

הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת), אשר נולד בו' בסיוון ה'תר"ג, היה דמות רבנית בולטת אשר הטביעה את חותמה בעולם התורה וההלכה. האדר"ת שימש כרבן של קהילות מרכזיות בליטא וירושלים, והנהיג את עדתו בדרכו הייחודית.
האדר"ת החל את דרכו הרבנית בפוניבז', שם התמנה לרב העיר בגיל 29. בתקופת כהונתו שם, הוא נודע במסירותו הרבה לרווחת הקהילה, ובפרט לדאגה לנזקקים. הוא לא הסתפק בישיבה על כס הרבנות, אלא נסע בעצמו לאסוף תרומות עבורם.
לאחר 18 שנים בפוניבז', הוזמן האדר"ת לכהן כרבה של העיר מיר, תפקיד אותו קיבל בל"ג בעומר ה'תרנ"ג. גם בתפקידו זה המשיך בעשייתו הברוכה, תוך שהוא משמש מורה דרך ומנהיג רוחני לתושבי עירו.
בשנת ה'תרס"א, נקרא האדר"ת על ידי הרב שמואל סלנט לשמש כעוזרו ברבנות ירושלים. הוא נענה לקריאה ועלה לארץ הקודש, מתוך מטרה להמשיך את מפעלו של הרב סלנט ולחזק את היישוב היהודי בירושלים. בירושלים, יזם האדר"ת את הקמת העירוב בין העיר העתיקה לשכונות החדשות, ואף מימן זאת בסתר מכספו האישי.
האדר"ת היה חותנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בתחילה, בתו של האדר"ת, אלטה בת-שבע, נישאה לרב קוק, אך היא נפטרה כעבור שלוש שנים. לאחר מכן, הרב קוק נישא לרייזא רבקה, שהיא אחייניתו של האדר"ת, והרב קוק חיבר לזכרו את הספר "אדר היקר".
לצד פעילותו הרבנית והציבורית, האדר"ת היה תלמיד חכם עצום ופורה, אשר כתב למעלה מ-120 ספרים. בין חיבוריו ניתן למנות את "שבת אחים", שנכתב יחד עם אחיו התאום, "מעשי למלך" על הרמב"ם, ו"נפש דוד", חיבור אוטוביוגרפי. ספריו משקפים את גאונותו התורנית, את הבנתו העמוקה בהלכה ואת רגישותו האנושית.
האדר"ת נפטר בג' באדר א' ה'תרס"ה, ישיבת אדר"ת בבת ים ורחוב בשכונת קריית שמואל בירושלים נקראו על שמו, ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים
האדר"ת - עובדות והנהגות
סיפר רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל: כאשר נפטרה בתו של האדר"ת, נקבעה שעת הלוויה לשעה מסוימת. אנשי ה"חברא קדישא", שהכירו את המרא דאתרא כאדם המקפיד על זמניו ומעולם לא איחר, התייצבו בדיוק בזמן וביקשו לצאת לדרכם. אלא שאז נכונה להם הפתעה – הרב נותר סגור בחדרו ולא יצא בזמן שנקבע.
המתינו עוד זמן מה, אך כשהרב לא הופיע, החל להתעורר בקרבם חשש שמא אירע לו דבר-מה. בעודם מתדיינים למי לפנות כדי לבדוק את שלום הרב, נפתחה הדלת, והאדר"ת יצא מחדרו והלוויה יצאה לדרכה.
לימים, גילו מפיו את פשר העיכוב: "נצטווינו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה. אך כאשר עמדתי לברך 'ברוך דיין האמת', שאלתי את עצמי – האם אכן קיים אצלי ה'כשם'? האם הייתי מברך באותה שמחה לו הייתי מכניס את בתי לחופתה או כאשר נולדה? הרגשתי שעדיין חסרה לי אותה תחושת שמחה. לכן הסתגרתי בחדרי, עד שהצלחתי לסגל לעצמי את אותה תחושה של שמחה שליוותה אותי ביום שבתי באה לעולם. ורק אז ברכתי בלב שלם: 'ברוך דיין האמת'."
דבריו של האדר"ת הותירו את השומעים נדהמים ונרגשים. אחד מהנוכחים אזר אומץ ושאל: "כיצד ניתן להגיע לדרגה כה גבוהה?"
חייך הרב והשיב במשל: "אדם הולך ברחוב ולפתע חש במכה חזקה על כתפו. מתוך הרגל, הוא מסתובב בזעם, מוכן להשיב מכה תחת מכה. אך אז הוא מגלה שמי שהכהו אינו אלא חברו הטוב, שלא ראה זה שנים. מיד משתנה הכול – הכעס מתחלף באהבה, והוא מחבק ומנשק את חברו בשמחה, מבלי לזכור כלל את הכאב."
הוסיף האדר"ת ואמר: "גם אני קיבלתי מכה. אך כאשר הסתובבתי לאחור לראות מי נתנה לי – ראיתי את אבא שלי."