בהרצאה שנשאתי לא מזמן לפני נערות באחד התיכונים בארץ, התבקשתי לדבר על ההתמכרות לטכנולוגיה של דורנו: סלולארי, פייסבוק, טוויטר, וואטסאפ, הטלגרם וכולי. הבנתי שלא אוכל לשכנע את המתבגרות להיגמל מהעולם הטכנולוגי המתקדם שמציף כל כך את הלב ואת הנפש ונותן פעמים רבות תחושה עצומה. 'צריך לומר את הדברים הנשמעים ולא לא לומר דברים שאינם נשמעים', קבעו חז"ל, וכמו תמיד – הם צדקו בחכמתם.
הוואטסאפ לבדו כבר הכריע את העולם בנוק-אאוט מוחלט. הנתונים מדהימים: כ-18 מיליארד הודעות נכנסות וכ-36 מיליארד הודעות יוצאות מדי יום. למעלה מחצי מיליארד משתתפים פעילים בחודש ברחבי העולם וכ-315 מיליון משתמשים פעילים מדי יום. בכל יום נרשמים לשירות, כמיליון משתמשים חדשים!
ילדינו מועלים על המזבח
יש הרבה דברים טובים שאפשר להשתמש בהם וליהנות כל עוד לא מתמכרים אליהם. התמכרות, פירושה – שימוש באופן מאסיבי שמשבש לנו את אורח החיים הרגיל שאנחנו מבקשים לחיות בו. אנחנו מבטלים תכניות, מזניחים מפגשים, נעלמים מרצף החיים לצורך קריאת הודעה או שיגורה, הבעת עמדה והצגת נוכחות שלנו.
על כבש מזבח ההתמכרות העלנו בזה אחר זה את מוישל'ה שלנו שמבקש לחזור על השיעור בחיידר כי הוא לא קלט כל כך טוב את הדברים. הקרבנו את חנהל'ה שרצתה לספר לנו משהו חשוב, ושמענו אותה בחצי אוזן תוך כדי שיגור סמיילי למכר-רחוק. את יענקי שרצה קצת זמן איכות עם אבא אבל היינו רק חייבים להגיב תגובה קצרה בדיוק בטיימינג הקולע, ואת ה'אשת חיל' ששכחנו ממנה כל השבוע ונזכרים בה רק בליל שבת שעה שאנחנו מעטרים אותה בעטרות שבחים. מזל שאסור להפעיל את הסלולרי בסעודת שבת.
מעל הכול - בחרנו להקריב את חיינו שלנו, ימים, שעות ורגעים של בריאות וכוח, חיים צעירים מלאי עיזוז בהם יכולנו לעשות, לבנות, להתפרנס ולהתעצם בשורה של דברים שהיינו חולמים לעשות.
שוב תם לו יום קייצי שגרתי של חודש סיוון תשע"ה, ובסופו של יום ראוי לעצור ולסכם כמה שעות הקדשנו היום לפלאי הטכנולוגיה וכמה שעות הקדשנו לעצמנו ולדברים החשובים לנו באמת?
דרך הפייסבוק הפכנו ל"שנוררים" הפושטים יד ומבקשים "הבו לי לייק", "החמיאו לי", "שגרו לי סמיילי". סביר להניח שלא היינו מאפשרים לעצמנו להיכנס ל'איצקוביץ' או ל'זכרון משה', לפשוט יד ולעורר רחמים. אם כן, למה בפייסבוק אנחנו מרשים לעצמנו לעשות זאת?!
אינני מדבר על הפן הרוחני. אינני רב או משפיע המדבר על הירידה הרוחנית. בעיסוקי כמאמן אישי, אני מאמן אנשים למקסום יכולות שלהם ולמיצוי הפוטנציאל האישי העצום שיש להם. הגישה שלי היא מזווית זו בלבד: יעילות, מיקוד והתעצמות.
איזה חיים אתה בוחר?
אחת הבחירות המרכזיות של חיינו היא בין חיים של יוזמה לבין חיים של תגובה, בין חיים של 'בן חורין' לבין חיים של עבדות. העבדות אינה דווקא דמות שפופה הנושאת על גבה משא של בלוקים ומאחוריו איש מלא משטמה המצליף בו בשוט. העבדות בימינו היא מודרנית, אלגנטית והייטקיסטית. הראש, הלב והנפש משועבדים בתוך 'מה יגיבו לי', 'כמה יגיבו לי', 'האם יצחקו מהמשפט השנון שכתבתי', ו'איך אצא גדול'.
איש מאתנו לא רוצה להיות עבד, גם לא עבד מודרני. בניגוד לסיטואציה של "אהבתי את אדוני ואת אשתי ובניי לא אצא חופשי", העבדות המודרנית היא הקרבה שלי, של אשתי ושל ילדיי – וכולנו גם יחד לא נצא חופשי. בחירה של עבדות מתוך רצון.
לא אכתוב על בזבוז הזמן, גם לא על משפחות שהתפרקו, לא על ילדים יתומים-חיים שאבא שלהם גם כשהוא בבית, הוא נוכח-נפקד. לא דברנו על ילדים שאוכלים לחם עם שוקולד למריחה כל יום כל היום, כי אמא שלהם עסוקה מידי בסלולרי כדי לבשל להם אוכל מזין, מקסימום פירה... (מקרה אמיתי שאני מכיר אישית).
הוואסטאפ הוא כלי נהדר להעברת מסרים מהירה מבלי להיכנס לשיחות ארוכות. הפייסבוק הוא כלי פרסום אדיר להבעת עמדה אישית, ולהצגת דברים חשובים לנו.
הרעיון הוא להשתמש נכון, במשורה וביעילות מקסימלית בכלים רבי-העוצמה הללו. לקדם את מה שחשוב לנו, לשמור על קשר עירני עם אנשים חשובים לנו ולהעברת מסרים מבלי לבזבז זמן בשיחות נימוסין מסביב.
חשוב להתנהל נכון עם הכלים המשוכללים והטובים כל כך שיש בידינו. היכולת של פלאי הטכנולוגיה שכבשו את העולם בסערה שקטה, היא אדירה, וכשיש לנו כוח כה עצום בלחיצת כפתור כה פשוטה, עלינו לדעת להשתמש בו נכון; לבניה ולא להרס, לצמיחה ולמינוף.
קח/י בבקשה דף ועט ורשום/י לעצמך:
- כמה שעות הקדשתי היום לסלולרי שלי, וכמה לעיסוקים החשובים לי באמת?
- מהם לדעתי מעשים של יוזמה ולא תגובה.
- מה יזמתי היום בחיי ולא פעלתי מתוך תגובה?
- האם הייתה בי היום ציפיה לתגובה של מישהו וממש חיכיתי לזה? אם כן, עד כמה?
מנחם זיגלבוים הינו סופר ומאמן אישי למצוינות. להערות ולפניות: 050-3541295 או בכתובת: eimunmz@gmail.com