המשבר הפוליטי בלבנון, שנמשך כבר זמן רב, אינו מאט. אפילו בחירתו של ראש הממשלה החדש בשבוע שעבר, חסן דיאב, שר החינוך לשעבר ופרופסור באוניברסיטה האמריקאית של ביירות, שקיבל את תמיכתן של מרבית הסיעות הפרלמנטריות, כולל חיזבאללה, לא הצילה את המצב, ומיד לאחר אישור מועמדותו יצאו אלפי מפגינים ברחבי לבנון לרחובות בדרישה להתפטרותו.
אבל קודם, מעט רקע: לבנון, שכנתה הקרובה ביותר של ישראל בצפון, שונה ממדינות ערב אחרות, במערכת פוליטית מיוחדת: התפקידים הבולטים בארגונים ממשלתיים נקבעים בהתאם לחלוקת החברה לקהילות דתיות. מערכת פוליטית זו אושרה לאחר מלחמת האזרחים בשנת 1989, ובהתאם לה הנשיא הוא תמיד נוצרי מארוני, ראש הממשלה הוא מוסלמי סוני, ויו"ר הפרלמנט הוא מוסלמי שיעי.
כמו כן, 54 מושבים בפרלמנט שמורים לנוצרים, 54 מושבים נוספים מחולקים באופן שווה בין סונים לשיעים ושאר המושבים שמורים לדרוזים ומיעוטים אתניים אחרים.
אף שמטרת הכנסתה של מערכת פוליטית זו הייתה כדי לבנות מערכת ניהול אפקטיבית, לבטל שנאה אתנית שגרמה למלחמת האזרחים ולקדם אחדות ושלום, בפועל היא הובילה למבוי פוליטי סתום, כאשר נכון לעכשיו, לבנון חווה משבר כלכלי וחברתי קשה, שחיתות נפוצה במדינה, כמו גם בעיות תעסוקה חמורות.
הקש האחרון ששבר את גב ה...אזרחים, ושאחריו התפטר ראש הממשלה הקודם סעד חרירי, היה הכנסת מס על השימוש באפליקציית ווטסאפ, שעדיפה על ידי לבנונים רבים בגלל העלות הגבוהה של תקשורת טלפונית רגילה.
יצוין, כי למרות שהקהילה היהודית בלבנון אינה גדולה, התהליכים המתרחשים במדינה משפיעים ישירות הן על עתידה והן על המצב בישראל - שבעבר חוותה כזכור שתי 'מלחמות לבנון'.
לבנון היא חלק ממה שמכונה "סהר שיעי", יחד עם עיראק, סוריה ותימן, שם יש קבוצות שיעים מקומיים החמושים על ידי האיראנים. האיומים הרבים מצד ארגון הטרור השיעי חיזבאללה, המשפיע רבות על הפוליטיקה הלבנונית, גורמים כמובן לענין רב גם בישראל, בכל תזוזה פנימית.
בעידן שהערבים הנוצרים שלטו בלבנון, התייחסו שם ליהודים בסובלנות יחסית. באמצע שנות ה-50 בביירות היו בערך 7,000 יהודים. עם זאת, כמו בכל מדינה ערבית, מצב היהודים מעולם לא היה יציב. רוב היהודים עזבו את לבנון בשנת 1967. בזמן המלחמה בין המוסלמים והנוצרים, בשנים 1975-1976, פעולות צבאיות רבות נערכו סביב הרובע היהודי בביירות, וכתוצאה מכך נפגעו מבנים רבים, כולל מרכזי עסקים ובתי כנסת.
1800 היהודים שנותרו בלבנון היגרו בשנת 1976; אלו חששו מהנוכחות הסורית בלבנון, שעלולה לשלול מהם את חופש ההגירה. מרבית היהודים היגרו לאירופה (בעיקר לצרפת), ארצות הברית וקנדה.
כיום, כמעט כל היהודים שנותרו בלבנון גרים בביירות, שם הוקמה ועדה לייצג את האינטרסים של הקהילה היהודית. כמו כן, במצב הפוליטי הנוכחי, יהודים אינם יכולים לשמור תורה ומצוות בחופשיות.
חוסר הסובלנות מגיע לממדים כה גדולים, עד שהחודש פורק בביירות פסל שיוצר על ידי האמן הבריטי נתנאל רקובה, שלא היה לו שום קשר לתרבות היהודית, אך בזווית מסוימת הוא היה דומה למגן דוד. מוקדם יותר החודש נגרם נזק ניכר לבית העלמין היהודי בעיר צידון, בו נמצא עדיין אחד מבתי הכנסת העתיקים בעולם, שנבנה בשנת 833, בתקופת חורבן בית המקדש השני.
