הפחד הוא האויב הגדול ביותר שלנו מפני שינויים. אדם שאינו שבע רצון מהמקום בו הוא נמצא - מכל בחינה שהיא: זוגית, כלכלית, ביצועית, מעמד בחברה וכו' – עליו לעשות שינוי בדפוס ההתנהגות שלו כדי לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהתקדם מעבר להישגים הקיימים שהשיג.
כאן מגיע הפחד ומשתק אותנו, הפחד מפני שינויים; לעשות דברים שלא עשינו עד כה בחיינו.
הנה דוגמה: שני בני זוג שהגיעו לפגישת אימון אצלי, התלבטו מאד בקשר למעבר מקום מגוריהם. בתהליך האימון עשינו את שקלול הסיבות; בצד אחד של הדף נרשמו סיבות כבדות משקל למה נכון וצריך לעבור דירה, ובצד השני של הדף נרשמה רק סיבה שלילית אחת למה לא לעבור דירה - סנטימנטים רגשיים למקום מגוריהם. "טוב תראה, עשרים ואחת שנה לא הולכים ברגל", אמרו.
בקיצור: הם הבינו שהגיע הזמן לעשות שינוי. אבל הם מפחדים מהשינוי.
כמו ערפל: אמיתי אבל בין בו ממש
קל לנו לעמוד מן הצד ולא-להבין את האנשים שמאמינים כי הם צריכים לבצע פעולה מסוימת לתיקון חייהם או להעצמתם, אך הם פשוט מפחדים לבצע את השינוי המתבקש. אני רואה את ה"חוויה" הזאת בקרב לא מעט אנשים שיושבים אצלי בתהליך אימון: הם מגיעים למסקנה שבאמת צריך לשנות דברים, אבל הפחד פשוט משתק אותם.
אפשר לדמות את הפחד לענן-ערפל גדול השוכן על הכביש. נהג הרכב שאינו יודע מה זה ערפל, נעצר בבעתה. הערפל שלפניו נראה מאיים ומפחיד. אוי! מי יודע מה מתחבא ואורב לו בפנים?! כשהשעה נוקפת, הוא מבין שאין לו ברירה ועליו להמשיך בנסיעה אל מחוז חפצו. הוא מתניע את הרכב ונוסע אט אט בתוך הערפל. זה נראה לו מוזר, אבל הופס, הוא מצליח להבקיע לו דרך בתוך הערפל "הנורא" הזה... אט אט הוא מפלס את דרכו. להפתעתו, אין דרקונים יורקי אש שמחכים לו בפנים. ופתאום הוא רואה את ענן-הערפל הגדול מאחוריו. הוא נושם לרווחה לאחר שצלח בשלום את המשימה והגיע בשלום למחוז חפצו.
מסתבר לו אפוא, שהערפל הוא דבר אמיתי, אך לא ממשי.
כך גם הפחד – הוא דבר אמיתי שיכול אמנם לשתק את האדם, אך ברגע שהאדם קופץ למים ומתחיל לשחות לעבר היעד שלו, הפחד פשוט נעלם.
כך היא דרכו של הפחד – אם לא קופצים למים, הוא הולך וגדל, מתעצם ומאיים בכפליים עד שהוא משתק את האדם. אולם אם אדם בכל זאת מעז ויוצא לפעולה – הפחד מתפוגג כלא היה. שכן במקום להתעסק עם הפחד, האדם מתעסק באתגרי הדרך שלפניו בדרכו למטרה שהציב לעצמו.
בחדר האימון פגשתי עד היום אינספור אנשים במצב הזה. בכל פעם שאדם העז לחולל שינוי (נכון, בהתחלה היה בו פחד ראשוני), מהר מאד הוא צלח את הדרך והתקדם הלאה. רק צריך להעז.
לקפוץ למים
הפחד, למרבה הצער, משתק אותנו מלקבל החלטות חשובות לשינוי חיינו. הפחד מלעבור דירה (אפילו לדירה רחבה יותר), הפחד מלעשות טיפול רפואי שנחוץ לנו, הפחד מלעזוב מקום עבודה לא טוב לנו, הפחד להתחתן והפחד להתגרש (כשיש צורך), וכן הלאה.
הדרך היחידה והבדוקה ביותר כדי להתגבר על פחד, הוא לקפוץ למים ולהתחיל לבצע את השינוי. המצב הזה של עמידה מפוחדת על שפת המים וההיסוס אם לקפוץ לתוכם, טומן בחובו שתי אפשרויות: או להמשיך לעמוד על שפת הים, לרעוד מקור ומפחד - או לקפוץ למים. אין דרך ביניים שגם אפשר להיוותר מחוץ לברכה וגם להתחיל לשחות.
זו מהותה של קריעת ים סוף. הקב"ה אמנם ידע כי הוא יקרע את הים עבור בני ישראל, אך הוא המתין לצעד האמיץ הראשון שהוציא אותם מ"איזור הנוחות" שלהם. צעד אמיץ זה עשה נחשון בן עמינדב בקפיצתו למים.
מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה.
לשאלות, הערות בונות והארות: 050-3541295 ובכתובת: eimunmz@gmail.com