בעשורים האחרונים, העולם המדיני הלך והתחלק לשני גושים: ציר המערב ובתוכו ישראל אל מול ציר הרשע, הכולל את איראן ורוסיה, סין וצפון קוריאה ועוד מספר מדינות חסות. ברית האינטרסים בין המדינות רק הלכה ופרחה עם השנים, כאשר החרמות והסנקציות מצד המערב - רק חיזקו את הברית ביניהם.
בעשורים האחרונים, הפכו הקשרים לתלות של ממש; איראן רכשה נשק מרוסיה, רוסיה רוכשת כטב"מים וטילים בליסטיים מאיראן לצורך המלחמה מול אוקראינה, וסין רוכשת את הנפט של איראן. כאשר מעל האינטרסים הכלכליים ניצב האינטרס הראשי והמובהק - ההתנגדות למערב.
אך כעת נראה כי הברית המשותפת אינה חזקה כשהייתה.
לאחר התקיפה הישראלית המוצלחת באיראן, במסגרתה הושמדו מערכות ההגנה האוויריות באיראן ונשללו יכולות יצור טילים בליסטיים, ולמרות נסיונות הטיוח של איראן - העם האיראני חש מושפל וכועס, ואת הכעס הוא מפנה אל ידידותיה של איראן שלא עמדו לצידה בשעת מבחן.
עיתונים, חברי פרלמנט ושאר צייצנים החלו להפנות האש לכיוון רוסיה וסין, בשאלה להיכן נעלמו בזמן המתקפה, כאשר יש שקובעים כי על איראן לשקול מחדש את הברית האסטרטגית עם רוסיה משום שזו הוכחה כלא אמינה ולא אפקטיבית.
יממה לאחר התקיפה הישראלית, ערך דבר משרד החוץ האיראני מסיבת עיתונאים בה הדף את טענות ישראל לפגיעה שהתרחשה באתרים באיראן. השאלה האחרונה בהצהרה גרמה לרעש גדול במדינה.
השואל, עיתונאי איראני, אמר כי רוסיה השתמשה באיראן במלחמת אוקראינה אך השאירה את איראן לבד מול ישראל ולא הסכימה לספק לה סוללות S400 ומטוסי סחווי 35, וקרא לפוטין "חרפה" ו"נשיא תוקפני". דובר משרד החוץ האיראני כמובן הגן על הברית עם רוסיה, אך עצם השאלה שנשאלה עוררה הדים במדינה, ולטענת רבים - העיתונאי לא היה מעז להתבטאות כך נגד רוסיה אילולי היה לו אישור מהשלטונות.
יומיים לאחר המתקפה, העיתון העיתון הרפורמיסטי "הם-מיהן" בכותרת ראשית בעיתון: "היכן רוסיה וסין?". בטור הפרשנות נכתב, כי לנוכח הטענות על "יחסים אסטרטגיים" בין טהראן לבין מוסקבה ובייג'ין, ניתן היה להניח שרוסיה וסין יגנו רשמית את התקיפה הישראלית, מה שלא קרה כלל, אלא הן הסתפקו בהבעת "דאגה" מהתקיפה ומהשלכותיה האפשריות על היציבות במזה"ת.
שני פרשנים שהתראיינו לכתבה טענו, כי אין להיות מופתעים מעמדת רוסיה וסין וכי תגובותיהן מוכיחות פעם נוספת שהן פועלות אך ורק על בסיס האינטרסים שלהן, ובמיוחד רוסיה המעוניינת לשמר את קשריה עם ישראל ועם מדינות ערב. לטענת אחד הפרשנים, הדבר מוכיח שלא ניתן להתייחס לרוסיה ולסין כבעלות ברית אסטרטגיות וכי "רוסיה נוקטת באופן טבעי עמדה במסגרת האינטרסים שלה".
אתמול (רביעי) כתב עלי מוטהארי, חבר הפרלמנט האיראני ברשת X: רוסיה לא גינתה את התקיפה של ישראל באיראן, בעוד שלישראל לא הייתה זכות לתקוף כי היא היוזמת. הפקידים שלנו, שנתנו עזרה משמעותית לרוסיה בתוקפנותה נגד אוקראינה וספגו סנקציות אירופיות ואמריקניות, צריכים לדעת שרוסיה בסוף נמצאת בגוש המערבי.
לאיראנים מספר טענות על הרוסים והסינים:
ראשית, זעמו באיראן על ההתמהמהות בתגובה הסינית והרוסית, וגם היא הייתה פושרת ולא עמדה לצידה של איראן.
בנוסף, זועמים באיראן על רוסיה שלא סייעה לאיראן בהגנה בזמן המתקפה הישראלית. ולא זו אף זו, רוסיה אפשרה לישראל לתקוף משטח סוריה - שטח שבו הרוסים שולטים כמעט לגמרי.
אם לא די בכך, באיראן זועמים על כישלונן של מערכות ההגנה הרוסיות - הS300, שבשעת מבחן כשלו ולא עמדו בציפיות. למעשה, כבר ב2007 סיכמה איראן על חוזה עם רוסיה לרכישת מערכת הS-300 בשווי 800 מיליון דולר, לאחר חשיפת העסקה בין איראן לרוסיה גבר הלחץ של המערב לביטול העסקה, ואכן ב2009 הנשיא מדבדב ביטל את העסקה למרות התשלום של 167 מיליון התשלום מראש של חוזה זה בוצע על ידי איראן. מי שחידש בפתאומיות את העסקה הוא הנשיא פוטין, במהלך המלחמה באוקראינה עקב המתיחות בין רוסיה למערב.
כעת, שואלים האיראנים, האם זו המערכת לה נשאנו עיננו, והתבזנו והושפלנו ע"י רוסיה, ולבסוף, לאחר שחיכינו לה 15 שנה - היא לא עשתה את עבודתה?
באיראן נשאו עיניים למדינות הBRICS, ארגון כלכלי שמאחד את כלכלות ברזיל, רוסיה, הודו, סין, דרום אפריקה, מצרים, איראן, אתיופיה ואיחוד האמירויות הערביות. רק בינואר האחרון הצטרפה איראן לארגון, וציפתה כי יעמדו לעזרתה - מה שלא קרה בפועל.
לפיכך, עיתונאים באיראן קוראים למשטר לשנות את גישתו ביחס לרוסיה וסין משום שהם מעדיפות את הקשרים עם ישראל על פני איראן, וטוענים כי על המשטר בטהראן ליצור קשרים עם ארצות הברית ואירופה משום שרק הם יוכלו לרסן את ישראל.