בתחילת שנות החמישים של המאה שעברה התפרסמה ידיעה מעניינת בעיתון מקומי בקליפורניה, ארצות הברית. הידיעה נשאה את הכותרת הבאה: "נבואה מאת הכוכב 'קלריון', קריאה אל העיר: הימלטו מאת השטפון".
הנבואה נמסרה על ידי דורותי מרתין, עקרת בית משיקגו שהתמחתה בכתיבה אוטומטית.
כתיבה אוטומטית היא סגנון כתיבה בו האדם כותב וכותב ברצף מבלי לחשוב ומבלי לעצור. בכתיבה כזאת האדם נותן דרור לתת המודע שלו ומשתחרר מכבלי הרציונאליות. אנשים מסויימים שהתמחו בסגנון כתיבה כזה מצאו את עצמם כותבים דברים משונים ומעניינים, והאמינו כי הם משמשים כמתקשרים עם עולמות אחרים. גברת דורותי מרתין הייתה אישה כזאת.
קבוצת המאמינים
לאט לאט נאספה סביב דורותי מרתין קבוצה של מאמינים אדוקים. הם כולם האמינו כי שטפון נורא עומד להתחולל בכדור הארץ, ובטחו בנביאה שתציל אותם מאת השטפון על ידי צלחת מעופפת שתרד מהכוכב קלריון ותחלץ אותם מהארץ הנידונה למוות.
מאמיניה של דורותי מרתין עזבו את עבודותיהם, נשרו מהלימודים, נטשו את בני זוגם ומשפחותיהם, ומסרו את כספם ורכושם על מנת להתכונן כראוי למבצע החילוץ והיציאה מכדור הארץ.
דורותי מרתין הייתה בטוחה לחלוטין במסר אותו היא מסרה, היא לא חסכה בפרטים, ואף סיפקה תאריך מדוייק ליום השיטפון. התאריך היה דצמבר 21, 1954 - לפני הזריחה.
בתוך קבוצת המאמינים שסבבה את דורותי מרתין הסתובבו שלושה אנשים צעירים בשם לאון פסטינגר, הנרי ריקן וסטנלי שכטר. אדם המופיע מבחוץ לא היה רואה הבדל בין צעירים אלו לבין שאר האנשים בקבוצה. אך למעשה ההבדלים היו עצומים.
החוקרים
צעירים אלו היו חוקרים סוציולוגים אמריקאים, אשר כמו שאר קוראי העיתון נתקלו בידיעה המעניינת. אך במקום להגיב במשיכת כתפיים מפוהקת, הם החליטו להצטרף לקבוצה ולראות מה יקרה איתה. מה שעניין במיוחד את החוקרים, הייתה העובדה שדורותי מרתין מסרה תאריך מדוייק לשיטפון. החוקרים הסתקרנו סקרנות עזה באשר לתגובות אנשי הקבוצה ביום שאחרי תאריך השיטפון. מה הם יעשו כשייווכחו שכל אמונתם הייתה לשווא? איך הם יגיבו? מה יקרה איתם?
הסיבה בשלה כת המאמינים בדורותי מרתין עניינה כל כך את החוקרים, הייתה בגלל תופעה פסיכולוגית הקרויה "דיסונס קוגנטיבי". המשמעות של דיסונס קוגנטיבי היא כאשר במוח האדם מתרוצצות בעת ובעונה אחת מחשבות מנוגדות לחלוטין.
דוגמא לדיסונס קוגנטיבי יכול להיות מצב שבו אדם יודע שאביו פגע בו שוב ושוב בזמן שהיה ילד, אך באותה נשימה הוא מאמין שאביו היא אבא מעולה. אדם כזה נאבק במחשבות סותרות במוחו. זוהי חוויה מאד לא נעימה הגורמת מתח ואי נוחות.
על מנת להמנע מדיסונס קוגנטיבי, אנשים משנים את המחשבות שלהם. אותו אדם שיודע שאביו פגע בו, יכול לשנות את המחשבה שאביו היה האבא הכי טוב בעולם, ולהתחיל להכיר בכך שאביו היה אב קשה. זאת תהיה דרך להמנע מדיסונס קוגניטיבי, אם כי זאת דרך קשה הדורשת אומץ והבנה.
