לאן נעלמו האורה, השמחה והששון?

אומרים שלאסקימוסים יש עשרות מילים לתאר שלג. בגלל שהם חיים בשלג, משתמשים בשלג כחומר בניה, ומוקפים בסוגים שונים של לבן, הם פתחו מודעות לסוגים שונים של שלג, והמודעות הזאת משתקפת בשפה שלהם.

מה קרה? מה השתבש בדרך?

היהודים בזמן התנ"ך ובזמן חז"ל חיו חיים מלאים. אנחנו לעומתם חיים חיים מרוקנים ומנותקים. "ואני קרבת אלוקים לי טוב" אומר דוד המלך בתהילים. היהודים לפני הגלות חיו בזמן של הארת פנים, בזמן שיש בו קרבת אלוקים, וקרבת אלוקים היא קרבה לטוב, היא קרבה לשלמות, היא מעוררת שמחה מגוונת ורבת פנים. "כי באמת אין כל עצב בעולם למי שמכיר אור האורות של האמת" אומר לנו החזון איש.

אבל מפני חטאינו גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו. איבדנו את החיבור לה', ועמו אבד לנו החיבור לעצמינו. איבדנו את הקשר החזק עם מקור הטוב, ועכשיו אנחנו תועים ונבוכים, מחפשים ניצוצות של אור בעולם מלא חושך וקיפאון.

אנו רחוקים מה', אנו רחוקים מעצמינו, אנו בגלות.

למצוא את הדרך חזרה

לא מפתיע שבעולם המערבי של היום, אושר ושמחה הם ערכים חשובים ביותר, ומבטאים ערכים כמעט רוחניים. "מה אתה רוצה מהחיים שלך?" נשאל מגוון רב מאד של אנשים, והתשובה כמעט תמיד תהיה "אני רוצה להיות מאושר".

למה אנשים רוצים להיות מאושרים? זו אינה שאלה קשה מדי. אושר ושמחה הם רגשות נעימים ומלאי עונג, ואנשים פשוט רוצים להרגיש טוב.

אבל ברצון להיות מאושרים יש היבט עמוק הרבה יותר מאשר הרצון הפשוט להרגיש תחושות נעימות. אנשים רבים מייחסים לאושר ערך רוחני, הם תופסים את האושר כמטרה שיש לה חשיבות בפני עצמה. אדם שמצהיר על עצמו שכל מה שהוא רוצה לעשות בחייו זה לאכול ולשתות ולהתענג באופן חומרי, נתפס כאדם נהנתן וגשמי, אבל אדם שמצהיר כי הוא רוצה להיות מאושר נתפס כאדם בעל רצונות נעלים יותר.

הסיבה בשלה אושר נתפס כערך רוחני היא בגלל הקשר ההדוק שיש בין אושר לבין קרבת אלוקים שהוא מקור הטוב. כאשר אנחנו מחוברים לה', ומחוברים לעומק פנימיותינו, אנחנו מאושרים. כאשר אנחנו עושים את הדבר הנכון, וכל הסובבים אותנו עושים את הדבר הנכון והטוב, אנחנו מאושרים.

בגלל הקשר שבין הקרבה לה' לבין האושר, אנשים מתבלבלים ורואים באושר ערך חשוב בפני עצמו. אבל האמת היא שאושר אינו ערך חשוב בפני עצמו, האושר הוא רק אינדיקציה לכך שאנחנו עושים את הדבר הנכון, ושאנשים סביבנו עושים את הדבר הנכון, ושבאופן כללי, העולם מסביבנו נמצא במצב תקין וטוב.

לכוון מחדש את מערכת הערכים

בעצם הנהייה אחרי האושר, אנו חותכים את הענף שעליו אנו יושבים. אנו הופכים להיות מרוכזים בעצמינו, רודפים אחרי האושר בצורות שונות, מנסים לחפש שמחה במקומות שונים ומתאכזבים מרות כאשר איננו מצליחים למצוא אותה. אנו עלולים לבלבל בין אושר לעונג או בין אושר לנוחות, ולרדוף אחרי מותרות או תענוגים חומריים בניסיון להרגיש טוב. אבל האושר הוא חמקמק, וכמו הכבוד- הוא בורח מהרודפים אחריו.

אבל לאושר אין ערך מהותי בפני עצמו. אושר יופיע מאליו, כאשר נחייה את חיינו בצורה הנכונה, אם נתקרב למקור הטוב, נלך בדרכיו של ה' ונראה את הטוב שבכל דבר. "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון". אם נסתכל על העולם דרך משקפיים של רחמים וחנינה, נתקרב למקור הטוב. אם נעשה את הבחירות הנכונות, נתקרב למקור השלמות. אם נדע לקבל באהבה וברצון את מה שקורה לנו כאן בעולם, נתקרב למי שאמר והיה העולם.

והקרבה הזאת תפתח את ליבנו להיות שמחים ומאושרים יותר.

ומי ייתן ובקרוב יתקיים בנו הפסוק "וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר". אמן.

בת שבע קשובה לכם. יש לכם שאלות בכל נושא? שילחו לכתובת bat7@kikar.net
הפייסבוק של בת-שבע, לשאלות, הערות ולייקים