חנה מדברת אל לבה
ר' מנחם עזריה מפאנו (הרמ"ע. ראש ישיבה בעיר ריגיו ורב במנטובה. ש"ח - ש"פ;) אומר: "אסור לנענע גופו בשעה שאדם מתפלל. לא נאמר כל עצמותי תאמרנה אלא בשבחו של מקום, כדכתיב: ה' מי כמוך, אבל בתפילה למדנו בה כמה הלכתא גברוותה - מקרא דחנה וזו לדידן אחת מהן, דכתיב: רק שפתיה נעות, רק מיעוטא הוא. ואי לאסור השמעת קול, והרי בפירוש נאמר: וקולה לא יישמע, הא אינו ממעט אלא תנועת הגוף. וכן כתיב בחיות הקודש : בעמדם תרפינה כנפיהם'. אלמא בתפילת העמידה צריך להשבית הכנפים, וה"ה (הוא הדין) לכל הגוף - מן התנועה והעופפות. וכן בדין שהתפילה תהא מעמקי הלב".
- כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה | מדוע אנו מתנענעים בשעת התפילה והלימוד?
- "וירא העם וינועו" | המנהג להתנועע בשעת התפילה והלימוד
- וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה | מנהג ישראל להתנועע בשעת הלימוד והתפילה - פרק ג'
- וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה | על התנועות בשעת התפילה בחצרות החסידים
הניסון מוכיח
השל"ה כותב (ח"ג עניני תפילה יז) המתנועע בתפילתו גורם ביטול כוונתו והעמידה בלא התנועעות כלל עוזר לכוונה, ומה שנאמר: "כל עצמותי תאמרנה" וכו', היינו בשירות ותשבחות וברכות קריאה ותלמוד תורה. ואם יש מי שאומר כן גם בתפילה, נראה לי שאין לחוש לדבריו, כי הנסיון מוכיח, שהעמידה בלי נענוע בתפילה גורמת לכיוון הלב. וראה בעיניך: הישאל אדם שאלות ממלך בשר ודם וגופו מתנועע כנוע עצי יער מפני הרוח ?
אקרובטיקה בשעת התפילה
הרב ר' יעקב עמדין כותב(מטפחת סופרים): "ונעויתי משמוע כי עתה מקרוב קמו כת חסידים חדשה (בוואלין ופאדאליע) ובאו מהם גם למדינה זו, שכל עסקם בספר הזהר וספרי קבלה, ומאריכים חצי היום בתפילה הרבה יותר מחסידים ראשונים, שלא היו שוהים בתפילה עצמה אלא שעה אחת בלבד. אבל יתר על זה עושים אלה (לפי מה שסופר לי) בתפילת שמונה עשרה, תנועות זרות ומשונות ומגונות, מטפחים בידיהם ומנענעים לצדיהם, ראשיהם כפופים לאחוריהם, ופניהם ועיניהם פונים למעלה, בניגוד למה שאמרו חז"ל, שצריך להיות העינים למטה ולב למעלה. ובתנחומא לא נאמר להיות עינים למרום אלא בשעת קדושה וסגורות, כמ"ש בסולם. - - - ותמה על עצמך, אם לפני מלך בשר ודם יעשו כן, הלא ישליכום לארץ עד שאבריהם יתפרקו, וכל גרמיהון הדיקו. באמת אם הייתי רואה עושה אלה שלא שערום אבותינו זצ"ל, החסידים האמיתיים, ומראה גדולה, גזרתינהו לשוקיה בגזרא דפרזלא".
כל דבר לעשות בטעם ובמידה
היו גם פוסקים אחרים, שהתנגדו לתנועות בעת התפילה, ואף־על־פי שה"משנה ברורה" אומר: "ויש להתנועע בעת התפילה, משום כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך", אף הוא אומר: "הכל לפי מה שהוא אדם, אם מכוון היטב על־ידי תנועה - יתנענע ואין לומר יעמוד כך ובלבד שיכוון לבו. ואותן המגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג, המלאכים מלעיגים עליהם, וכתב הסמ"ג שאין לעשות תנועה משונה". (עיין משנ"ב סימן צה)