האגדה מספרת על שני אויבים שניהלו סכסוך קשה ומר ביניהם. יום אחד הופיע בפני אחד מהם מלאך צחור ובפיו הבטחה למלא כל משאלה שיבחר ובלבד שיריבו המר יקבל את אותה משאלה בשיעור של פי שניים. חשב האיש לעצמו, התחבט בדעתו, ולא הצליח למצוא מנוח עם המחשבה שאויבו המר יצבור פי שניים מכל מה שיקבל הוא. עד שעלה בדעתו פתרון המניח את הדעת: אבקש מהמלאך שיעקור לי שן אחת! כאלו היו פניה המכוערות של מערכת הבחירות שבאה השבוע לסיומה.
בשבועות האחרונים לא רק רחובות הערים החרדיות מלאו רפש לכלוך וגזרי פשקווילים - לעתים היה נדמה שהאוויר כולו הזדהם מן הטינופת הסורחת של הקנאה וההתפלשות בבוץ הקטנוני של הפוליטיקה המקומית. הניגודיות המחרידה בין לוחמינו המחרפים את נפשם בקרב על עתיד חיי האומה כשהם מניחים על קרן הצבי את רכושם וחייהם האישיים, לבין כיפופי הידיים הפוליטיים והאגואיסטים שהתקיימו במחוזותנו מבליטים עוד יותר את מלחמת היצרים האפלים שמושכים בחוטי הזירה הפוליטית. נחשפנו למלחמת הכל בכל כאשר כל מפלגה מתבצרת בעמדה הילדותית של 'אני אפסיד, אבל העיקר שגם השני לא ינחל הצלחה'.
זהו כוחה העוצמתי וההרסני של הקנאה והשנאה שמקלקלת את השורה וגוררת את האדם למחוזות של התנהגות לא רציונלית והרסנית שאחריתה מי ישורנה. כהרגלנו נשתמש בהזדמנות זו כדי להתחקות אחר שורשיה של תכונת הקנאה, הכוחות המניעים אותה והדרכים המומלצות להתמודד עמה.
לפרק את הקנאה
בדיוק כמו בעולם הצבעים, הרגשות האנושיים מתחלקים לשתי קומות: קומת הרגשות הגרעיניים והליבתיים יותר, והקומה העליונה והחשופה של הרגשות המגוונים והמורכבים שמערבבים כמה גוונים לכדי גוון חדש. בעוד קנאה נחוות אצלנו כרגש גולמי, התחקות מדוקדקת מראה כי למעשה היא מורכבת ונוצרת מכמה רגשות בסיסיים יותר: פחד, רגשות נחיתות וכעס עצמי. אם ננסה לדמיין אדם אוטופי שחי ללא נימת פחד עם חדוות חיים ואמונה במסוגלות העצמית שלו לקדם את החיים למקום טוב ובריא נתקשה להעלות סיטואציה בה הוא מוצא את עצמו מקנא באדם אחר, אולם אדם - כזה ככל הנראה - לא קיים במציאות, כולנו מוצאים את עצמנו בזמנים של פחד וחשש מפני העתיד ובספקנות כלשהי באשר למסוגלות והשליטה העצמית שלנו באירועי העתיד - לכן הקנאה נוכחת בחיים של כולנו.
הביולוגיה של הקנאה
לחווית הקנאה ניתן למצוא גם עדות גופנית- ביולוגית ולא רק נפשית, כך למשל חוקרים ישראלים בדקו את תגובתם של משתתפים במשחק מזל עם אפשרות להרוויח או להפסיד את כספם. התוצאות הראו כיצד המשתתפים שזכו במשחק וידעו כי המתמודד מולם זכה בסכום גבוה יותר, הגיבו בפעילות נמוכה של מערכת התגמולים במוח שמופעלת בדרך כלל כאשר אדם זוכה בפרס - כלומר, הם הרגישו רע למרות הזכייה האישית שלהם. לעומת זאת נבדקים שהפסידו, והובא לידיעתם כי אחרים הפסידו יותר - דווקא תיארו חוויה טובה ונעימה.
