"חוזרים לחיידר!" בישר לי בני בפנים זורחות מאושר. "אמרו בקו מידע שאפשר לחזור ללימודים, ר' חיים אמר ללמוד בקבוצות קטנות", מעדכן אותי הקטן מהעדכון האחרון של קו המידע המיוחד של התלמוד תורה.
בדרך לחיידר אני מנצל את הזמן להסביר לקטן על משמעות של "תורה מגנא ומצלא" ועל כוח הפסיקה של שר התורה, על הוראה אחת ברורה של מנהיג הדור שיוצאת מהקומה השנייה בבית הקטן ברחוב רשב"ם אל רבבות יהודים החרדים לדבר ה' היוצא מפי קדשו של שר התורה.
הקטן רץ בשערי התלמוד תורה בדילוגים היישר אל הכתה, ואני ממשיך בדרכי רגוע יותר, הן עוד רגע ישמע בעוז קול תורתם של תינוקות של בית רבן, קול תורה שבכוחו להגן מכל מיני פורענויות, קול תורה שזועק "צייתנו לקול דברי חכמים, מנע מגיפה מנחלך".
שעתיים חולפות ואני מקבל טלפון בהול, על הקו הבן מהתלמוד תורה, הוא נשמע היסטרי, "אבא, אל תשאל מה קרה... הגיעו שוטרים לכתה, אמרו לנו להפסיק ללמוד", הוא ממשיך כמעט בלי נשימה ,"השוטרים אומרים שנלך הביתה, עכשיו! באמצע שיעור משניות, אבל מה יהיה על הסיום שלנו?? היינו צריכים לעשות היום סיום מסכת! השוטר לקח לנו את הסיום...".
ואני, שעושה את דרכי בשנית לתלמוד תורה, חושב מה אפשר להסביר לילד חיידר שרק ביקש לקיים את הוראת גדול הדור, ילד שלא מבין למה הגיע שוטר לקחת לו את הסיום משניות, לו ולשאר חבריו בכיתה.
הדרך חזור כבר עוסקת בהגדרה של "ונשמרתם לנפשותיכם", בניסיון להסביר כי אותה תורה שציוותה אותנו לציית לחכמי ישראל, גם הורתה לנו להישמר על נפשנו.
ולא רק שאין סתירה בין הדברים אלא שהם משתלבים יחד, מצד אחד הציות לגדולי הדור ויחד עם זאת הזהירות המירבית אותה יש לנקוט בימים אלו.
נראה שהקטן הבין את מה שלובש המדים לא רצה להבין.