רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל, נולד בשנת תרע"ב, בעיירה דוקלה שבגליציה המזרחית. ונפטר בתאריך כ"ז בטבת תשנ"ח, במונטריאול, קנדה. כבר מילדותו ניכרו בו כישרונות נדירים שהפליאו את רבותיו. הוא נודע כעילוי, ששקד על לימוד התורה בכל רגע.
בצעירותו, היה מסיים מסכתות שלמות בעל פה בעת הליכתו לתלמוד תורה. מיד לאחר בר המצווה, חיבר את ספרו ההלכתי הראשון, "פרי פנחס". באותה תקופה, ערך את המאסף התורני "אוהל תורה" שבו השתתפו גדולי תורה מפורסמים. בהגיעו לגיל 15, כבר התפרסם כעילוי מדוקלה, ודפי הגמרא היו שגורים בפיו. סבו, הגאון רבי טעבלי זצ"ל, הכניסו לבית דינו ושאל לדעתו גם בעניינים קשים, והוא תמיד קלע למטרה.
בישיבת חכמי לובלין
לאחר תקופה, נכנס ללמוד בישיבת חכמי לובלין והיה לתלמידו המובהק של המהר"ם שפירא זצ"ל. המהר"ם שפירא התפעל מבקיאותו ואמר כי הוא מובטח שיגדל להיות מגדולי הדור. הרב שפירא אף מינה אותו לבוחן את התלמידים החדשים, תפקיד שדרש ידע עצום. מסופר כי רבו העיד עליו שיודע 2200 דפי גמרא בעל פה.
בזמן מלחמת העולם השנייה, לאחר פלישת הנאצים לפולין, נסע לקובה דרך סיביר, ומשם לשאנגחאי. שם, יחד עם קבוצת תלמידי ישיבת חכמי לובלין, המשיכו את לימודיהם תחת הנהגתו של רבי שמעון שלום קאליש. בשנת תש"א (1941) הגיע לקנדה. הוא תיאר את תלאותיו בספר זיכרונותיו "פון נאצישען יאמערטאל".
עם הגיעו לקנדה, התמנה לרבה של קהילת "עדת ישורון" במונטריאול ולראש ישיבת "מרכז התורה". בהמשך, התמנה לראש ישיבת תומכי תמימים של חסידות חב"ד במונטריאול, ולמנהל ועד הרבנים וראש בית הדין של קהילת מונטריאול. הוא הוזמן לכהן כרב בקהילות גדולות יותר, אך סירב ונשאר במונטריאול. בשנת 1969, לאחר פטירת הרב יהושע הירשהורן, מונה לרב הראשי של מונטריאול.
הרב הירשפרונג זצ"ל היה בעל בקיאות נדירה בתורה. הוא זכר את כל התלמוד הבבלי ואת ארבעת חלקי השולחן ערוך בעל פה. אמרו כי היה הולך כשגמרא צמודה לבית שחיו, אך באמת לא היה צריך לעיין בה כי ידע אותה בעל פה מילה במילה.
הצעות הרבנות שדחה רבנו
כבר בצעירותו יצא שמו בעולם כגאון מופלא ונדיר. כשעזב מרן הגר"י אברמסקי זצ"ל את העיר לונדון ונתפנה שם כסא הרבנות, פנו רבני לונדון לרבנו שיואיל נא לקבל את הרבנות על עצמו, גם הגר"י אברמסקי בעצמו התעניין באופן אישי לרצותו, אולם כשהצעה זו נודעה במונטריאול נעשתה כל העיר כמרקחה ובסערות ותחנונים ביקשו מרבנו שלא יעלה ח"ו על דעתו לצאת את מונטריאול ולעזוב אותם.
בשנת תשי"ג כשהתפנתה משרת הרבנות באנטוורפן, הוגשה הצעה מטעם הקהילה באנטוורפן לרבנו שיואיל לעלות על כסא הרבנות באנטוורפן ושוב החלה סערה רבתי ברחבי מונטריאול התורנית, כשהתושבים לא נתנו לו לנסוע שמה אפילו לימים אחדים להכיר שם את המצב בלבד, מחמת פחד שמא ירצה ח"ו רבנו להישאר שם.
הגר"פ חיבב את קנדה, מאחר שראה בה מקום הולם להתעלותו בתורה. כאשר הגה"ק מסאטמר זי"ע שלח אליו שליח שיבוא לשמש כראב"ד ירושלים לאחר פטירתו של הראב"ד הגר"פ אפשטיין זצ"ל בשנת תש"ל, סירב נחרצות ואף התבטא: וכי מה ארוויח אם אתמנה כרבה של ירושלים, לוויה גדולה? אני מסתפק בפחות.
כעבור כשנתיים, עם הסתלקותו של הראב"ד הגר"ד יונגרייז זצ"ל, שלח אליו הרבי מסאטמר שליחות נוספת לכהן כראב"ד במקומו אך גם עתה סירב להצעה באומרו: "מה אני צריך זאת, עם כל הטרדות שבכך, הרי אני שואף לשבת וללמוד במנוחה"… (על פי גדולת פנחס וגיליון הפרדס' שנת תשכ"ח, המבשר התורני)