מעניין לראות כי האזור הפעיל במח בזמן בו האדם חווה קנאה, הוא האזור הפרונטלי שהוא האזור המשוכלל והמפותח ביותר במח האנושי שמוביל את היכולות החברתיות הכוללות, תקשורת ואמפתיה. בנוסף, התגלה כי ההורמון שאחראי על הפעלת אותם אזורים במח הוא ההורמון המפורסם 'אוקסיטוצין' שמופרש במח בזמנים של קרבה, חום אנושי וקיום קשרים חברתיים.
הצד השני של המטבע - הוא תופעת הקנאה גם בקרב בעלי חיים, למשל חוקרים הראו כיצד קוף שקיבל חיזוק, גילה התנהגות עליזה ושבעת רצון, אך אם הוא נחשף לקוף אחר שקיבל חיזוק כפול ממנו הוא הראה התנהגות נרגזת ולא היה מוכן להמשיך לשתף פעולה עם החוקרים.
חוזרים לינקות
בעבר חשבו כי הקנאה מופיעה רק בגילאים מאוחרים ביותר. אולם מחקרים עדכניים חושפים את נוכחות רגש הקנאה כבר בקרב תינוקות צעירים. אחד המרכיבים החשובים ביותר בתיאוריות שגיבש זיגמונד פרויד - האיש שנטע את זרעי הפסיכולוגיה המודרנית - הוא הניסיון לפענח את ניצני החוויה הראשונית שעוברת על התינוק מעת לידתו. פרויד השקיע אנרגיה ודימיון רב בניסיון לפענח את המתחולל בין שתי אוזניו של העולל הצעיר שהגיח לעולם כלוח חלק ללא הנחות מקדימות ואף ללא שפה שבאמצעותה יוכל להעניק פשר למה שעובר עליו. פרק נרחב במסגרת אותה יצירה עוסק בקנאה של התינוק - לפי פרויד התינוק הוא יצור חסר ישע שכל קיומו תלוי בהיענות של האם לצרכיו הבסיסים, מצב זה יוצר אצל התינוק חרדה לא מודעת ממצב בו מישהו אחר 'ישתלט' על האמא והקרקע תשמט מתחת לרגליו - כאשר התינוק קולט אדם אחר בסביבה שמקיים קשר עם אמו נוצרת אצלו הקנאה שיושבת על הפחד שאמו לא תנטוש אותו לטובת מישהו אחר.
לפי גישה זאת, כאשר אנו מרגישים קנאה אנו למעשה משחזרים את אותו דפוס ראשוני ולא מודע שחווינו בגיל הינקות ומהדהדים את אותו פחד מחדש. רעיון זה מסביר את כוחה ההרסני של הקנאה ומדוע היא מובילה אנשים למחוזות כל כך קיצוניים והרסניים - כיון שהיא יושבת על החרדה הקיומית הכי בסיסית וראשונית שהאדם חווה במשך ימי חייו.
למה הדשא של השכן ירוק יותר
נקודת מבט חיובית יותר על הקנאה גורסת שבלעדיה לא היינו יכולים להתקדם בחיים ולהתפתח. אנו חיים כיצורים חברתיים בין בני אדם שונים ומגוונים. לפיכך, הדרך שלנו למדוד את הביצועים והאיכויות שלנו נעשית על ידי השוואה לאנשים אחרים שמהווים עבורינו נקודת ייחוס- המבט על ההצלחה של האחר מעורר בנו מתח גבוה ושומר עלינו עם דחף חזק להצליח לקדם את עצמנו גם כן לאותו אזור. אם הקנאה היא כמו זקיף שמשגיח על ההצלחה שלנו, אנו צריכים לשים לב שהוא לא גובה מאיתנו מחיר גבוה מידי - ההשוואה של חיינו לאחרים עלולה להיות הרסנית ולהוציא את הצבע והאור מחיינו - ממש כמו הקלישאה על הדשא הירוק של השכן, אם היינו חיים לבד בעולם ללא השכן וללא הדשא שלו, הגינה שלנו הייתה יפה ומאירה, אך החמיצות שעולה בעקבות המדידה היחסית מכהה את היופי האבסולוטי והאובייקטיבי שיש בחיינו. כמובן, עידן הרשתות החברתיות רק החמיר את התופעה שכן אם עד היום היה לנו רק שכן או שניים להשוות אליהם את 'הדשא' שלנו כיום מי שחשוף לרשתות החברתיות מוצא את עצמו בהשוואה לכל 'הדשאים' שמפוזרים ברחבי הגלובוס.
