ערב ראש חודש סיון היום - וכבר אתמול ושלשום מתנוססות הודעות והתרעות של "תפילת השל"ה הקדוש" להצלחה בחינוך הילדים. כל אתר שמכבד את עצמו מביא צילום (מנוקד!) של התפילה, יש אפילו שהפכו זאת למצגת. הפורומים החרדיים כבר עסוקים בכך מבעוד יום, ואני מניח שבוואסטאפ כבר רצות התפילות והצילומים מקבוצה לקבוצה (גילוי נאות: אין לי וואסטאפ) שלא נשכח חלילה לומר בשעות אחר הצהריים, ערב ראש חודש סיוון, פעם בשנה, את התפילה המיוחדת.
אם זה היה פושה באיזור הפורומים והאתרים – ניחא. העולם הוירטואלי שוחר קיצורי דרך, ואין לך קיצור דרך גדול מאמירת תפילה פעם בשנה שתפתור לנו את הבעיות. דא עקא, שאחת מקופות הצדקה הגדולות כבר דאגה למודעות מאירות עיניים על תפילה שתתקיים במעמד רבנים חשובים בבית אחד מגדולי הדור שליט"א, ותמורת תרומה נאותה, יזכירו את שם "בכוונה ובפרטיות".
הדור של ימינו הוא דור ה"Enter" ו"Delete". רוצים משהו? כאן ועכשיו. לא רוצים? מחיקה לאלתר. ואם אפשר – אפילו כבר אתמול. אנשים רוצים לממש כל דבר בקלות ובמהירות, ואם המודם יעבוד בצורה טיפה איטית מתמיד, נחליף מיד את הספק בחברה המתחרה.
מנקודת הראיה הזאת פושה תופעת הסגולות. אין לי דבר נגד סגולות, אני באמת מכבד, מוקיר ומעריך; יסודותן בהררי קודש. אך סגולה נועדה להשיג סייעתא דשמיא עבור מי שכבר עושה, פועל ויוצק תוכן אמיתי. מי שמקדיש מחשבה ומשקיע בדבר מסוים והוא צריך סייעתא דשמיא – כאן יפה כוחה של הסגולה.
חינוך ילדים לתורה, לקיום מצוות ולהיותם אנשי נתינה וחסד – זו משימה שדורשת השקעה רבה. בראש ובראשונה זה מתחיל מחשיבה: מיהו הילד שלי, מהן תכונות נפשו, ועל פי זה להתאים לו 'תכנית חינוך' שמתאימה לכישוריו ולאופיו. זה רק השלב הראשון. השלב הבא הוא לחנך, להדריך, ללמד ולהחכים. לא רק לירות צרורות של פקודות, אלא גם להטעים ולהסביר את ההיגיון שבדברים החשובים לנו ולהשריש אותן היטב בתוך הנפש.
עוד קודם לכך – נדרשת הדוגמה האישית שמהווה פנס מאיר לילד. דמות של הורה היא הדמות הדומיננטית ביותר בחייו של ילד, ועליה הוא מסתכל שוב ושוב, בודק, ולפעמים אפילו פוזל לעברה בחצי מבט מבלי שההורה שם לב כדי לבדוק איך אבא נוהג במקרה פלוני, ומה אמא תגיב במקרה אחר. עיני הילד נשואות לרוב אל הוריו ומתוך עשייתם הוא לומד ומפנים. כשהורה שיושב בבית הכנסת ומורה לבנו להתפלל מתוך הסידור בעוד הוא מדבר בעליצות עם חבריו לספסל – אין סיכוי שהילד אי-פעם יתייחס ברצינות לתפילה.
זה אכן לא קל. קל יותר לדרוש מהילד ערכים שחשובים לנו בעוד אנחנו המבוגרים כבר "מבינים עניין" ויודעים "להחליק פה ושם" ולעשות את האבחנה בפער שבין מה שאנחנו מאמינים לבין המחויבות שלנו ברמת המעשה. אבל הילד, מה לעשות, אצלו הכול חלק והוא לא יודע חוכמות.
לומר תפילה פעם בשנה, זה חשוב אבל זה קל ולא פותר בעיות. חינוך ילדים זו משימה מאתגרת שדורשת השקעה, מחשבה ותכנון לזמן קצר ולזמן ארוך. חשוב להתפלל אך ביחד עם זה לקבל היום, יום סגולה, ערב ראש חודש סיוון, החלטה טובה מעשית - להקדיש כל יום כמה דקות למחשבה על חינוך הילדים, או פעולה ספציפית הקשורה לכך.
השל"ה הקדוש לא נתן קיצורי דרך, אלא רק תפילה שנובעת מעומק הלב אל הקב"ה שיתן ברכה והצלחה במה שאנחנו בונים ומשקיעים.
בחן/י את עצמך:
- כמה דקות מחשבה הקדשתי היום לילדים שלי ולחינוכם?
- מתי בפעם האחרונה שוחחתי עם המורה שלהם או בדקתי מחברות?
- שאל את עצמך בכנות: האם אני יודע מי החבר/ה הטוב/ה של בני / בתי?
- מתי שוחחתי בפעם האחרונה שיחה איכותית עם הבן/בת שליף לפחות 7 דקות רצופות בלי הפרעה (אין הכוונה לשיחת מוסר או תוכחה)?
מנחם זיגלבוים הוא סופר, מרצה ומאמן אישי.
להערות, פגישות אימון והזמנת הרצאות: 050-3541295. או: eimunmz@gmail.com