דרך נוספת ליישב את הדיסונס, היא על ידי הוספה של מחשבות נוספות, אשר מיישבות את הדיסונס. האדם שאביו פגע בו יכול לפתח אמונה כי הדרך הנכונה לחנך ילדים היא דרך של נוקשות ואלימות. האמונה הזאת תגשר בין המחשבות הסותרות במוחו - כך הוא יוכל להכיר בכך שאביו היה קשה אליו ועדיין להאמין שאביו היה מחנך מצוין ואב למופת.
מחשבה נוספת יכולה להיות הקטנה בחומרת המעשה או נטילת אחריות. אם האדם מאמין כי בכל הפעמים שהוא הוכה ונענש בהיותו ילד, זאת הייתה אשמתו הבלעדית, הרי שהוא יכול להאמין עדיין שאביו הוא אב למופת.
באופן כזה אנשים משנים את מחשבותיהם ומוסיפים מחשבות ואמונות חדשות על מנת להימנע ממצב של מחשבות סותרות ודיסונס קוגניטיבי.
דיסונס קוגניטיבי בשיאו
במקרה של אנשים המאמינים בכת, אנשים שבחרו לעזוב את כל עולמם, והקריבו כל כך הרבה עבור האמונה בנבואה שהעולם יוצף וכי רק הם יינצלו. אם אכן העולם לא יוצף, הרי שאנשים אלו יחווה חוויה חמורה ביותר של דיסונס קוגניטיבי. הם השקיעו כל כך הרבה מאמצים ואנרגיה, ובעצם את כל החיים שלהם באמונה הזאת. איך הם יתמודדו עם המחשבה שהאמונה הזאת הייתה שקרית?
לאון פסטינגר וחבריו נכנסו לקבוצת המאמינים וחיכו בקוצר רוח ליום המיוחל, ומה שקרה היה מעל ומעבר לציפיות שלהם.
כאשר נבואה מתבדה
לפני ה-20 בדצמבר, חברי הקבוצה נמנעו מהתבטאות פומביות. היו מעט ריאיונות שניתנו בחוסר רצון. הגישה לביתה של דורותי מרתין אופשרה רק למי שנתפס על ידי הקבוצה כמאמין אדוק. הקבוצה פיתחה מערכת אמונות אשר התבססו על הכתיבה האוטומטית של הנביאה, ונתפסו כמידע המגיע מכוכב קלריון. אמונות אלו נגעו לפרטים מדוייקים בנוגע לאסון המשמש ובא, הסיבות בשלהם אסון זה עומד להתרחש, והאופן שבו קבוצת המאמינים תינצל.
ב20 לדצמבר הקבוצה מצפה למבקר מהחלל החיצון, שיופיע אליהם בחצות הלילה ויוביל אותם אל חללית. הנביאה הורתה לקבוצה להמנע מכל סוג של חפצים מתכתיים בסביבתם. בחצות הלילה, אנשים הסירו אבזמים, רוכסנים וכל סוג של חפץ מתכתי מעליהם וחיכו.
בשעה 12:05, ה21 בדצמבר. המבקר מהחלל החיצון אינו מופיע. מישהו בקבוצה שם לב שיש שעון נוסף בחדר המורה על השעה 11:55. הקבוצה מסכימה שעדיין לא הגיע חצות.
השעה 12:10, השעון הנוסף מורה חצות, והמבקר מהחלל החיצון עדיין לא מופיע. הקבוצה יושבת בשקט מוחלט. האסון עצמו אמור להתרחש בעוד 7 שעות.
4:00 לפנות בוקר. הקבוצה יושבת ומחכה בשקט מוחלט. מספר נסיונות למצוא הסברים נכשלו. הנביאה מתחילה לבכות.
4:45 לפנות בוקר. הודעה נוספת נמסרת לנביאה על ידי הכתיבה האוטומטית. המסר אומר כי אלילי הארץ החליטו לרחם על כוכב הארץ, והאסון התבטל: "הקבוצה הקטנה, אשר ישבה כל הלילה, הפיצה כל כך הרבה אור, שהאלילים החליטו להציל את העולם כולו מכליון" כך נמסר בהודעה.