מודעות קבלה והתמודדות
מכל ספקטרום הרגשות, הקנאה היא מעין טאבו - אנו לא אוהבים להודות שאנו מקנאים. לא רק בפני אנשים אחרים אלא גם בפני עצמינו. אך כמו הרבה סיטואציות רגשיות הפתרון מתחיל מהמודעות וההכרה שאכן אנו חווים קנאה. אדם שמתכחש לחווית הקנאה יתקשה עוד יותר לשלוט בהתנהגויות הנובעות ממנה, שכן הוא אינו מכיר בכך שהם יושבות על מוטיבציה שלילית.
השלב הבא אחרי מודעות הוא קבלה. חשוב לזכור עד כמה רגש הקנאה הוא טבעי ואוניברסלי והוא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו שאותה אנו צריכים לנהל. ובכל זאת, אנו שואפים לתחום את הקנאה בפרופורציות כמה שיותר מצומצמות. לשם כך חשוב לזכור שההרגל שלנו להשוות לאחרים הוא זה שממריץ את הקנאה ונותן לה את המקום הרחב בחיינו, אם נתרגל לנתק את נקודת המבט שלנו על החיים מהשוואה לאחרים ונתחיל לבחון את חיינו כאילו אנו היחידים שחיים בעולם סביר להניח שהקנאה תעשה עדינה ומתונה בהרבה.
'ויקנאו בו אחיו'
התבוננות בסיפור הבריאה ממחישה את כוחה ההרסני של הקנאה. בתחילת הבריאה היה העולם כולו גן עדן נקי מכל רוע. כל הזוהמה והטומאה באו לעולם בעקבות חטא עץ הדעת שנבע מקנאת הנחש באדם וחווה. אנו מוצאים אם כן שלפי התורה הקנאה היא אם כל חטאת , ובעקבותיה באו על האנושות כל הצרות והייסורים.
לאחר מכן, סיפור מכירת יוסף גם הוא הפך להיות תמרור אזהרה לדורות מפני הפוטנציאל ההרסני הגלום בקנאת אחים - גם אלפי שנים אחר כך בזמן החורבן בני ישראל נענשו על אותו חטא קדמון במיתת עשרה הרוגי מלכות. לא בכדי הרמב"ם מזהיר בהלכות ירושה שלא "ישנה אדם בנו בין הבנים" שלא יגיעו לאותו מצב כמו יוסף ואחיו.
בהלכות מלכים מתאר הרמב"ם את העולם האוטופי והנקי שיהיה לעתיד לבוא. הנקיות שתהיה בעולם נובעת מניקיון הלב שיהיה בנפש האנושית כפי שהוא כותב:"ולא יהיה שם לא קנאה ולא תאווה ולא תחרות".
אולם היהדות מכירה גם בתועלת שיש בקנאה ובמקומה הטבעי והבריא. גם שלמה המלך שהזהיר מפני ההרס שנוצר מהקנאה:”וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" מלמד אותנו בקהלת כי הקנאה היא הכח המניע את האנושות קדימה: "וראיתי אל כל עמל, ואת כל כשרון המעשה, כי היא קנאת איש מרעהו".
גם בדברי חז"ל אנו מוצאים את תקנת עזרא הסופר שהיו מושיבים מלמד זה לצד זה ואין חוששים שהדבר יגרום להם להתרשל בעבודתם שהרי 'קנאת סופרים תרבה חכמה'.
הבורא לא יצר בעולמו דבר אחד לבטלה ובטח לא שתל בטבע האנושי כח הרסני סתם כך. המשימה שלנו היא ללמוד להבחין בין גווני הקנאה השונים - מתי היא יוצרת אצלינו תמריץ חיובי ואנרגיה להתקדם ומתי היא יוצרת חמיצות הרסנית שסוחטת מאיתנו את חדוות החיים.
נסיים עם ציטוט מספר כד הקמח שכתב:
"לְכָל הַשְּׂנָאוֹת יֵשׁ תַּקָּנָה, חוּץ מִשִּׂנְאָה הַבָּאָה מֵחֲמַת קִנְאָה, שֶׁאֵין לָהּ תַּקָּנָה לְעוֹלָם".