באופן חריג ומסקרן, פורסם בסוף השבוע האחרון בעיתון הלבנוני אל-אח'באר הנחשב לשופרו של חיזבאללה, מאמר דעה של פובליציסט סורי שיוצא בחריפות נגד חיזבאללה ונגד איראן.
במאמר שכותרתו "הטעויות של איראן בסוריה", מותח הפובליציסט הסורי, מוחמד סייד רסאס, ביקורת חריפה על ההתנהלות של חיזבאללה ושל איראן בסוריה בשנים האחרונות.
לדבריו, לפני פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה במרץ 2011, לא היו התערבויות איראניות בענייניה של סוריה, והדאגה העיקרית של האיראנים הייתה המעבר מסוריה ללבנון כדי לספק לתנועות החמאס והג'יהאד בעזה נשק וכסף איראני, שנעשה לעתים קרובות דרך ערוץ חיזבאללה.
אלא שלאחר פרוץ מלחמת האזרחים החלה איראן לפעול בסוריה, באמצעות יועצי ביטחון "בעלי ניסיון" בדיכוי הפגנות, שאותן נטלו מדיכוי "המהפכה הירוקה" בטהראן ב-2009 (תנועה שקמה לאחר הבחירות לנשיאות איראן בשנת 2009, על מנת להפיל את שלטונו של מחמוד אחמדינג'אד), ולאחר מכן באמצעות יועצים צבאיים שסייעו למשטר וכן כניסתו של חיזבאללה לפעול בסוריה. מה שלדברי רסאס הגדיר את המלחמה כמלחמה של השיעים (אסד, איראן וחיזבאללה) כנגד הסונים (כלל קבוצות המורדים).
רסאס מונה במאמרו שורה של מקרים בהם התנכלו איראן ושלוחיה לסורים: "איראן ובעלי בריתה ובהם חיזבאללה ביצעו פעולות כמו התנכלויות והטלת מצורים שבהם נעשה שימוש בנשק ההרעבה וייבוש כפי שקרה במדאיא בפרברי דמשק".
"כמו גם הגירוש של תושבי העיירה אל-קסייר (בגבול סוריה – לבנון) ומניעת חזרתם אחרי שהביסה את האופוזיציה החמושה שם ביוני 2013".
"המיליציות של איראן ובהן חיזבאללה התנכלו לתושבי העיירות א-זבדאני בפרברי דמשק והעיירה סראקיב בפרברי אידליב".
בגלל כל האמור לעיל, כותב רסאס, עמדתם של רוב הסורים לא הייתה בעד חיזבאללה במלחמת 2024, בניגוד לעמדתם התומכת ב2006 (מלחמת לבנון השנייה) כאשר פתחו את בתיהם בפני הלבנונים, שרובם היו שיעים.
גם כאשר איראן הותקפה באפריל האחרון על הקונסוליה שלה בדמשק, ושבועות לאחר מכן כאשר הותקפו מתקנים צבאיים איראנים, וכן בספטמבר האחרון, - סורים רבים לא התייצבו עמה בסולידריות, וזאת "מבלי שהדבר הפחית את העוינות העמוקה של הסורים הללו לישראל", לדבריו "נראה כי המכות של איראן ובעלות בריתה בעם הסורי הסתירו והפחיתו את העוינות למדינה הציונית".
את המאמר הוא מסיים באמירה כי "נראה שחסן נסראללה שתמונותיו נישאו במסגד אל-אזהר בקהיר במלחמת לבנון השנייה, דבר שקרה רק עם גמאל עבד א-נאסר ב-1956 לא הבין שסוריה תגרום לו לאבד את לבם של רוב הערבים ורוב המוסלמים בעולם שהיו איתו בעת שחרור דרום לבנון בשנת 2000 ובעת המלחמה ב-2006".