יחסי גוף ונפש
אחד ממסתורי הבריאה הגדולים ביותר הוא מערכת היחסים שבין הגוף הפיזי והנפש המרחפת בתוכו.
פילוסופים וחוקרים ניסו לפענח את יחסי הגומלין בין שתי הישויות שהמרחק ביניהן הוא המרחק בין שמיים וארץ.
קצרה היריעה מלהכיל את רוחב הסוגיה, מההיבטים השונים שלה, הפילוסופים הפסיכולוגיים והמדעיים. ברם, אחת הזוויות המרתקות של הנושא הוא ההשפעה ההדדית המתקיימת בין המדדים הפיזיולוגיים של הגוף והחוויה הנפשית. בטור זה ננסה להתחקות בעקבות אותו מנגנון מרתק שמהדהד את התחושות הנפשיות לשינוי במדדים הפיזיולוגיים שלנו ולהיפך מתרגם את השינויים הפיזיולוגיים לכדי חוויה נפשית.
השפעת קווי האופי על הבריאות
אחד הרמזים המעניינים שמצביעים על אופי השפעת המצב הרגשי שלנו על המדדים הבריאותיים נמצא במחקר מסקרן שחשף קשר בין דפוסי אישיות והתנהגות לבין הסיכוי לחלות במחלות לב.
המחקר בנה מודל של שני טיפוסים אישיותיים וניסה לבחון מי מהם נמצא בקבוצת סיכון גבוהה יותר לחלות במחלות לב.
טיפוס א' מאופיין ברגשנות, ברצון להסתער על החיים ולקחת אתגרים והוא בעל חוסן נפשי מופחת.
לעומתו, טיפוס ב' נוטה יותר לשכלתנות, נמשך לחיים מאוזנים ונעדרי הפתעות והוא בעל חוסן נפשי וביטחון עצמי גבוהים.
לפי תוצאות המחקר טיפוס א' נטה יותר באופן משמעותי מטיפוס ב' ללקות במחלות לב.
פוליטיקאים בריאים וקופים חולים
בשנים האחרונות התפרסמו נתונים סטטיסטיים מעניינים שמראים כיצד פוליטיקאים נמצאים במצב בריאותי משופר יותר מכלל האוכלוסייה ונוטים לאריכות ימים.
אחד ההסברים שהוצעו על ידי החוקרים מדבר על כך שאנשים שבוחרים להיכנס לפוליטיקה זקוקים לחוסן נפשי גבוה כדי להתעלם מהלעג והבוז שמופנה כלפי פוליטיקאים לעיתים קרובות, ולפי העיקרון הקודם שראינו, אנשים בעלי חוסן נפשי גבוה אכן נוטים פחות ללקות במחלות.
מאידך גיסא, מחקר נוסף שנערך על קופים גילה כיצד קופים שעוררו את זעמם וקנאתם במעבדה לקו במחלות לב ובטרשת נפוצה יותר משאר חבריהם הקופים. מה שמראה כיצד מצב נפשי רעוע עלול להשפיע על מצבינו הבריאותי.
מה קדם למה?
ויליאם ג'יימס היה הפסיכולוג והחוקר הראשון שניסה לעמוד על פשרם ומשמעותם של הרגשות שמציפים אותנו. אחת הטענות המקוריות שלו הייתה שיחסי הגוף והנפש עובדים הפוך בדיוק ממה שנדמה לנו.
על פניו האינטואיציה הבסיסית אודות החוויה שלנו מציגה לנו מודל של זרימה מתוך הנפש אל הגוף. כך למשל אם אנו נמצאים במצב של סכנה, רגש הפחד מופיע קודם ובעקבותיו מופיעים המדדים הפיזיולוגים שמאפיינים את הפחד כגון עליה בקצב הלב ולחץ הדם.
אולם לפי ממצאיו של ג'יימס, התהליך מתרחש בסדר הפוך. מלמטה למעלה. ראשית המוח מזהה את הסכנה שמרחפת על ראשינו ומאיץ את המדדים הפיזיולוגים כך שהגוף יהיה ערוך להתמודד עם הגורם המסכן. לאחר שהמדדים הגופניים משתנים המוח קולט אותם ומעבד אותם לכדי חוויה רגשית של פחד.
