קולן של סופרים | הגאון רבי אברהם פלאג'י - ספר 'פדה את אברהם'

שמחים אנו לבשר לקהל הקוראים כי נחל בס"ד בסדרת כתבות חדשה, סדרה בה נציג את משנתם של גדולי ישראל מדורות עברו בדגש על חיבורים שהותירו לברכה אחריהם. לא נציג מעבר למיעוט הנדרש מקורות ימיהם או תולדותיהם וכיוצא בהם, על כך כתבו וחתמו רבים וטובים בפניהם ושלא בפניהם, אנו נשתדל להציג את משנתם, דעתם בעניינים שונים, כדי להעניק לקרוא מעט מאוצרות ההוד של תורת קדמונינו שלא תמיד עולה בידו של אדם להגיע אליהם, ואם יעורר הדבר את הקורא לעסוק ביתר הרחבה בחיבורים אשר להם ולהגדיל תורה ולהאדירה, והיה זה שכרנו.

רבי אברהם פלאג'י - ספר פדה את אברהם

רבי אברהם פאלאג'י זצ"ל (נולד ב-י"ג בחשוון ה'תקס"ט ונפטר ב-כ"ג בטבת ה'תרנ"ט-1808-1899) היה רב העיר (חכם באשי) איזמיר שבטורקיה ובנו של הגאון הנודע רבי חיים פלאג'י זצ"ל. הוא שימש כרב הראשי של איזמיר במשך כשלושים שנה עד פטירתו. היה נוהג לחתום את תשובותיו בשם אפ"י ומשום כך היה ידוע בכינויו "רב אפ"י" (ראשי תיבות: אברהם פלאג'י יצ"ו). חלק מכתביו, עם כתבים נוספים רבים של רבני דורו, נשרפו בשריפה הגדולה באיזמיר בשנת תר"א (1841).

רבי אברהם סייע רבות לאביו רבי חיים בעריכת ספריו וזכה גם הוא לחבר חיבורים רבים כשרבים מהם בנויים בצורת מערכות לפי סדר האלף בית, חלק מספריו הם: שמע אברהם (חלקים א-ב, תרמ"ט), שמו אברהם (חלק א, תרכ"ז), שמו אברהם (חלק ב, תרנ"ו), אברהם אזכור (תרמ"ט), אברהם אנוכי (חלקים א-ב, תרמ"ט), אברהם את ידו (תרמ"ו), אברהם את עיניו (תרמ"ו), ברך את אברהם (תרי"ז), וימהר אברהם (תרמ"ד), זכותיה דאברהם (תר"נ), ויקרא אברהם (תרמ"ד), פדה את אברהם (תרנ"ד), צוואה מחיים (תרכ"ח), אברהם שנית (תרמ"ט), ואברהם זקן (תרנ"ט), והוכיח אברהם (תרי"ג, תרכ"ב), ויוסף אברהם (תרמ"א), וישכם אברהם (תרמ"ה), ויען אברהם (תרמ"ו), כבוד יעקב (תרנ"ב).

מבנה הספר

ספר 'פדה את אברהם' התחבר כספר מערכות בעניינים שונים, הלכה אגדה דרוש וחידוש, כשלפעמים ערך מסויים מכיל שאלה ותשובה בעניין עליו נשאל ומבני הספר הוא לפי סדר האלף-בית.

את שם הספר מנמק רבי אברהם בכך שכוונתו היתה לרמוז על סבו, אבי אביו, רבי יעקב שנרמז בתחילת הפסוק "כה אמר יהוה אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו" (ישעיה כט כב). בפתיחת הספר מספר רבי אברהם על יחסו של סבו אליו וכותב 'נער היתי וגם זקנתי והוא היה רבי המובהק... ובשוכבנו ובקומינו לא זזה ידי מתוך ידו לאוקמי גרסא בסיעתא דשמיא'.