יודגש, כי קשה לקבל נתונים מדויקים על מספר היהודים בלבנון המודרנית, מכיוון שרבים מהם מסתירים את מקורם אפילו מחבריהם. בשל כך, קיים פער משמעותי בין מספר יהודי לבנון הרשומים ככאלו, לבין הנתונים שהתקבלו מהתושבים המקומיים ומועצת הקהילה היהודית הלבנונית. ההיסטוריה המקומית מספרת כי בתחילת שנות ה, -60 היו בביירות שש עשרה בתי כנסת, כמו גם בתי כנסת יפים בערים אחרות במדינה, אך כיום כולם ננטשו, או קיימים רק כאנדרטאות, דוגמת בית הכנסת בן 322 השנים בדיר אל-קאמר או בבחמדון.
בשנת 2009, בעזרת תרומות פרטיות, החלו עבודות שיקום בית הכנסת הגדול ביותר בלבנון, מגן אברהם, שנמצא בתוך "הרובע היהודי" ואדי אבו ג'מיל. מנהיגי המדינה המוסלמים תמכו ביוזמה לשחזר את בית הכנסת: כך ראש הממשלה באותן שנים, פואד סיניורה, הדגיש כי הבעיה בעיניו היא רק מדינת ישראל, ולא הדת היהודית.
גם נציגי חיזבאללה נזכרו שיהודים תמיד היו בלבנון, ואמרו ששיקום בית הכנסת שלהם יתקבלו בברכה. למרות זאת, מרגע שהשיקום הסתיים, פתיחת בית הכנסת נדחתה מספר פעמים.
היהודים המקומיים התרחקו כל העת מישראל ומדיניותה. יתרה מזאת: בלבנון אין לקהילתם שום ייצוג פוליטי, והם מעדיפים להישאר בעילום שם בגלל הסכנה הנשקפת להם הן בשל האנטישמיות המוסלמית והן בגין חוסר היציבות הכללית באזור.
אחרי סקירה זו, ניתן לנתח את האירועים האקטואליים ולחשוב על תרחישים אפשריים, בהם המדינה יכולה להתפתח: כך אם תתממש דרישת המפגינים לבחירות מוקדמות לפרלמנט, והקמת ממשלה חדשה של טכנוקרטים - כאלה שאינם קשורים לאף אחת מהמפלגות הפוליטיות המיוצגות במדינה.
למרות שראש הממשלה החדש שנבחר, חסן דיאב, הכחיש כי הממשלה החדשה שהוא עתיד להקים תהיה לגמרי תחת השפעתו של חיזבאללה, הוא לא הצליח לקבל את תמיכתן של המפלגות הסוניות העיקריות ותנועת המחאה. מומחים מדגישים את הקשיים שזה עלול לגרום בהשגת סיוע כספי בינלאומי, הנחוץ כדי להתגבר על המשבר הכלכלי.
לצד העובדה כי מדינות ערב - עם מורכבותן האתנית והדתית - חוות קשיים בניהול מדיניות לאומית מאוזנת וסבירה, יתכן וההפגנות הן עדות לכך שההשפעה האיראנית במזרח התיכון נמצאת במשבר, משום שהיא משקיעה רבות במימון קבוצות מזוינות שיעיות והפצת רעיון האסלאם הפוליטי, אך אינה תורמת בשום דרך לפתרון הבעיות הנוכחיות של השיעים בתחום הכלכלי ויצירת רמת חיים הגונה.
ההפגנות המתמשכות עשויות להפוך לתקדים המעורר מצב דומה באיראן עצמה, לה יש בעיות דומות: שחיתות, אבטלה, רמת חיים נמוכה וחלוקה לא אחידה של העושר.
מאידך, חוסר היציבות בלבנון יוצרת סכנה ממשית עבור ישראל, בגבול הצפון ומעבר לו, כאשר חיזבאללה עלול לארגן פרובוקציות נגדה, כדי להסיח את תשומת הלב מההפגנות והבעיות הפנימיות, כפי שקרה בעבר.
לבסוף, אם הכוחות הפוליטיים בלבנון לא יצליחו להקים ממשלה ולהשיג שיווי משקל פולטי במדינה, המצב עלול להוביל למלחמת אזרחים חדשה, שתגרום סכנה לא רק ליהודי ביירות הנותרים, אלא כאמור גם לישראלים, מה שעלול לשנות את יחסי הכוחות בכל האזור.