתה שלילית, אבל הלחץ והחרדה לא מרפים מאתנו".
גב' זהבה קליין מסבירה כי תגובה קיצונית מהסוג שרחל מתארת אינה מפתיעה.
"אצל אנשים רבים הסובלים מחרדות ופחדים מודחקים הקורונה עלולה להוות טריגר המעורר שדים מרבצם והדבר יכול להתבטא בשינויים התנהגותיים קיצוניים," היא אומרת. "ליוויתי אנשים שעברו מהפך כה קיצוני עד שבני הבית בקושי מכירים אותם. מאנשים נעימים וסבלניים הם הפכו לחוצים ועצבניים. במקרים קשים יותר הדבר מצריך טיפול תרופתי. ועוד לא דיברנו על המחיר שמשבר נפשי גובה מכל שאר בני הבית הנמצאים במעגל המשפחתי".
לדבריה יש להיות מודעים ולשים לב לסימנים המקדימים. "בשונה מתסמיני קורונה רגילים כאן אין לנו סימפטום מובהק וברור וגם הופעת התסמינים עשויה להיות הדרגתית עד שכמעט לא מבחינים בה. מה שהתחיל כחשש נורמלי של אדם בריא בנפשו הופך בהדרגה לתסביך חרדה חולני. לא תמיד יש לבני הבית את הכלים לזהות את נקודת המפנה".
מלבד מתן קשב והכוונה למוקדי רפואת נפש, הדבר מגביר את אחריותנו לעשות ככל האפשר לצמצום התחלואה וההדבקה מקורונה, שכן מנין הנפגעים במגפה זו אינו מסתכם רק בסטטיסטיקות של חולים, מתים ומחלימים, אלא בנזקים נפשיים שאין דרך לדעת את היקפם וגודלם.