הוא ישב שם. עינו מצומצמות וידיו קפוצות. נראה היה שלא נוח לו בכלל עם הסיטואציה. מבט נוסף לעבר השולחן שבו ישב יגלה לנו: הוא יושב שם לבד.
הוא מיהר לאחוז בעיתון שנח שם ולאחר מכן בפלאפון שלו או בכפית של כוס הקפה אותו שתה בלגימות קצרות ולא ממצות. בכל רגע נתון הוא היה חייב לאחוז משהו.
אם נרד לעומקם של דברים נגלה: יש פעולות שאנשים לא אוהבים לעשות אותם לבד.
כשאנחנו בודקים מדוע זה כך, מדוע יש דברים שאנחנו אוהבים מאוד לעשות לבד ויש דברים שיביכו אותנו מאוד אם נעשה אותם לבד, נגלה את הדבר המדהים הבא: מאז שנולדנו אנחנו חיים מתגובת הסביבה. תינוק קטן מראה חפץ להוריו ולפי התגובה שלהם הוא מבין האם הם אהבו את 'התעלול' שלו או שהם נבהלו (אם הוא החזיק סכין, לדוגמה).
תגובות הסביבה היא שלרוב מעודדת אותנו לעשות דברים. לכן, ללכת למסעדה, בעיניי רבים, חייב להיות רק ביחד עם בן זוג או חברים או משפחה. אבל לבד?! לא, זה לא מקובל בכלל.
לעומת זאת, קניה בסופר (ובטח אם אנחנו מודדים בגד) ידוע ומקובל שאפשרי לעשות לבד. לכן לא תראו מישהו שמתבייש לכת לבד בסופר ומחפש כל גרע מבין חריצי המדפים האם אנשים צוחקים או מרחמים עליו.
מעטים האנשים שאין להם שום בעיה ללכת לבד ללונה פארק או לבית קפה ולשבת שם בנחת. רובם פשוט יחשבו שאנשים צוחקים עליהם או מרחמים עליהם מאחורי הגב.
האתגר הזה מתעצם כאשר מבקשים מאיתנו לעלות לדבר על הבמה. אנשים חוששים לעשות את זה לבד. פתאום כל הפוקוס עליהם לבד! איזה פחד.
זה מלחיץ אותם והסיבה לכך פשוטה: הם לא רגילים לעשות את זה לבד.
האם יש מה לעשות בנידון? ברור. לא נשאיר אתכם ככה.
ובכן, לפני עליה לבמה (או יציאה לבד למסעדה) הכינו את עצמכם שאתם מסוגלים לכך!
ברגע שקיבלתם החלטה שאתם יכולים – אתם תצליחו, בעזרת ה'.
בנוסף, קבלו על עצמכם את התחושה הלא נעימה שמתפשטת בגוף שלכם. אל תילחמו בה. בין אם אתם הולכים לעלות על הבמה ויש לכם פרפרים בבטן ובין אם אתם הולכים למסעדה לבד ומתפשטת אצלכם התחושה הלא נעימה שכולם מסתכלים עליכם.
וכאן באה הבשורה: נסו לעשות את ההיפך. אל תילחמו בתחושות. כשם שבעת קור הגוף נלחם ומתחיל לרעוד (כדי לחמם את הגוף) כך גם לפני העלייה לבמה או ישיבה לבד במסעדה. נסו לא להילחם אלא לאפשר לגוף להביע את עצמו. קחו נשימה ארוכה ותנו לעצמכם לשבת בנחת.
נזירים בהודו יוצאים לעיתים בעת הקור עם בגד דק לגופם, יושבים בחצר ומרשים לגוף לקבל את הקור. הם מעצימים את עצמם על ידי קבלת הקור.
האם הם לא מצטננים? האם הם מצליחים לחמם את עצמם על ידי כך שהם לא נלחמים בקור? לא יודע. הם נזירים שתקנים והם לא ענו לשאלותיי. אבל עולה התחושה שיש משהו יפה בדרך שלהם.
במקום להילחם בתחושות ולבזבז הרבה אנרגיה – השקיעו אנרגיה חיובית וקבלו את התחושות שאתם חווים.
קחו נשימה, חבקו את התחושה וייתכן שמיד תרגישו הקלה.