בספר ה'חינוך' (מצוה תר"ג) כתב שנוהגת מצווה זו בכל מקום ובכל זמן, אך בזכרים בלבד, שכן עליהם מוטלת חובת המלחמה ונקמת האויב, ואילו הנשים פטורות ממנה.
ב'מנחת חינוך' (אות א) תמה על דבריו, והעיר שיש צורך בראיה לפטור נשים ממצות עשה שאין הזמן גרמא, ובפרט כאשר כרוכה בכך גם מצוות לא תעשה. כמו כן, מהגמרא בסוטה (מד, ב) עולה כי במלחמת מצווה אף הכלה יוצאת מחופתה, ומשמע שגם נשים שייכות במצווה. לכן מסקנתו היא שכל אישי ישראל, גברים ונשים כאחד, חייבים במצווה זו ככל מצוות עשה שאין הזמן גרמא.
למעשה, נחלקו הפוסקים בשאלת חיוב הנשים בשמיעת 'פרשת זכור'. ה'אבני נזר' (או"ח, סי' תקט, אות ב) הצדיק את שיטת ה'חינוך' בכך שניתן לומר שזוהי מצוות עשה שהזמן גרמא, שכן לנשים אין חיוב של מחיית עמלק כלל בשבת, וממילא אין זה נחשב כזמן חיוב המצווה לגביהן. כדבריו מצינו גם בשו"ת 'דברי חיים' (ח"ב, סי' יד, ד"ה תשובה), שקבע כי נשים פטורות מקריאת ד' פרשיות.
כ"ה גם ב'הנהגות והוראות ממרן החזון איש', שרשם מרן הגרח"ק מפי אמו, אשת מרן ה'קהילות יעקב' (טעמא דקרא עה"ת, עמ' תכג, כג), וכן ב'ארחות רבינו' (ח"ג, עמ' לג), שאין הנשים חייבות בשמיעת פרשת זכור.
לעומת זאת, בשו"ת 'תורת חסד' להגאון מלובלין (ח"א, סי' לז) כתב שחכמים לא תיקנו חובה זו לנשים, משום שאינן בכלל קריאה בספר תורה. לפיכך, נשים יוצאות ידי חובתן בזכירה בפה ובסיפור בעלמא, וגם אינן מחויבות בכך מדי שנה. הוא אף מסתייג מהחמרה בענין, מאחר שהיא עלולה להוביל לקולא, ולדבריו אין זה מן הראוי שנשים תבואנה לבית הכנסת יחד עם האנשים לצורך שמיעה זו, שכן מעולם לא ראינו מי שהצריך זאת.
גם ה'כף החיים (שם, סק"ל) פסק שנשים אינן חייבות בשמיעת 'פרשת זכור'. אך הוסיף שבעיקר מצוות זכירת מעשה עמלק הן חייבות, משום שהיא איננה מצוות עשה שהזמן גרמא. מסקנתו היא שאם נשים באות לשמוע, יש להן שכר, שהרי אפילו על קיום מצווה שאדם אינו מחויב בה – אם עושה אותה, יש לו שכר, אף שאינו כשכר המצווה ועושה.
דעות המחייבים
יש שכתבו כי נשים חייבות ללכת לבית הכנסת ולשמוע קריאת 'פרשת זכור'. כך כתב בשו"ת 'בנין ציון' החדשות לבעל 'ערוך לנר' (ח"ב, סי' ח), בשם מהר"נ אדלר, רבו של החתם סופר: "קיבלתי מאדמו"ר הגאון רבי אברהם בינג זצ"ל, הגאב"ד דק"ק ווירצבורג, בשם רבו החסיד שבכהונה הגאון מו"ה נתן אדלר זצ"ל מפראנקפורט, שהנשים חייבות. והוא אף הקפיד שאפילו המשרתת שלו תשמע 'פרשת זכור'. וכן נהגתי אחריו."
מנגד, ב'משנה ברורה' לא הביע עמדה חד משמעית בנושא זה, אך ב'ספר המצוות הקצר' לחפץ חיים (מצוות עשה עו), כתב: "ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות".
עניין זה מעורר פליאה, שכן בספר 'מנהגי מהרי"ץ הלוי' (ח"ב, עמוד עד) מסופר: "שמעתי מדודי, רבי אלכסנדר שטרנבוך, ששמע מבתו של מרן ה'משנה ברורה' זי"ע, הרבנית זקס ע"ה, כי אביה לא נתן רשות לנשים ללכת לבית הכנסת לשמוע 'פרשת זכור' על פי דעת רבנו הגר"א באיגרתו, ואף לא בשבתות וימים טובים, מלבד יום הכיפורים וקריאת המגילה בפורים.
היא הוסיפה כי אף לקריאת 'פרשת זכור' לא נתן לנשים רשות ללכת לבית הכנסת, שכן לדעתו נשים יוצאות ידי חובה בזכירה בפה ואינן צריכות לשמוע את הפרשה מספר תורה". גם ב'ארחות רבינו' (ח"ג, עמ' ל"ג) נכתב שמרן הסטייפלר הקפיד על בנותיו, אף כשהיו קטנות, שילכו לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור.
למעשה, ברוב קהילות ישראל נתפשט המנהג להחמיר ולחייב נשים בשמיעת קריאת פרשת זכור בציבור מתוך ספר תורה. כך כתב מרן ה'מנחת יצחק' (ח"ט, סי' סח): "למעשה, נקטו כרוב הפוסקים שנשים חייבות לשמוע פרשה זו בקריאה בתורה, ונתפשט המנהג ברוב הקהילות שנשים באות לבית הכנסת לשמוע קריאת פרשת זכור".
כך גם הורה מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, כי נשים תלכנה לבית הכנסת לשמוע הקריאה, כפי שהובא בספר 'הליכות בת ישראל' (פכ"ב, הע' ד). בנוסף, ב'הליכות שלמה' (הלכות תפילה, פ"ה, 'ארחות הלכה', הע' 68) צוין שמרן הגרשז"א היה מהדר בכך, ואף היה שולח לקרוא לזוגתו הרבנית ע"ה לשמוע 'קריאת זכור'.
בשו"ת 'ציץ אליעזר' (חכ"ב, סי' לח) כתב: "יוצא לנו להלכה שאין לערער על מנהגן של נשים אשכנזיות בזמן הזה, המרגישות כמחויבות בכך ועושות כל המאמצים – בזירוז אבותיהן ובעליהן – ללכת לבית הכנסת ולשמוע בציבור קריאת 'פרשת זכור' מספר תורה".