אנשים רבים שואפים לגדולות, וזה נהדר. השאיפה היא מנוע שמביא את האדם לעמדת זינוק טובה להתקדמות בחיים במישורים הרצויים לו. דא עקא, לא פעם אנשים מבקשים להיות מה שהם אינם יכולים ואינם מסוגלים. הקב"ה צייד כל אחד מאתנו בארגז כלי עבודה כדי שנוכל לעשות, ליצור להתקדם ולבנות את העולם, לא רק את הכללי אלא גם את עולמנו הפרטי. בתוך כלי העבודה הללו נמצאים מסוגלויות לצד כישרונות.
יש שזוכים וכישרונותיהם מבצבצים ומגיעים לידי ביטוי והגשמה כבר בגיל צעיר. הם מתבלטים מיד בכישרונותיהם ואינם צריכים ללמוד שנים ארוכות ולהוציא תעודה כדי להצטיין בתחומם. הם פשוט 'שם'. רק תנו להם גישה לתחום הנוגע ללבם, והם לבד ימצאו מסילות להגשים את האתגר ולהתקדם באופן אישי.
הקושי מתחלק בקרב שני קבוצות מרכזיות: אלו שאינם יודעים במה הם מוכשרים ו'מחפשים את עצמם'. הם מרגישים שמשהו מתפספס להם בחיים אך הם אינם יודעים להניח את האצבע במקום הנכון. לא פעם הם מאבדים שנים ארוכות עד שמוצאים את אשר איוותה נפשם. הקבוצה השניה היא בקרב אותם אנשים שבטוחים שיש להם כישרון בתחום מסוים, אבל באמת שהם רחוקים ממנו כרחוק מזרח ומערב. הם אפילו לא מחפשים וכך הם מבזבזים את חייהם במקומות עבודה ועשייה שאינם מתאימים להם. על פי רוב, התסכולים צפים ועולים מאליהם כעבור תקופה, וחוסר ההתאמה שלהם מתגלה. אם תשאלו אותם, הם יתלו את האשם בבוס. הוא אשם.
לא פעם מגיעים אלי לאימון אנשים כאלה שקמים כל בוקר והולכים למקום עבודתם, עוסקים בעשייה זו או אחרת, אך מרגישים 'אבודים', מתוסכלים ללא מימוש אמיתי. אני מביט בהם ומאמין באמונה שלמה שברגע שהם ימצאו את ה'שביל' המתאים לאופיים וכשרונם, הם יפרחו. לא רק זאת, אלא נפשם תמצא לעצמה מרגוע והם ישקיעו ויתנו את לבם ונפשם למען אותה עשייה. כשנהנים בעשייה ומוצאים בה ביטוי – אין דבר שישווה לזה.
איך באמת אדע במה אני מוכשר?
זו שאלת יסוד: איך באמת אוכל לגלות במה אני כישרוני? מהו התחום ההולם אותי ביותר?
לפני כשלוש עשרה שנה גיששתי את דרכי בעולם העבודה. אמנם כבר היה לי מקצוע מכניס ביד, אבל חיפשתי משהו 'קצת יותר', שונה. בהשגחה פרטית השתתפתי באותה עת בקורס שיזמה עיריית בני ברק בנושא כלשהו, וגיליתי שאחד המרצים מכיר היטב את תחום ההשמה לאחר שעסק בו שנים ארוכות. הוא הסכים לאבחן אותי, והפתיע גם אותי בתוצאות. זכורני שכשאמר את אבחונו, שאלתי אותו בתדהמה: "אני??"
אני נזכר במקרה ההוא בכל פעם שאני שולח מתאמנים לאבחונים והם מביעים ספקנות גלויה. הם לא מאמינים שיגלו להם משהו שהם לא יודעים עליו. תתפלאו, אבל רמת המודעות – גם של האנשים הנחשבים לבעלי מודעות עצמית גבוהה – לא תמיד מספיקה כדי להגדיר במה אנחנו טובים באמת, לאיזה תחום הנפש שלנו מתחברת טוב יותר. תשאלו אנשי מקצוע בתחום. וכאמור, גם אני הופתעתי אז.
