על הארץ ועל אמזון; מי יותר עשיר?

שימו לב לנתון הבא: הונו של מאסק מוערך ב- 203 מיליארד דולר והונו של בזוס בסך 192.5 מיליארד דולר. סכום כסף דמיוני עד כדי כך, שגם אם נפזר ממטוסים מיליון דולר בכל יום במשך ימי חיינו, עדיין לא נבזבז אפילו חמישית מן הכסף. כשמתבוננים בזה לעומק אנו מגלים דבר מדהים – אנשים עובדים קשה מאד כל חייהם עבור כסף שלעולם הם לא יוכלו ליהנות ממנו...

אמנם, הם כן מקבלים תחושה מסוימת – 'תחושת העושר'.

בשנה האחרונה ישבתי עם משפחה, שבה לבעל ישנה חנות משחקים בלב אחת מן השכונות החרדיות בארץ. חנות שהמוצרים שם נמכרים במחירים זולים, אך חוויית הקניה היא לא מן המשובחות. תוך כדי שאנו עוברים על הסעיפים השונים, סיפרה האשה שהיא קנתה השבוע בחנות בקניון, את אותם משחקים בדיוק שבעלה מוכר, במחיר הכפול ממנו פי שלשה. כפי שאנו עושים בתהליכי הליווי במסילה, ניתחנו את הסיבות לשלם מחיר הגבוה פי שלשה, על מוצרים שהיא יכלה לקבל במחיר עלות בחנות שלה. וכאן באה התשובה המדהימה כל כך: "איני מסוגלת לקנות בחנות בה מוכרים במחירים עממיים ואני מרגישה חלק מכולם, בער בי הצורך להרגיש מיוחדת ובעלת יכולת"... מדהים ומטריד!

סיפור נוסף שנוכחתי בו בשנה האחרונה: משפחה שהייתה לפני צילומי חלאקה, ורצתה להוציא 4,000 שקלים על הצילומים. כשנתתי להם המלצות על צלמות מעולות ברבע מחיר, התשובה היתה: את הצלמת שהם רוצים, מעטים מאד לוקחים מחמת מחירה הגבוה ודווקא לכן הם רוצים אותה. כלומר, הצלמות האחרות לא טובות ולא מקצועיות - כי כולם לוקחים אותם.

לפן נוסף וכואב עוד יותר נחשפתי, כשליוויתי משפחה שעברה תהליך מדהים במסילה. הגדילה הכנסות והתייעלה משמעותית אך כשהגענו לפגישה השישית והאחרונה, הבעל אמר: קיבלנו המון בתהליך הליווי, אך יש לי בעיה אחת: 'הייתי רוצה להוציא עוד 3,000 ₪ בחודש', שאלתי אותו: אם היית אומר שאתה רוצה לרכוש עוד ריהוט מסוים יקר לבית, חופשה יוקרתית, רכב חדש וכיוצא בזה, אני מבין מהיכן זה נובע. אך מהיכן מגיע הצורך לבזבז עוד 3,000 ₪ בחודש כאשר איננו יודעים אפילו על מה?

מהיכן מגיעה התחושה הזו, שפוגעת באנשים אמידים וממוצעים כאחד וגורמת לנו להרגיש שאם לא נחזיק הרבה כסף או שלא נוציא הרבה כסף נהיה שווים פחות? מה העונג שנגרם ביכולת להוציא סתם כסף או להחזיק בכסף שאין לנו יכולת לעשות בו שימוש?

התשובה לזה טמונה ב'תחושת העושר' – תחושה אשר גורמת לנו להוציא כסף רב על צריכה במהלך החיים. הכלכלן היהודי מילטון פרידמן קרא לזה: תאוריית "ההכנסה הקבועה" ( Permanent Income Hypothesis) אשר לפיה היקף הצריכה שלנו אינו נובע מהמצב הכלכלי הנוכחי, אלא מציפייתנו להכנסה העתידית. תחושת העושר מגדילה את ציפייתנו להכנסה ולכן מגבירה את הצריכה.

זו גם הסיבה שכאשר אנו מתרגלים להוציא סכום מסוים על צריכה כגון מזון וכדומה, למרות שהמצב המשפחתי בבית משתנה, כמו ילדים שהתבגרו והתחתנו, עדיין נתקשה מאד לצמצם את הצריכה ולהוציא על פי האופן היחסי לנפש. מכיוון שבראש התרגלנו שצריכים להוציא סכום כסף מסוים וברגע שאנו מצמצמים אותו, למרות שאין צורך בהוצאה הגדולה – המח משדר תחושת צמצום ודוחק ומתנגש עם תחושת העושר המנחה אותנו בהתנהלות הכלכלית.

במסכת אבות שנינו: 'איזהו עשיר השמח בחלקו' – חז"ל עושים הקבלה בין תחושת העושר לתחושת האושר. כשאנו נמנעים מהצורך בתחושת עושר מדומה ומנתבים את הכסף למקומות נכונים באמת, אנו מגיעים לתחושת האושר הנכונה והאמיתית.

צריך לדעת שמכל הנפילות הנגרמות לנו עקב התנהלות כלכלית לא נכונה, תחושת העושר היא הקשה מכולן והמסוכנת שבהן. משברים לא מעטים בבורסות נגרמו במהלך השנים, עקב תחושת עושר מדומה. התחושה הזו גרמה לציבור לרכוש מניות במכפילי ריווח משמעותיים פי כמה משווין האמיתי.

אם נשכיל להתנהל נכון מתוך מודעות עצמית והבנת הגורמים להתנהלות הכלכלית, נמנע מנפילות ונרוויח הרבה מאד כסף בעז"ה במהלך החיים.

בטורים הבאים נסקור בעז"ה עוד טעויות ונפילות, הנגרמות עקב כלכלה התנהגותית שגויה.