התיאוריה של ג'יימס מפתיעה ונוגדת את החוויה האנושית הבסיסית שלנו שחווה את הופעת הרגש מלמעלה למטה, כלומר מן הנפש אל הגוף. בנוסף כמה מן החוקרים ערערו על תפיסת הרגש שגובש מכמה ממצאים סותרים. אחד מהם הוא חוסר היכולת של המודל שלו להסביר כיצד נוצרת קשת רגשות שונה שמתכתבת עם הופעה של מדדים פיזיולוגים זהים לחלוטין. מן הצד השני עומדים טיעוניו של ג'יימס שהתבססו גם הם על ממצאים אמפיריים מובהקים.
שני התפיסות האלו מבוססות ויציבות ומצריכות אותנו להעמיד מודל שלישי שמשלב את שניהם ומביא למסקנה שיחסי הנפש והגוף הם הדדיים לחלוטין ומקיימים במקביל זרימה מלמטה למעלה - מן הגוף אל הנפש,ומלמעלה למטה מן הנפש אל הגוף.
שמועה טובה תדשן עצם
עדויות ליחסי הגומלין המתקיימים בין הגוף והנפש אנו מוצאים בכמה אגדות מפורסמות מן הש"ס. האחת - במסכת נדרים- עוסקת בסיפור אודות רבי עקיבא שלאחר קיום מצוות ביקור חולים החל לנקות ולסדר את הבית ולבסוף אמר ביטוי חריף לפיו מי שאינו מבקר את החולים נחשב כשופך דמים מפני שהביקור נוטע תקווה ואופטימיות בקרב החולה מה שיגרום להחלמתו הפיזית והצלתו של החולה.
בנוסף מספרת הגמרא את אגדת החורבן המפורסמת אודות יציאתו של רבי יוחנן בן זכאי ומפגשו עם הקיסר אספסיאנוס. הגמרא מתארת כיצד במהלך הדיאלוג שהתקיים בין השניים הגיע אל אספסיאנוס הבשורה על כך שהוא הפך לשליטה של רומא ומיד לאחר מכן, הוא לא הצליח בניסיונו לחלוץ את מנעליו. רבי יוחנן שנכח במקום הסביר לו את המצב על פי הפסוק 'שמועה טובה תדשן עצם' - כאשר האדם שומע בשורה טובה - גופו הפיזי מושפע מכך עד כדי מצב של גדילה שמונעת ממנו את חליצת המנעלים.
מבשרי אחזה א-לוה
אחד הרכיבים בעבודת ה' היא ההכרה בגדולתו האין סופית של הבורא. בעוד שכולנו מנסים לחפש את ההתפעלות בפלאי הבריאה שסובבים אותנו. הנביא בספר איוב מפנה אותנו אל נקודת המבט שלנו לתוך עצמינו - 'מבשרי אחזה אלוקה'. למה מתכוון הנביא?
הנפש והגוף הם בעלי טבע הפוך מיסודם, הנפש רוחנית וניצחית והגוף גשמי ונפסד. ישות חומרית אינה יכולה לשרור בכפיפה אחת לצד ישות רוחנית שכן מדובר בשתי ישוית בעלות מרחבי קיום שונים לחלוטין - רוח וגשם. אף על פי כן עיננו הרואות את האדם כישות אחת, של גוף ונפש המקיימים ביניהם סינרגיה והרמוניה מושלמת. מצב כזה יכול להתקיים אך ורק מכוחו האין סופי של הבורא שיכול לאחד גם מציאויות הפוכות אש ומים גשם ורוח. רעיון זה נאמר על ידנו בכל יום בברכות השחר כאשר אנו מתארים את תהליך ירידת הנשמה לגוף -'אלוהי נשמה שנתת בי טהורה היא..ואתה משמרה בקרבי'. מדוע הבורא צריך לשמור את הנשמה בגוף לאחר ירידתה? כיוון שמציאות זאת היא מחודשת וסותרת את הטבע לכן היא צריכה פעולה מתמדת של תמיכה ושמירה הישר מידיו של הבורא.