כ"ק האדמו"ר רבי ברוך הגר זצ"ל מסערט ויז'ניץ נולד לאביו רבי ישראל בעל ‘אהבת ישראל’ מויז’ניץ ולאמו מרת הינדר בתו של רבי מאיר הורביץ בעל האמרי נועם מדז’יקו זצ"ל.
ויקרא שמו בישראל ‘ברוך’ ע"ש סבו בעל ‘האמרי ברוך’ שנפטר זמן קצר טרם לידתו, ואכן מעשה אבות סימן לבנים ויגדל הילד וכבר בנערותו ניכר שלגדולות נועד, אביו ‘אהבת ישראל’ היה רגיל לקרוא לו בחיבה יתירה "החכם שלי”, ואת יתר אחיו גם הוסיף להם כינוי המבטא את מעלתם. את בנו בכורו רבי מנחם מנדל מווישווא כינה ‘ארון ספרים, את אחיו רבי מ"מ היה מכנה ‘המנהיג’, את בנו רבי אלעזר בעל הדמשק אליעזר היה מכנה ‘נפש גדולה’ וכאמור את בנו רבי ברוך ‘החכם שלי’.
בערוגה קדושה ופלאית זו צמח רבנו לאילנא רברבא, שיחותיו וחידושי תורתו כבר מגיל צעיר נעשו לשיחה והכל היו מדברים אודותיו.
בהגיעו לפרקו נשא בזו"ר את הרבנית הצדקנית בת האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא זצ"ל. וזו"ש נשא הרבנית מרת צירל ע"ה בתו של הרה"צ רבי אליעזר ניסן הורוויץ בן הצדיק הנסתר הרה"ק רבי נפתלי חיים זצ"ל מצפת שהיה בנו בכורו של בעל האמרי נועם.
טרם מלאו לו שלושים שנה, נבחר לשמש ברבנות ריסקיוו בחבל מרמרוש שם כיהן בתפקיד זה כשלוש שנים ומחצה.
לא תגורו מפני איש
חסידים מספרים לראש השנה נהג רבנו גם בתקופת רבנותו לנסוע אל אביו בגרוסוורדיין כשאת הדרשה המסורתית של שבת שובה הוא מקדים ומשמיע בשבת אחרונה של השנה החולפת שנה אחת יצא בדרשה זו במלים בוטות נגד חלק מהציבור שנסחפו ברוחות הזמן והנהיגו בביתם דברים לא רצויים המהווים סכנה ליהדות הוא לא נקב בשמות פורצי הגדר אבל כוונתו היתה נהירה לכל המקשיבים והאוירה נעשתה טעונה חומר נפץ כיון שהשלים את דבריו עמד רבנו והכריז כהאי לישנא יתכן שיש בקהל אנשים שנפגעו מדברי אלא אין בהם האומץ לקום ולהביע בפני את רוגזם אייעצם איפוא שישלחו כתב פיטורין אלי באמצעות הדואר כאשר אסתופף בימים הקרובים בצל אבי בגרוסוורדיין כי באמת מוכן אנכי לוותר על כסא הרבנות בקהלה כזאת.
פעם אחרת אמר רבנו משול אנכי לאדם שיש לו חנות של מראות וכל העובר על פניה ומסתכל בראי מוצא את בבאותו והיה כי יעבור שמה אדם מכוער מה לו כי ילין על בעל החנות הן לשם כך התקינו מראות כדי שיווכח בכיעורו ויראה לייפות ולתקן עצמה אף אני אינני אלא מראה לכל אחד כיצד בבואותו משתקפת וממילא אין שום סיבה להתרעם עלי כי הברירה ביד כל איש לתקן את עצמו (מתוך ספר הילולא קידשא).
כי לא תשכח
רבנו היה שימש כרב במקומות נוספים וקצרה היריעה, אך טרם המלחמה שהוא שימש ברבנות העיר ‘בסערט’, בה ישב על עלות הכרות הנאצי, ומשם נקרא עד אחרית ימיו "הרב מסרט".
עם פטירת אביו, בעל ה"אהבת ישראל" ביום ב’ תרצ"ו, בניו הקדושים החלו להנהיג את עדותיהם, רבנו שב לעירו ‘סרט’ ושם הקים את חצרו לשם ולתפארת, יסד ישיבה שם היה משמיע בעצמו שיעורים בגפ"ת, ותחת עינו הבוחנת השגיח על סדר לימוד הבחורים, בהקמת הישיבה בירך רבנו את ‘ברכת שהחיינו’ וכדין בונה בית חדש, והוסיף ואמר – כי מבניין רוחני זה יצמחו ויעלו יהודים תלמידי חכמים שיעשו נחת רוח ליוצרם ועל עיקר כוונתו בברכת שהחיינו.