בדרך כלל, אי אפשר להתקדם בחיים או למצוא מקום עבודה שיספק אותנו אם איננו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות, מה אנו שואפים, ובעיקר: מה באמת אנחנו מסוגלים לעשות הכי טוב. (אמנם, לא פעם יש מצב של 'בינגו', ההשגחה העליונה שולחת אדם בדיוק למקום המתאים לו והוא שוחה בו כמו דג במים.) לפני כל התקדמות בתהליכי אימון, אני מבקש ממתאמנים לעשות בדיקה מקצועית לוודא לאן 'הם שייכים'. ישנם כיום כלים מקצועיים רבים שיכולים לעזור למצוא את התחום הנכון השייך לנפשו של כל אחד. רק לאחר מיפוי שלל התחומים, אפשר להמשיך ולשאוף למטרה מוגדרת. זה שלב שבו הכול ברור יותר. מניסיון: הרבה אבנים גדולות יורדות מהלב לאחר אבחון טוב.
הגדרה נכונה של הכישורים והיכולות, היא מפתח מהותי בכל הקשור להמשך ההתפתחות האישית. אדם שעוסק בתחום שאינו מתאים לו, יכלה את כוחותיו לריק, יצבור תסכולים, מעסיקיו לא ייהנו מפרי עבודתו, והוא יקום בבוקר ללא חשק ויחזור הביתה מותש וממורמר. לא עצוב לחיות חיים שכאלה?!
עבודה נכונה היא כזו שכל מרכיבי אישיותו של אדם נוטלים בה חלק תוך ניצול מלא של הכוחות, התכונות והחושים האישיים. מי שניחן בראש מבריק, לא יצלח בעבודת כפיים; מי שניחן בכישרון ציור, יתבזבז בעבודות המחשב לסוגיהן, ומי שניחן בחוש פיתוח עסקי והוא בעל מעוף, יתקשה לנהל חשבונות 'יבשים' ורשמיים של מקום עבודתו (למי שמכיר את סולם אדיג'ס הידוע).
אי אפשר 'לזייף' לאורך זמן
נקודה נוספת להבנת התהליכים: לא מעט אנשים מסכימים לקבל מקום עבודה מתוך תקווה שהם יכירו את העבודה וסגנונה ויתחברו אליה במשך הזמן. זו טעות. אנחנו יכולים 'לזייף' יכולות אבל לא לאורך זמן. הנפש אינה משתנה, והכישרונות הטבועים בה אינם מתאדים. במקום להשקיע כוחות ב"אילוף" עצמנו בהתאמה מאולצת, עדיף להשקיע את הזמן והמרץ לחפש אחר מקום הולם לכישורים הטבעיים שלנו. כך נייצר ונפיק עשייה מתוך יעילות מירבית ובנפש שמחה ומלאה. הרווח יהיה כולו שלנו, גם של המעסיק. יודעים מה? גם של בני משפחתנו.
אפשר להציע את הכיוון הזה גם מתוך פרשת השבוע. שנים עשר נשיאים מביאים בכל יום אותם קרבנות בדיוק לחנוכת המזבח, ובכל זאת התורה טורחת ומפרטת כל קרבן באופן נפרד ואינה מסתפקת "כן עשו גם... וגם..." כי הגם שכל ראש שבט מביא אותה כמות של מנחה וקרבנות, אבל כל שבט עם מאפייניו האישיים: גישה, גוון ואיכות נשמתית שונה לחלוטין. היכולת האישית צריכה לקבל את המקום המדויק לה.
בחן/י את עצמך:
- האם אתה מרוצה מהעשייה / מקום העבודה הנוכחי שלך?
- האם אתה חושב שאתה מצטיין לא פחות בתחומים נוספים מאלו שאתה עוסק בהם כיום?
- אם אינך מרוצה, ברר על אפשרות לאתר את החוזקות שלך, ולהגדירן.
- אם אתה חושב שאתה רוצה אחרת אבל אתה נשאר עדיין במקום הנוכחי – נסה להסביר לעצמך את הסיבות לכך.
מנחם זיגלבוים הינו מאמן אישי, סופר ומרצה eimunmz@gmail.com