הפסוק המצוטט בכותרת הוא מדבריו המרירים של מרדכי היהודי לאסתר המלכה, שעה שעם ישראל היה במקום נחות נוכח גזרתו של המן הרשע נגד "כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים". בפסוק זה נזכרתי כשקראתי את המאמר תחת הכותרת "גם אני מכור". הכותב עוסק בתוכנת הוואסטאפ והשלכותיו לגבי חיי היום יום שלנו. הכותב משפשף עיניים ומתקשה להאמין שגם הוא נכנס תחת כנפי התואר המפוקפק "מכור". בסוף הוא מודה בעובדה העגומה.
היי, אנחנו דור 'פתוח', מתקדם והיי-טקי. אין כמעט אנשים שיעזו להודות בפה מלא שהם עבדים ושבויים, כן, שבויים של עצמם, של הסביבה, של דרישות השעה, ובעיקר: בצורך להיות מחוברים. אז אנחנו מחוברים דרך המייל, דרך האינטרנט, דרך הפייסבוק, דרך הטלפון בבית, דרך הסלולארי, הסמסים – ומעל הכל: הוואסטאפ.
קל לראות אותנו מתמכרים לזה בכל רגע נתון ובכל מקום: במסעדה עם בת הזוג כשכל אחד בתוך האייפון שלו; מסמסים ברחוב וכמעט נתקעים בעמוד או באדם ההולך לעומתנו בעיניים פקוחות לרווחה; בבית הכנסת לפני 'ברכו'; בשיעור הדף היומי בו אני נמצא כשכל אחד מחזיק את הסלולארי מתחת לגמרא, ויש כאלה שמציצים גם מתוך שינה לראות אם הגיע עדכון "חשוב". אה, שכחתי, ותסלחו לי, הזמן הפנוי למחשבות שהיה לנו פעם בחדר השירותים, גם הוא נגוז ונעלם.
מסתבר שרק למקום אחד שכחנו להתחבר – לעצמנו! שכחנו מה זה לקחת פסק זמן של שקט להיות עם עצמנו, לשבת תחת עץ ולקרוא ספר טוב, או סתם לשאוף אוויר טוב בפיסת דשא בריאה, או לחילופין לשקוע בהנאה במוזיקה שאנחנו מתחברים אליה ומזינה אותנו באנרגיה טובה.
בדור הכי מחובר הפכנו להיות מנותקים ! הוואסטאפ (נכון להיום) הכי מנתק אותנו מהדבר המהותי ביותר שלנו: אנחנו, בת הזוג שלנו, הילדים והיקר לנו מכל.
אל תשלו את עצמכם
"אני אמנם מחובר לכמה קבוצות, אבל זה 'על שקט'"; מכירים את אלו שמשקיטים ככה את המצפון שלהם בקלי-קלות? העובדה שזה 'על שקט' לא מסירה מאיתנו את העננה שמרחפת כל הזמן, שהנה הגיעה הודעה חדשה, ופה, קרוב מאד ליד, כל החברים שלי מדסקסים יחד את הגיגיהם, וכן דוגמאות נוספות. בואו נחיה בלי אשליות: זה נמצא. זה קיים וזה קרוב ליד וקרוב אל הלב, גם אם זה 'על שקט'. נו באמת, למה לרמות את עצמנו? לא חבל?!
בעולם האימון אני משכנע לא מעט אנשים לקחת אחריות על חייהם. מדובר בעיקר באנשים שהגלגל התהפך עליהם, ובמקום שהם ינהלו את חייהם כרצונם, החיים מנהלים אותם. זה עגום. ככה בזוגיות, ככה בפרנסה שלהם, וככה גם עם הוואטסאפ. אנחנו אמנם בטוחים שזה עניין של החלטה מודעת, בחירה רצונית שלנו ובכל רגע אנו יכולים להפסיק. אנחנו בטוחים שאנחנו שולטים בזה? נהדר, הבה ננסה לכבות את הסלולארי לחלוטין לארבע שעות, נראה אתכם...
עוד לא עסקתי בזמן היקר שמתבזבז, לא דיברתי על חברויות שנפגמות בגלל שלא ענינו בזמן או שכן ענינו אבל לא בחום האנושי המצופה מאתנו, או שהצצנו (ונראינו מציצים) אבל לא התאפשר לנו להגיב.
"כי נמכרנו אני ועמי" - זה התיאור הנכון למצב שבו הפכנו כולנו להיות מכורים. בניגוד לתקופת מרדכי ואסתר, הפעם זה מתוך בחירה שלנו. הפכנו להיות עבדים ומשועבדים לוואטסאפ.
חברים יקרים: קחו את מושכות החיים שלכם לידיכם. זו אכן גמילה קשה, אבל אני מבטיח לכם בסופו סיפוק רב ורווח עצום. מניסיון שלי.
מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה
לשאלות, הערות בונות והארות: eimunmz@gmail.com