קולן של סופרים | הגאון הרב שמשון רפאל הירש - ספר 'חורב'

השבוע, כ"ז הטבת, חל יום פטירתו של הרש"'ר הירש, מגדולי רבני גרמניה מחנך גדול ופרשן מעמיק ומהלוחמים העזים ביותר שקמו כנגד הרפורמה.

רבי שמשון רפאל הירש נולד בט' בסיוון ה'תקס"ח (20 ביוני 1808) בהמבורג, גרמניה, ונפטר כ"ז בטבת ה'תרמ"ט (31 בדצמבר 1888) בפרנקפורט.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

הוא כיהן כרב בקהילות אולדנבורג (ה'תק"ץ–ה'תר"א, 1830–1841) אמשטדן ומורדוויק (ה'תר"א–ה'תר"ז, 1841–1847) ניקולשבורג (ה'תר"ז–ה'תרי"א, 1847–1851) – כרבה של מורביה. פרנקפורט (ה'תרי"א–ה'תרמ"ט, 1851–1888) – שם הנהיג את הקהילה האורתודוקסית הנפרדת, שהיוותה מודל ליהדות הניאו-אורתודוקסית

מעבר לספריו הידועים "חורב", "איגרות צפון" ופירושו הנודע לתורה, הרש"ר הירש חיבר מגוון רחב של ספרים ומאמרים בתחומים שונים. חלק ממאמריו פורסמו בכתב העת "ישורון", אותו ייסד, ולימים נאספו וראו אור באוספים מיוחדים. כתביו יצאו במהדורה מקובצת בין השנים 1902–1910 בפרנקפורט, ובהמשך תורגמו בחלקם לאנגלית על ידי הוצאת פלדהיים תחת הכותרת Collected Writings of Rabbi Samson Raphael Hirsch.

בין חיבוריו הנוספים:

• "שמש מרפא" – שאלות ותשובות, חידושי הש"ס ואיגרות.
• "המצוות כסמלים" – דיון במשמעותן של המצוות כחלק מפולמוסו נגד הרפורמה.
• פירוש על תהילים, ספר משלי ומסכת אבות.
• "נפתולי נפתלי" – ביקורת חריפה על תנועת הרפורמה של אברהם גייגר ושמואל הולדהיים.
• "יסודות החינוך" – אסופת מאמרים על חינוך.
• "במעגלי השנה" – לקט כתביו על חגי ישראל.
• "מתנה טובה" – מאמרים על השבת.

רעיונותיו של הרש"ר הירש על "תורה עם דרך ארץ", דמותה של הקהילה היהודית וערכיה החברתיים והמוסריים של היהדות, השפיעו רבות על עיצוב היהדות האורתודוקסית בזמננו. כתיבתו עסקה גם בסוגיות כגון מעמד האישה ביהדות, חשיבות התלמוד ומעמדה של האגדה. מורשתו נותרה משמעותית עד ימינו, ואף התוותה דרך לקהילות רבות בהן נוהגים כשיטתו בשילוב תורה על דרך ארץ, דבר שהציל רבים ושמר על קהילות שלימות קרובות ליהדות ולשמירת תורה ומצוות.

מבנה הספר

ספר חורב הוא למעשה ספרו הראשון של הרב, 'פרי ביכורים', עליו טרח בשנות העשרים לחייו ויצא לאור בשנת תקצ"ז (1837). הספר התחבר בלשון גרמנית, דבר שלא היה רגיל באותן השנים ואף עורר הסתייגות מסויימת. הסיבה לכך היא שהרש"' ייעד את הספר עבור בני הדור הצעיר וכפי שכתב 'אם ברצוני לדבר אל בני זמני, חייב אני לדבר אליהם בלשון אשכנזית ובכתב אשכנזי' (אגרות צפון- אגרת יט).

השפה שבה בחר הרש"ר לכתוב את הספר היא בעלת סגנון של דרוש בעל פה, כשל שיחה, ולא כפי שנהוג לכתוב בספר, גם כן דבר חדש שלא היה מצוי ומטרתו להעניק לספר אופי של שיחת מוסר. הניסוח הוא גם כן בלשון נוכח, כאיש הפונה אל רעיהו.

מטרת הספר היא לבאר את המצוות בדגש ע לשני אופנים: א. "להביא לידיעתינו את חוקי ה' ומשפטיועל כל תכונם והיקפם באופן שיהיה ברור לנו מה מוטל עלינו לעשותבחיים וממה עלינו להימנע". ב."להתבונן בדברי ה' כמקשה אחת...להביאם ככל שאפשר לידי מושגים הנתונים לתפיסת בשר ודם..."

הספר מחולק לשישה חלקים:

א. תורות - מצוות שהן עקרונות יסוד המחשלים את הרוח והנפש לחיים, כדוגמת יראת ה' ואהבת ה', התקדשות והימנעות ממידות רעות.

ב. עדות - אותות וסמלים המעידים על אמיתות היסוד של חיי עם ישראל, כדוגמת איסור מלאכה בשבת, מצוות המועדים, תפילין וציצית.

ג. משפטים - דברים שעניינם צדק כלפי בני אדם, כדוגמת נהיגה בצדק, כיבוד גוף האדם (בכך שנמנעים מלפגוע בו או כמובן להורגו) דיני נזיקין ומידות ומשקולות.

ד. חוקים - מצוות הצדק כלפי כל המצוי הכפוף לאדם: אדמה, צומח, חי, גוף האדם עצמו, נפש, רוח, והיוצא מפי אדם, כדוגמת שילוח הקן, צער בעלי חיים, ריחוק מעריות ומאכלות אסורות.

ה. מצוות - ציוויים על מעשה חסד כדוגמת הליכה בדרכי ה', כבוד ת"ח והורים, וקידושין ונישואין.

ו. עבודה - עבודת ה', כדוגמת תפילה וראית התורה וברכות.

בהקדמת הספר כותב הרש"ר הירש כי את המקורות ההלכתיים שהביא בספר לקח מדברי השולחן עלוך ופירוש באר היטב שעליו המצויים ביד הכל ולא הביא מפוסקים מאוחרים יותר. לחיבור ניתנו לימים הסכמות מגדולי הדורות היו אחריו, הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור והגאון ר' חיים עוזר גגרודזנסקי ששיבחואת החיבור והמחבר.