התגובה
מה שקרה אחרי כשלון הנבואה היה מרתק. מספר אנשים החליטו לעזוב את הקבוצה והפסיקו להאמין בנביאה ובדבריה. זאת הייתה תגובה הגיונית בהתחשב בכך שהבסיס לאמונה היה נבואת השטפון שלא התממשה.
לעומת האנשים שעזבו את הקבוצה, אחרים החליטו להישאר בקבוצה ולהמשיך עם אמונתם. הדבר המעניין היה, שאנשים אלו לא הסתפקו בהתנהגותם ובאמונתם הקודמת, אלא הפכו להיות קיצוניים ואובססיביים הרבה יותר באשר לאמונתם בנביאה. אנשים אלו החלו בהפצה מאסיבית של מערכת האמונות של הקבוצה. יום אחרי כשלון הנבואה, חברי הקבוצה החלו להתקשר לעיתונים, למסור ריאיונות. בניגוד מוחלט לאנונימיות ולפרטיות של הקבוצה לפני כן, עכשיו חברי הקבוצה התחילו בקמפיין דחוף להפיץ את המסר באופן הכי פומבי ונרחב שאפשר.
פסטיגנר, שתיעד את חוויותיו בחברת אנשים אלו בספרו "כאשר נבואה מתבדה", הסביר את התנהגות חברי הקבוצה באופן הבא: "הם ניסו בכל הכוח להפיץ את האמונה בנביאה" הוא כותב, "מתוך הנחה שאם עוד ועוד אנשים יכולים להשתכנע שאכן מערכת האמונות שלהם אמיתית ונכונה, הרי שכנראה היא נכונה למרות הכל."
לפי פסטיגנר, אנשים אלו חוו חוויה חמורה וקיצונית של דיסונס קוגניטיבי. והאופן שבו הם ניסו להשקיט את המחשבות הסותרות במוחם הייתה על ידי הוספה של מחשבות ואמונות שתגרום למחשבות הסותרות להיות הגיוניות. הנסיון לגייס תומכים נוספים לכת, הייתה אמורה להשקיט את המחשבות הטוענות כי הנבואה נכשלה, ובכך ליצור איזון ולהפחית את המועקה שנוצרה מתוך המחשבות הסותרות.
גם בימנו אנו
למרבה הצער, הסיפור הקיצוני של חברי הקבוצה אינו חד פעמי. בכל דור ודור עומדים עלינו נביאי שקר לכלותינו. וכאשר הם נחשפים התגובה עליהם תמיד זהה: ישנם מספר אנשים המשנים את דעותים, עוזבים את נביא השקר ואת הקבוצה, מלקקים את הפצעים, מנסים להשתקם וללכת הלאה.
לעומת זאת ישנם אנשים אחרים אשר אינם מסוגלים להתמודד עם הדיסוננס הקוגניטיבי החמור הנוצר במוחם. הם אינם יכולים לעכל את המחשבה שנביא השקר עליו הם סמכו, נביא השקר שהם קראו לו צדיק, ובקשו את ברכתו, הוא אכן נביא שקר. אדם כריזמט עם פגמים נפשיים מהותיים.
אנשים אלו יקדישו את כל שארית חייהם להפריך את ההאשמות נגד נביא השקר שלהם. הם ישבו ליד המחשב ויכתבו טוקבקים על גבי טוקבקים בנסיון להסביר את השקרים ואת העלילות. הם ייסעו אל מחוץ למדינה על מנת לתמוך ולשכנע. הם יהפכו להיות קיצוניים יותר ויותר באמונתם, ויעשו הכל על מנת שלא להתמודד עם העובדות המוטחות כנגד עיניהם.
אנשים אלו אבודים. מרביתם נמצאים במסע כה עמוק של שכנוע עצמי, עד כי כבר אין עם מי לדבר. אך שאר האנשים, אלו אשר אינם נמצאים בתוך הקבוצה, אלו העומדים מבחוץ, תוהים, מבולבלים, ואינם יודעים למי להאמין. זכרו את המסר שלימדה אותנו דרותי מרתין. זכרו, ואל תפנו אל האלילים.