עוד מספר רבי אברהם כי גם אביו רבי חיים היה מצטרף ללימודם והם זכו ו'היינו לומדים בלילות שלושתינו יחד דנתקיים לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם', ועוד טעם לכך שקרה שם הספר על שם פסוק הרומז לסבו הוא לפי שרבי יעקב ויתר על כבודו ועל אף שהיה אבי אביו של רבי אברהם הסכים שיקרה נכדו אברהם על שם אבי אימו, שלא כפי שנהגו.

מתורתו

בספר עורך רבי אברהם מערכה אחר מערכה, ונציג מעט מדבריו:

• בערך 'אחרון' (מערכת א אות ז) כתב בשם הרשב"א כי כינוי 'אחרון' מופיע בחז"ל גם כאשר יש אחריו עוד, אלא שהוא אחרון לראשון שלפניו, ואף שני בסדר יכול להקרה אחרון, וכמו שכתוב 'וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ולאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים' (בראשית לג ב). ולפי זה מבאר הרב את דברי הפסוק 'אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים' (ישעיה מד ו), אומר הקב"ה, אני אחרון אך לא אחרון שיש אחריו עוד אלא 'ומבלעדי אין אלהים' כלל וכלל.

• בערך 'לא תחנם' (מערכת ל אות ג) שואל הרב כיצד נתן אברהם אבינו למלך סדום את הרכוש במתנה, הרי מלך סדום אמר לו 'תן לי הנפש והרכוש קח לך' וכשסירב אברהם בכך הוא למעשה נתן מתנת חינם לגוי? על כך משיב הרב שכוונת אברהם לא היתה להנאת מלך סדום אלא להנאת עצמו 'ולא תאמר אני העשרתי את אברם' ולכן היה הכרח לאברהם להביא למלך סדום את הרכוש, וראיה לכך ממה שביקש אברהם ממלך סדום לקחת חלק עבור 'אשר אכלו הנערים', ואם היינו אומרים שאברהם סרב לקחת ממון בגלל שהיה עשיר, למה עבור הנערים לקח? וכי לא יכל לתת להם משלו? אלא שרק לעצמו אסור היה לו לקחת משום 'ולא תאמר אני העשרתי..' אבל עבור שכר הנערים לא קיים החשש הזה ומשום כך חייב היה אברהם לקחת חלק הנערים שלא יהיה איסור לא תחנם.

• בערך 'לימוד' (מערכת ל אות ט) כותב הרב שכשעושים יארצייט אזי יש לחלק הלימוד כך, אם היה הנפטר 'בעל בית', ראוי שאת הלימוד יערכו דווקא בין מנחה לערבית, אך אם היה הנפטר תלמיד חכם, כל שעות היום טובות ללימוד ביום השנה, והסיבה לחילוק היא על פי סוד.

• בערך 'מזבח' (מערכת מ אות ד) הביא הרב את דברי הגמרא בדבר השאלה כיצד ידעו את מקום המזבח המדוייק בבית שני (זבחים סא ע"ב) והביא ג' ישובים שנאמרו שם: א.הורה את המקום מיכאל השר הגדול ב.הריחו ריח אברים ממקום המזבח ג. ראו אפרו של תמורת יצחק אבינו בעקידה שהוקרב שם במקום מזבח. רמז לכך מצא הרב בפסוק 'מזבח אדמה...בכל המקום אשר אזכיר את שמי' אש"'ר ראשי תיבות א'פרו ש'ר ר'יח.

• בערך 'נחה' (מערכת נ אות א) כתב הרב מה ההבדל בדברי רבותינו בין לשון 'נחה דעתו' ל'נתקררה דעתו', ופירש שנתקררה דעתו היא לשון המשמשת היכן שלא נעשה חפצו של האדם בשלימות אלא במקצת, ואילו נחה דעתו נאמר כשנעשה רצונו בשלימות.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

הרבה יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן, ספריו של רבי אברהם פלאג'י רחבים מיני ים ועשירים עושר רב, בכל תחום הראה בקיאות עצומה והפליא לעשות.